שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    כשסופה תקפה אותי בחופשת הסקי
    ההתחלה הייתה כמו באגדות, אבל אז השמיים התקדרו והשלג לא הפסיק לרדת. כשהמעליות חדלו לפעול, התחלתי לחפש תחליפים – ומצאתי. הם היו טעימים

    מה עושים כשיוצאים לחופשת סקי, אבל מישהו שם בשמיים מסדר סופה שנמשכת כמה ימים? מתכרבלים מתחת לפוך? הולכים לישון? בונים בובות שלג? לא, לא ולא. מתוך שלושה ימים בחופשת הסקי ב"לז-ארק 1950" יומיים היו סוערים במיוחד והרכבלים היו סגורים בהם, אבל אוכל וספא היו תחליף ראוי לירידות התלולות ממרומי פסגה "9999", שגובה 3,200 מטרים.

    לז ארק. שני רחובות, ים פעילות (צילום: האתר הרשמי)
    לז ארק. שני רחובות, ים פעילות(צילום: האתר הרשמי)

    לפי התוכניות המוקדמות זה באמת היה אמור להיות חלום. "תראה איך ההרים בצרפת מלאים בשלג", הסביר לי נדי חברי, שהוא גם זה שהכניס אותי למחלת הגלישה. "אתה תגלוש על פאודר, שלג רך, רך, רך", הבטיח. אז הבטיח.

    גלישה אחד-על-אחד. סקי פס לשבוע (צילום: האתר הרשמי)
    גלישה אחד-על-אחד. סקי פס לשבוע(צילום: האתר הרשמי)

    ארק 1950 וארק 2000 הן שתי עיירות ציוריות שההבדל כמשתמע משמם נעוץ בגובה שבו נמצאת כל אחת מהן. דמיינו גלויה ציוריות של כפר קטן בשלג, ועכשיו תגזימו עם הצבעים ותגבירו את הקור – זה בדיוק המחזה שנגלה לנגד עינינו כשירדנו מהאוטובוס שהוביל אותנו למלון הדירות Le Viluge, שזכה לדירוג חמישה כוכבים. מדובר בדירה קטנה מעוצבת עץ עם מטבח קטן ובו כל האביזרים להכנת ארוחות. דירה כזאת, בעלות שבועית של כ-1,500 יורו, יכולה להתאים לעד ארבעה גולשים – שניים בחדר השינה ועוד שניים (אלה שהפסידו בזוג או פרט) במיטה שנפתחת בסלון. הדירה תכלול גם סקי פס לשבוע וארוחות בוקר וערב במסעדות נבחרות בעיירה.

     

    מקום מיוחד, לז-ארק. אנחנו השתכנו ב-1950. יש בה רחוב ראשי באורך 200 מטר, ובניצב אליו יש רחוב באורך דומה. זהו. זה הכול. באמצע יש הרבה חנויות של ציוד סקי ומסעדות טובות, וגם גונדולה שיכולה לחבר אותך לארק 2000, העיירה הגבוהה יותר, שנחשבת גם ל"סוערת יותר" מבחינת הבילויים.

    ואז באה הסופה. שלג בלז ארק (צילום: מאי וולף)
    ואז באה הסופה. שלג בלז ארק(צילום: מאי וולף)

    את היום הראשון ואת חוויית הסקי פתחתי בשוטטות בין הרכבלים השונים, ובעצם בחימום לקראת הדבר האמיתי עם המורה הפרטי ג'אן מארל מבית הספר לסקי של ESF. תמורת כ-50 יורו לשעה כל מורי הסקי עם החליפות האדומות יסכימו לקחת אתכם לסיור ולימוד בהרים המושלגים סופית. כבר לקחתי בעבר שיעורי הדרכה, אבל החוויה של אחד-על-אחד עם המדריך מארל הייתה מעל ומעבר למצופה.

     

    במשך כשעתיים הוא יצר לנו מסלול שעבר בין מסלולים כחולים, אדומים וגם שחורים, תוך כדי שהוא לוקח אותנו לנקודה הגבוה ביותר,Rouge Aigulle , שגובהה 3226 מטר, ואז ל-Willarouger, שגובהה 1,100 מטר – מסלול של כמעט 7.5 ק"מ עם ירידה. "אין הרבה מסלולים יפים כמו אלה בכל האזור הזה", יסביר לי מארל כשנגיע למטה, ואני – רק מחפש מקום לשבת אחרי ה"טרק" שעברתי – מהנהן בראשי.

    שינה, באולינג והוקי קרח. יש מה לעשות חוץ מסקי (צילום: האתר הרשמי)
    שינה, באולינג והוקי קרח. יש מה לעשות חוץ מסקי(צילום: האתר הרשמי)

    בשארית כוחותיי המשכתי אחרי המדריך הקופצני, ואיכשהו הצלחתי להגיע לחדר כשכל איברי עדיין מחוברים לגוף. מכאן ואילך – אולי היה זה אלוהים בשמיים ואולי סתם מזל רע – החליט מזג האוויר להראות לכולם עד כמה הוא מכריע בחוויית הגלישה והשבית את אתר הסקי לכמה ימים.

     

    נועה ומאי, המדריכות שהיו אחראיות על הקבוצה שלנו, עדכנו אותנו שבשל הסופה לא נוכל לצאת מהחדר למחרת. במשך שעות לא הפסיק השלג לרדת, מלווה ברוחות עזות. מעתה ואילך שתי המדריכות הצעירות יהפכו לחזאיות מזג האוויר וידווחו לנו כל כמה שעות על מצב הרוחות ועל הרכבלים הפתוחים והסגורים.

    גלישת המזחלות הלילית מתחילה ב-17:30 (צילום: מאי וולף)
    גלישת המזחלות הלילית מתחילה ב-17:30(צילום: מאי וולף)

    בהתחלה זה נשמע מפחיד, אבל מתברר שמהר מאוד אפשר גם ללמוד ליהנות מההשבתה הזו. לא תמיד חייבים לבוא לסקי ולעשות סקי. בסקירה מהירה גילינו שתמורת 9 יורו לאדם אפשר לשחק באולינג וב-12 יורו אפשר להחליק על הקרח באחד המתקנים. הדרכת מסלולי אוף-פיסט (למשוגעים בלבד) תעלה כ-170 יורו לשלוש שעות, וטיסה בשמי לז-ארק כ-35 יורו עבור 8 דקות טיסה. חוץ מזה בשעות הערב אפשר לגלוש במזחלות שלג, שמתחילות לפעול לאור זרקורים החל מ-17:30. אם לא בא לכם לגלוש ולעשות פעילות ספורטיבית תוכלו לשכשך בג'קוזי הרותח או בבריכות המחוממות במלון.

     

    אחרי שוויתרנו על העלאת הדופק בעוד ספורט אתגרי החלטנו להתמקד בפן הקולינרי שבאזור. מסעדת Mazut למשל מציעה תפריט מגוון ועתיר שומנים – מגבינה צהובה מותכת ועד לסטייקים שמנים. במסעדת הבראסרי הסמוכה התפנקנו בשעות הבוקר, ושם חיכתה לנו ארוחת בופה עשירה בסגנון בית מלון ישראלי, הממלאת באנרגיות לקראת עוד יום סקי. מי שיעדיף אוכל מוכר שבו אי אפשר ליפול יכול להיכנס ל"המנגווי" ושם לאכול פיצות או המבורגרים.

     

    בקיצור, גם כשהשמיים יורים והרוחות סוערות – באתרי הסקי לא חסר מה לעשות.

     

    הכותב היה אורח חברת SkiDeal

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "כשסופה תקפה אותי בחופשת הסקי"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים