שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    מחאת החיג'אב באיראן: התעלמות עלולה לאיים על יציבות
    גל המחאה הנשי נגד כפיית הרעלה ברפובליקה האיסלאמית לא מרגש במיוחד את שלטון האייתולות. הנשיא רוחאני תומך בצמצום אכיפת קוד הלבוש האיסלאמי, אך הממסד השמרני מתנגד. הפער מול הדור הצעיר מתרחב והמשטר ממשיך לטמון ראשו בחול ועשוי לשלם ביוקר

     

    כמה עשרות נשים יצאו בימים האחרונים לרחובות בכמה ערים מרכזיות באיראן, במיוחד בטהרן, והסירו את כיסוי הראש שלהן באקט של התרסה נגד כפיית הרעלה ברפובליקה האיסלאמית. מחאת הרעלה משקפת שלב נוסף במחאה הציבורית באיראן והיא מתרחשת שבועות ספורים לאחר גל ההפגנות, שפקד את המדינה בסוף דצמבר ובראשית ינואר.

     

    הגם שההפגנות, שהובלו בעיקר בידי פועלים ובני השכבות המוחלשות, דעכו לאחר כשבוע, ביטויי המחאה הכוללים הפגנות ספורדיות, שביתות וכתיבת סיסמאות נגד המשטר על גבי קירות, לא פסקו באופן מוחלט.

     

    כפיית הרעלה מוצגת כביטוי לדיכוי הנשים על-ידי המשטר האיסלאמי והיא מעוררת התנגדות באיראן כבר מאז המהפכה האיסלאמית בשנת 1979. בשנים האחרונות גברה המחאה בסוגיה זו והפכה לאחד הנושאים המרכזיים בשיח הפמיניסטי המתנהל ברפובליקה האיסלאמית. שיח זה כולל דרישות להסרת האפליה הנהוגה נגד נשים באיראן גם בתחומים נוספים, בהם מעמדן החוקי של נשים, זכויותיהן בתחום הנישואין והגירושין ושילובן במשרות ציבוריות ופוליטיות.

     

    מחאת החיג'אב באיראן:

     (צילום: MCT) (צילום: MCT)
    (צילום: MCT)

     (צילום: MCT) (צילום: MCT)
    (צילום: MCT)

     (צילום: MCT) (צילום: MCT)
    (צילום: MCT)

     (צילום: MCT) (צילום: MCT)
    (צילום: MCT)

    בקיץ 2012 השיקה קבוצת סטודנטים איראנים קמפיין בפייסבוק תחת הסיסמה: "רעלה בבחירה היא זכותה של האישה האיראנית". אלפי גולשים מאיראן ומחוצה לה הצטרפו למערכה בדרישה לאפשר לנשים באיראן להחליט בעצמן האם ברצונן לעטות רעלה.

     

    במאי 2014 התחדש הקמפיין נגד כפיית הרעלה ביוזמת העיתונאית האיראנית הגולה, מסיח עלינז'אד, שהשיקה דף פייסבוק בשם "החירות החשאית של הנשים באיראן", שבו קראה לנשים איראניות לתעד עצמן ללא רעלה ולשתף את התמונות עם הגולשים.

     

    בתוך פחות מחודשיים צבר דף הפייסבוק קרוב ל-500 אלף לייקים. אלפי נשים איראניות מכל רחבי המדינה העלו תמונות המתעדות אותן במרחב הציבורי כשהן גלויות ראש, בהתרסה נגד קוד הלבוש האיסלאמי. בשנה האחרונה נטלו עשרות נשים איראניות חלק בקמפיין נוסף, פרי-יוזמתה של עלינז'אד, שקראה לנשים באיראן לבטא את התנגדותן לכפיית הרעלה באמצעות עטיית רעלה לבנה מדי יום רביעי בשבוע תחת הסיסמה: "יום רביעי הלבן".

     

    בגל המחאה האחרון הפכה וידא מוואחד לאחד מסמליה, כשניצבה מול שוטרים ברחוב "אנקלאב" ("המהפכה") בטהרן, הניפה את כיסוי הראש שלה על מקל ועמדה מולם גלוית ראש. היא נעצרה ושוחררה לפני כמה ימים. מוואחד הפכה עד מהרה מודל לחיקוי עבור נשים איראניות נוספות, שיצאו לרחובות עד מנת להתריס נגד קוד הלבוש האיסלאמי תוך שהן מבטאות בכך את שבירת מחסום הפחד מפני המשטר. קרוב ל-30 מהנשים המוחות נעצרו על ידי כוחות הביטחון. בכמה מקרים הצטרפו למחאה גם גברים וכן נשים דתיות שהביעו את התנגדותן לכפיית הרעלה אף שהן עצמן מקפידות בלבושן האיסלאמי.

     

    רוחאני הזהיר: משטר השאה נפל כי לא הקשיבו לקול העם

    התגברות המאבק נגד כפיית הרעלה בשנים האחרונות לא נעלם מעיניהם של בכירי המשטר והממסד הדתי. במאי 2015 ביטא איש הדת האיראני, חוג'ת אל-אסלאם מוחמד-רזא זאא'רי, התנגדות לכפיית הרעלה ואף טען כי הנהגת מדיניות זו לאחר המהפכה הייתה טעות שהשלטונות צריכים להודות בה ולתקנה.

     

    מדיניות הרעלה הייתה צריכה, לדבריו, להתבסס על העיקרון האיסלאמי שלפיו "אין כפייה בדת" וכי אם יפעל המשטר בדרך של עידוד הרעלה וניסיונות שכנוע, תהיה לדבר השפעה רבה יותר מאשר בדרך של כפייה. גם יו"ר המג'לס לשעבר ומקורבו של מנהיג איראן, עלי-אכבר נאטק נורי, הצהיר בעבר כי לא ניתן לפתור את בעיית הרעלה באמצעות שימוש בכוח והציע לבחון את הגורמים החברתיים והכלכליים המעודדים את הסרת הרעלה, בעיקר בקרב צעירים.

     

    קרא לאמץ גישה מתונה יותר. רוחאני (צילום: AFP) (צילום: AFP)
    קרא לאמץ גישה מתונה יותר. רוחאני(צילום: AFP)

     

    הנשיא חסן רוחאני אימץ, אף הוא, גישה מתונה יחסית בעניין זה. מאז בחירתו לתפקיד בשנת 2013 הביע רוחאני תמיכה בצמצום אכיפת קוד הלבוש האיסלאמי וקרא לכוחות ביטחון הפנים להקפיד על כבודם של האזרחים ולא לנקוט גישה קיצונית מדי ביחס למדיניות האכיפה האיסלאמית. הנשיא ביטא בכך את תפיסתו המוכרת הדוגלת בהתאמת ערכי המהפכה האיסלאמית לתהליכי השינוי החברתיים והתרבותיים שעוברת החברה האיראנית.

     

    אלא שגם בעניין זה מתקשים הנשיא ותומכיו במחנה הפרגמטי לחולל שינוי מעשי במדיניות המשטר לנוכח התנגדות הממסד הדתי-שמרני בהנהגת המנהיג העליון עלי חמינאי לכל שינוי הנתפס כפתח מסוכן לערעור ערכי המהפכה. השלטונות מתקשים להישאר אדישים לדרישות הציבור, אך מסרבים בשלב זה להתאים את הדוגמה המהפכנית למציאות המשתנה, במיוחד בנוגע לסוגיות כמו כפיית הרעלה, המהווה אחד מסמליה המובהקים של הרפובליקה האיסלאמית.

     

    ביטוי לעמדת המשטר ניתן בימים האחרונים על-ידי התובע הכללי של טהרן, עבאס ג'עפרי דולת-אבאדי, שכינה את מחאת הרעלה "ילדותית" וטען כי היא אינה משקפת את עמדת רובן המכריע של הנשים האיראניות וכי הנשים המוחות מוסתות לכך על-ידי גורמים במערב.

     

    ערב יום השנה ה-39 למהפכה האיסלאמית, שבה מחאת הרעלה ומבטאת את הפער המתרחב בין המשטר האיראני לציבור, ובמיוחד לדור הצעיר המתרחק מהערכים הדתיים והמהפכניים ומאמץ אורח חיים מערבי וחילוני יותר. בדברים, שנשא רוחאני ב-31 בינואר מעל קברו של מייסד הרפובליקה האיסלאמית חומייני, הדגיש הנשיא את הצורך להקשיב לדרישות האזרחים והזכיר כי משטר השאה נפל משום שלא הקשיב לקולו של העם.

     

    המשטר האיראני יכול להמשיך ולטמון ראשו בחול, להקל ראש במחאת הנשים ולהטיל את האחריות למחאה על מסיתים במערב, אך התעלמותו לאורך זמן מתהליכי העומק בחברה האיראנית עלולה להגביר עוד יותר את הפער בין הציבור למשטר ולאיים על יציבותו לאורך זמן.

     

    ד"ר רז צימט, מומחה לאיראן מהפורום לחשיבה אזורית, המכון למחקרי ביטחון לאומי ואוניברסיטת תל-אביב

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים