שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הרולטה הגנטית שלי
    אחותה ואמה של חמוטל דגני נפטרו לאחר מאבק במחלת הסרטן. עכשיו היא מסבירה למה חשוב להיות על המשמר לכל סימן שנראה לכם מוזר או לא שייך לגוף שלכם ואומרת: "אל תדחיקו את הפחד - מדובר בחיים שלכם"
    משפחה זו שמחה, ושרשרת הגנטיקה יכולה להיות ברכה, אלא אם מדובר בסרטן משפחתי.

      

    בגיל 30 חלתה מיכל אחותי בסרטן. היא עברה סדרת טיפולים קשים מנשוא וזכתה ל־16 שנים של "שקט תעשייתי", שמעליהן ריחפה הידיעה שמתישהו הוא יחזור. שהסיבוב הבא אורב מעבר לפינה. השעון תיקתק בצווחה. ואכן הוא חזר. ושוב טיפולים, ושקט לשלוש שנים. ושוב. ושוב. ובכל פעם המחלה אלימה יותר, מפושטת יותר – והטיפולים אגרסיביים יותר, עם תופעות לוואי קשות יותר. הגוף הלך ונחלש. ובין הפוגה לנסיגה, אחותי חייתה את הפחד. אימה יומיומית, בלי חסדי הדחקה ומסלולי בריחה.

     

    לפני שלושה חודשים הלכה מיכל לעולמה.

      

    14 שנים לפני כן, בגיל 67, חלתה אמי שלומית באותו הסרטן בדיוק. כשבעה שבועות חלפו מהאבחון עד למותה. היו סימנים מקדימים, אבל הם היו "לא ספציפיים". כל כך לא ספציפיים, שכשהשבר בזרועה לא התאחה במשך ארבעה חודשים והיא – הילדה ששרדה את השואה וידעה לשאת כל כאב בשתיקה – זעקה מייסורים, הציעה לה רופאת המשפחה פרוזק! זה היה הרגע שבו ידעתי שאנחנו חייבים ללכת לבית החולים ולא לצאת בלי תשובות. כשהתחילו לבדוק, התברר שיש גרורות בכל איבר. 2% סיכוי הצלחה לכימותרפיה, אמרו לנו. אמא החליטה להמר עליהם.

      

    זה היה מעט מדי, מאוחר מדי. שלושה שבועות לאחר הטיפול היחיד שעברה, אמי נפטרה.

     

    אל תוותרו. תבדקו הכל - אלה החיים שלכם (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    אל תוותרו. תבדקו הכל - אלה החיים שלכם(צילום: shutterstock)

    מה הסיפור המשפחתי שלכם?

    לא גנטי, אמרו לנו. כלומר, אולי כן, אפילו סביר שכן – אבל סליחה, מצטערים, לא הצלחנו לבודד את הגן. יש הרבה "סיפורים משפחתיים", יש סברות, השערות, הנחות, מחקרים אפידמיולוגיים – אבל אין ביסוס גנטי. שלא כמו נשאית של הגנים BRCA1 או BRCA2, שיודעת שהיא בסיכון גבוה לחלות בסרטן השד – ל"סרטן שלנו" אין גן מוכר לרפואה.

      

    מאז נשארה החרדה הסמויה והגלויה, המדוברת והמושתקת, מהלא נודע, מהרגע שבו יעבור הגן העלום ממצב סביל לפעיל. שימי לב לסימפטומים הידועים של המחלה, אמרה רופאת המשפחה. אבל לשתינו היה ברור שלפעמים התסמינים – ובכל סוגי הסרטן – מופיעים מאוחר מדי, שלא תמיד המחלה מתגלה בבדיקות שגרתיות, שהיא יכולה להתפרץ בלי שיש איזושהי כתובת על הקיר.

      

    בדצמבר האחרון פירסם משרד הבריאות שסרטן הפך לגורם התמותה מספר אחת בישראל (25% מכלל הפטירות). סביר שהמחלה הייתה גובה את חייהם של הרבה יותר אנשים אלמלא פיתוח מתמיד של כלי אבחון ומניעה, ארסנל טיפולים מתקדמים ותרופות שמנגנוני הפעולה שלהן רק הולכים ומשתכללים, המאפשרים להשיג הפוגות של שנים ארוכות ואפילו החלמה. אבל הכל תלוי באיזה שלב מגיעים לשם.

      

    סרטן משפחתי הוא רולטה. אז אם יש לכם בן משפחה שחלה בסרטן או אם אתם בקבוצת סיכון מובהקת, בעיקר כשמדובר בסרטן שניתן לאבחן מוקדם ואף למנוע את התפרצותו, עשו לעצמכם טובה. אל תשימו את הפחד מאחור. הציבו אותו לפניכם. אל תכחישו, אל תדחיקו. עשו כל מה שביכולתכם כדי למנוע, לגלות סיכון ממשי, אל תתביישו לבלבל לרופא שלכם את המוח, אל תוותרו לעצמכם על קולונוסקופיה, ממוגרפיה, CT ריאות או ביקור אצל אורולוג או רופא עור. מדובר בחייכם.

      

    הכותבת היא עורכת מדור דעות 

     

    הכתבה התפרסמה ב"ידיעות אחרונות"




     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "הרולטה הגנטית שלי"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    שלום דוקטור
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים