ביקורת סרט: "קרא לי בשמך" - חושניות ומשחק מרשים בדרך לאוסקר

"קרא לי בשמך" ("Call Me by Your Name"), סרטו היפיפה של לוקה גואדנינו, עוסק בסיפור אהבה המתרחש בשנות ה-80 של המאה ה-20, בכפר איטלקי ובמהלך חודשי הקיץ. זוהי אהבה בין נער בן 17 בשם אליו פרלמן (טימותי צ'למט בן ה-21), ובין גבר צעיר ונאה בשם אוליבר (ארמי האמר). בשונה מסרטו היפה של אנג לי "הר ברוקבק" (2005), או מסרטו זוכה האוסקר של בארי ג'נקינס "אור ירח" (2016) הדגש אינו על הקשיים והמחסומים, החיצוניים והפנימיים, המקשים על מימוש הקשר בין שני גברים. זהו סרט שעוסק באהבה עצמה – ברגשות העדינים והסותרים של היווצרותה, ברגע הנפלא של התלכדות רגשית ופיזית, ובמה שמתרחש לאחר רגע קצר מועד זה.

התסריט של הבימאי-תסריטאי ג'יימס אייבורי הוא עיבוד לספר משנת 2007 שנכתב ע"י הסופר היהודי אנדרה אסימן. אסימן נולד באלכסנדריה במצרים, צאצא להורים מאיטליה ומטורקיה שהיגרו לשם בתחילת המאה. הוא גדל בבית רב לשוני שבו הזהות היהודית השתלבה בעושר התרבותי של האגן המזרחי בים התיכון. לאחר שהשלים דוקטורט בספרות בהרווארד הוא הפך לפרופסור לתיאוריה ספרותית בניו יורק. הדים תרבותיים וביוגרפים אלו משתקפים לא רק בספר אלא גם בסרט.

על הממד העל-זמנה של האהבה. "קרא לי בשמך"

הקיץ הכפרי באיטליה, עם יופיו של הטבע השלו ואור השמש הבהיר, הוא סביבה אידיאלית להתעוררותם של רגשות רבי עוצמה. אוליבר הוא אסיסטנט מחקר המגיע מארה"ב לחודשי הקיץ להתארח בבית הנופש של פרופסור פרלמן (מייקל סטולברג) ושל אשתו אנליה (אמירה קסאר) – הוריו של אליו. הרקע האקדמי של האב, היסטוריון של האומנות וארכיאולוג של התקופה הקלאסית, מאפשר לחבר בין הטריטוריה לסיפור האהבה המתפתח. ג'יימס אייבורי הוסיף סצנות שבהן שכבות העומק של התרבות הקלאסית, זו שהתקיימה באזור בו מתרחשת עלילת הסרט, מהדהדות עולם של יופי גופני וקרבה נעלה ונטולת רגשות אשם בין גברים. החושניות של פסלי גברים, ממצאים ארכיאולוגים הנמשים מתוך המים באחת הסצנות בסרט, תורמת לממד העל-זמני של האהבה המוצגת.

הרקע האקדמי של הדמויות מהדהד גם בשלל היבטי התרבות המהווה חלק טבעי מזהותן. ריבוי השפות שבהן נעשה שימוש (אנגלית, איטלקית, צרפתית, גרמנית) חובר לקשר לא מאולץ שיש להן לתחומי התרבות השונים – שפה, היסטוריה, אומנות, ספרות ופילוסופיה. דמותו של אליו היא סוג של ילד פלא: דובר שלוש שפות על בוריין, קורא ספרים מושבע בעל ידע יוצא דופן, ובנוסף גם מוזיקאי מוכשר. חרף שלל תכונות וכישורים אלו, המוצגים באופן משכנע ומרשים ביותר על ידי צ'למט, אליו הוא גם אדם צעיר. חרף בגרותו האינטלקטואלית, הופעתו של אוליבר מולידה בו רגשות מורכבים ומבלבלים של אהבה ראשונה.

משפחת פרלמן היא, כמובן, יהודית. אך מרכיב זה בזהותו של אליו, כמו גם זו של הוריו, אינו דומיננטי. אוליבר, חרף המראה הבלונדיני והחסון של האמר, הוא יהודי גאה, עם שרשרת מגן דוד קבועה מסביב לצווארו. תהליך ההתקרבות של אליו לאוליבר הוא מהלך כפול שבו אליו לא רק רוצה את אוליבר אלא גם רוצה להיות כמוהו. אותו מרכיב של השתקפות נרקיסיסטית הקיים באופן מודגש יותר בקשר בין שני גברים, וכאן זוכה לממד נוסף הקשור להתעצמות במרכיבי הזהות היהודית של אליו.

החיבור בין דמויות צעירות, פריחתם של רגשות אהבה, ומרחב אידילי של קיץ כפרי מזכיר את עבודותיו של אריק רוהמר (בעיקר "הברך של קלייר מ-1970). אך בעוד הדמויות של רוהמר עסוקות יותר בדיבור על הרגשות שלהן מאשר בפעולה ממשית – לא כך הוא הדבר בסרטו של גואדנינו. רוהמר נותן לרקע בו פועלות הדמויות להיות המסגרת החושנית המספקת שעליה ניתן להציב את ההתנהגות המאופקת של הדמויות, גואדנינו נותן לחושניות הפיזית מקום הולך וגובר ככל שהסרט מתקדם.

תהליך ההתקרבות, ההתמזגות, מצוי בשם הסרט. "קרא לי בשמך" הוא מה שאוליבר מבקש מאליו, והוא מה שהופך לאופן התקשורת האינטימי שלהם. כשכל אחד קורא לשני בשמו שלו, ההיות אחד עבור השני הופכת לאחד שהוא גם השני. להיבט זה יש גם ממדים פיזיים: האינטימיות שנוצרת כשגופו של האחד, גם במרכיביו האורגניים השונים, הופך להיות גם גופו של השני. אייבורי וגואדנינו מרסנים את הדגש הקיים בספר על רגעים שהמחשתם בסרט יכולה לעורר תחושות אי נוחות בקרב הצופים, ועדיין יש סצנה שבה נעשה שימוש בפרי בדרך שלא תישכח במהרה.

העבודה המופגנת ע"י שני השחקנים הראשיים מרשימה ביותר. הראשון הוא צ'למט הצעיר שחלק לא מבוטל מהסרט נשען על כתפיו הצנומות. תהליך ההתבוננות והמשיכה שלו לאוליבר נבנה בפירוט ובדיוק יוצא דופן, ומהווה עבודת משחק שלא בכדי מיקמה אותו כאחד המועמדים הבולטים לזכייה באוסקר. מכיוון שהשנה הוא גם שיחק ב"ליידיבירד" של גרטה גרוויג, עוד אחד מהסרטים הבולטים של השנה, ברור כי זו שנת הפריצה של כישרון משמעותי. הדמות שהאמר מגלם מכילה מורכבות הנמצאת מאחורי החזות הפיזית הבטוחה, והאופן בו הוא מהווה סוג של אובייקט משיכה עבור הגיבור. בדרכה, זוהי עבודת משחק מרשימה לא פחות, ובוודאי ההופעה המשמעותית ביותר של האמר עד היום.

באופן מאכזב למדי גואדנינו לא זכה במועמדות מוצדקת לפרס הבימוי (בנוסף למשחק, הסרט מועמד גם לפרס הסרט הטוב ביותר, תסריט מעובד ושיר מקורי). "קרא לי בשמך" יכול להיחשב לחלק שלישי בטרילוגיה מרשימה של סרטים חושניים הכוללת גם את "אני אהבה" (2009) ו"גלים גבוהים" (2015). כנראה החוויה של יצירת הסרט הייתה משמעותית וייחודית עבורו ועבור השחקנים. למרות שלספרו של אסימן אין המשך, גואדנינו (המשלים בימים אלו עיבוד חדש לסרט האימה של דאריו ארג'נטו "סספיריה") מתכנן לצלם סרט המשך בשנת 2020, מפגש נוסף בין הדמויות של אליו ואוליבר. עבור לא מעט צופים זו אמורה להיות בשורה נהדרת.