שתף קטע נבחר

המדריך לפריחות בעור: מתי אפשר לחיות איתן ומתי זה מסוכן

פריחות, נגעים, בליטות וכתמים מופיעים על העור שלנו מהלידה ועד הזקנה. מתי צריך לחשוש, ואילו תופעות יחלפו מעצמן? מדריך מצולם

הוא האיבר הגדול ביותר בגופנו, זה שמגן עלינו מפני העולם החיצון, והוא משתנה כל הזמן. פריחות, נגעים, בליטות וכתמים מופיעים על העור לאורך כל החיים. לחלקם יש משמעות רפואית, אולם רבים מהם חסרי כל חשיבות ויחלפו מאליהם ללא כל טיפול.

 

בסיועה של ד"ר אלה אגוזי־ריינמן, רופאת עור ומין, אנו מציגים עשר פריחות ותופעות עור "בטוחות" אחרות, שאינן מצריכות כל טיפול ולרוב גם חולפות מעצמן, וכן שלוש פריחות מסוכנות שדורשות להתפנות בדחיפות לחדר מיון.

  

1. אריתמה טוקסיקום נאונטורום

 (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)
 

פריחה זו מעוררת לא אחת דאגה רבה אצל הורים ולעיתים אפילו אצל צוותים רפואיים שאינם יודעים לזהות אותה. אבל מדובר בתופעה שכיחה, שמופיעה לרוב ביומיים־שלושה הראשונים לחיים. הפריחה מורכבת מכמה נגעים, כולל כתמים אדומים ושלפוחיות זעירות קטנות המוקפות בהילה אדומה, והיא מפושטת באזורים רבים של הגוף. היא נמשכת בין כמה שעות לשבוע וניתנת לזיהוי בקלות גם מרחוק. למרות שמה, אריתמה טוקסיקום נאונטורום איננה רעילה ("טוקסית"). לא ברור מדוע הפריחה מופיעה, ומשערים שהיא מערבת מנגנוני אלרגיה בגוף. הפריחה לא מסוכנת, חולפת מאליה, לא דורשת כל טיפול ולא מגבירה כל סיכון להתפתחות אלרגיות בעתיד.

 

2. מולוסקום קונטגיוזום

 (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)
 

הפריחה הזו יכולה להבהיל מאוד, אבל גם היא אינה מסוכנת. היא חולפת מאליה ולמעשה אין לה ממש טיפול. מולוסקום היא מחלת עור שנגרמת על ידי הנגיף פוקס. ההדבקה מתרחשת לרוב באמצעות מגע של עור בעור או דרך מגע עם בגדים נגועים, מגבות, מצעים, צעצועים או אמבטיה המזוהמת בנגיף. הפריחה מתבטאת בנגעי יבלות מבריקות בצבע העור. לעיתים מופיעים נגעים בודדים על פני הגוף, ולעיתים יש עשרות ואפילו מאות יבלות כאלה על פני כל העור. אין תרופה יעילה שמרפאת את הנגעים. דרך הטיפול היחידה היא באמצעות הסרתם על ידי רופא עור בחנקן נוזלי, או בהסרה כירורגית באמצעות מכשיר חד דמוי כפית בשם קורט. עם זאת, במרבית המקרים אין כל צורך בטיפול כיוון שהיבלות נעלמות מאליהן בתוך כמה שבועות. לעיתים הנגעים נותרים על הגוף במשך כמה חודשים עד שנה. מאחר שמדובר במחלה מידבקת ביותר, יש להקפיד על מגבת נפרדת לאדם הנגוע, להימנע ממגע עם עור נגוע ולהימנע מפיצוץ היבלות – פעולה הגורמת להדבקת העור בנגעים נוספים.

 

3. כתם מונגולי (מלאנוזיס עורי)

 (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)

את הנגע הכחול שמופיע אצל תינוקות רבים, לרוב באזורי הגב התחתון והעכוז, תיאר לראשונה בסוף המאה ה־19 רופא גרמני שעבד ביפן. התיאוריה הייתה אז שהכתם אופייני רק לגזע המונגולי, אך היום ידוע שכתם מונגולי – Mongolian Spot – אופייני לכל הגזעים והעדות. מאחר שהמונח המיושן והשגוי "מונגולואיד" מתקשר לתסמונת דאון, הוחלף שם הכתם בשנים האחרונות ל"מלאנוזיס עורי" (Dermal Melanosis).

 

הסיבה להיווצרות הכתם טמונה בתאים יוצרי הפיגמנט מלאנין, המלאנוציטים. מקורם של אלה באזור שקרוי "הרכס הנוירלי", שממנו מתפתחות מערכות רבות בגופו של העובר, כולל מערכת העצבים. אותם מלאנוציטים נודדים מהרכס הנוירלי עד לעור, אלא שאם התרחשה הפרעה בנדידתם, הם מגיעים לאזור המעבר שבין שכבת האפידרמיס של העור לשכבה הפנימית יותר – דרמיס – ושם הם נעצרים.

 

"היתקעותם" של המלאנוציטים בשכבה הפנימית גורמת להחזר צבע כחול, וזהו גון הכתם. התופעה חולפת ברוב המקרים במהלך השנים הראשונות לחיים, אך גם אם חלק ממנה נותר – מדובר בכתם קוסמטי בלבד שלא דורש כל טיפול. במקרים שהכתם מופיע ברגליים, בכתפיים או בזרועות הוא נוטה להישאר כל החיים, אך גם הוא לא מסוכן ולא דורש טיפול.

  

4. מקולות ויראליות

 

 (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)
פריחות אלה מופיעות במחלות ויראליות רבות הן אצל תינוקות והן אצל מבוגרים. קל להבדיל ביניהן לבין פריחות אחרות כיוון שהן אינן מורמות מעל העור, הן תחומות בגבולות מוגדרים היטב, וקוטרן בדרך כלל קטן מסנטימטר אחד. כאשר לוחצים עליהן קלות הן מתבהרות, ולאחר מכן חוזרות לצבען הרגיל – אדום־ורוד. במרבית המקרים המקולות נוטות לחלוף מאליהן עם הריפוי, והן אינן דורשות כל טיפול.

 

5. סימני מתיחה לאחר היריון או השמנה (סטרייה)

 (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)
 

מדובר בתופעה שכיחה בעקבות היריון או השמנה: צלקות אורכיות המצויות בשכבה הפנימית של העור, הדרמיס, שמעליהן יש שקיעה (אטרופיה) של השכבה העליונה של העור (האפידרמיס). הן נגרמות בשל לחץ מכני מוגבר ומתיחה באזורי גוף שונים כמו שדיים ובטן, שיוצרים שברים בקולגן ובאלסטין בדרמיס. התופעה לא מסוכנת ואין צורך בטיפול.

 

6. פס לבן בציפורן

 (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)
 

סבתא אמרה לכם שחסר בגופכם סידן ולכן הציפורניים הלבינו? היא טעתה. האמת היא שפסים לבנים בציפורן לא נגרמים ממחסור כלשהו, אלא במרבית המקרים מטראומה מינורית. מדובר באזור בציפורן שהתרומם מעל מיטת הציפורן, כלומר בסיס הציפורן, ולכן הוא נראה בהיר יותר משאר החלקים. פס לבן כזה אינו דורש כל טיפול. עם התארכות הציפורן הפס יעלה כלפי מעלה וייעלם, וציפורן חדשה ובריאה תצמח.

 

7. פיגמנטד פורפוריק דרמטוזיס

 (צילום: אלה אגוזי) (צילום: אלה אגוזי)
(צילום: אלה אגוזי)
  

יש להם שם ארוך, אך מדובר בכתמים קטנים, שטוחים, בקוטר של פחות מ־10 מ"מ, בצבע אדום או חום, המתמזגים לשטחים נרחבים. התופעה מופיעה בעיקר בקרב מבוגרים, לרוב בשוקיים הקדמיות ולעיתים באחוריות. כתמים אלה נגרמים מיציאת תאי דם אדומים מתוך הנימים. אין טיפול לתופעה זו, ובמרבית המקרים היא חולפת מאליה.

 

8. קוטיס מרמורטה (עור שיש)

 (צילום: JAMA) (צילום: JAMA)
(צילום: JAMA)
  

במצב זה מופיעים על פני עור הגוף קווים שטוחים המתמזגים לרשת נרחבת בצבע ורוד־כחול. בקרב תינוקות  התופעה אינה מסוכנת בדרך כלל, והיא מופיעה בחשיפה לטמפרטורה קרה בגלל הרחבה וכיווץ של כלי דם קטנים בעור שקורים בעת ובעונה אחת, ככל הנראה כיוון שמערכת העצבים ומערכת כלי הדם אינן מפותחות דיין. הכיווץ גורם לגוון חיוור של העור וההרחבה גורמת לצבע הוורוד, מה שמקנה את המראה הרשתי. התופעה א־סימפטומטית וחולפת בחימום.

 

מנגד, בקרב ילדים ומבוגרים התופעה עלולה לבטא מחלות שונות, בהן זיהום חמור, היפותירואידיזם מולד, לופוס סיסטמי, דיסאוטונומיה משפחתית ותסמונת דאון. התופעה עלולה להופיע גם כתסמין בקרב צוללנים. לפיכך, בכל מקרה של הופעת עור שיש, יש לפנות לבדיקת רופא, אף שברוב המקרים מדובר בתופעה חולפת ולא מסוכנת.

 

9. פיטיריאזיס רוזאה

  
למרות השם "פיטיריאזיס" - אין לתופעה קשר לפטרייה. מדובר בפריחה המורכבת מנגעים אדומים עם קשקש לבן בהיקפם, שאינם גורמים לתסמינים כלשהם. התופעה מופיעה בעיקר באזור הגו אצל צעירים, בעונות המעבר. הסיבה להופעתה אינה ברורה, אך הפיטיריאזיס רוזאה לרוב חולפת ספונטנית ואינה מצריכה כל טיפול.

 

10. נשירת שיער תקינה

 (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)
 

כאשר תאי שיער חדשים צומחים מהזקיק שמצוי בשכבה הפנימית של העור, הם דוחפים את תאי השיער הישנים דרך השכבה החיצונית של העור בקצב של 15 ס"מ לשנה. על פני קרקפת אדם ממוצע יש 150-100 אלף שערות, ומדי יום נושרות - באופן תקין - כ־100 שיערות. מדובר בתופעה תקינה הקשורה למחזור החיים של השערה. לכן, אם לא הופיעו על ראשכם מפרצים או קרחות, גם אם מצאתם שערות בכיור, באמבטיה או על הכרית, ככל הנראה מדובר בתופעה תקינה לגמרי.

 

הפריחות המסוכנות

עד כאן הבשורות הטובות, אבל יש גם מצבים שצריכים להדאיג אתכם:

 

1. פטכיות

 (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)
 

אלה הם דימומים תת־עוריים הנראים על העור כנקודות אדומות שאינן מתבהרות במגע קל. ניתן להבדיל בין "פטכיה" לפריחה אחרת באמצעות הצמדת כוס זכוכית אל העור. אם הנקודות נעלמות בזמן הלחיצה וחוזרות לעצמן כשמרימים את הכוס – מדובר בפריחה "טובה", המקולות מסעיף 4, שלרוב אינן מסוכנות. אך אם הנקודות נותרות בעיניהן בזמן הלחיצה של הכוס, מדובר בפטכיות הדורשות בדיקה רפואית דחופה.

 

ישנן סיבות רבות להופעת פטכיות, והמסוכנת שבהן היא מנינגוקוקסמיה, זיהום בחיידק המנינגוקוק, הגורם לעליית חום ולהופעת הנקודות האדומות על העור. מדובר בחיידק קטלני, ויש לפנות לחדר המיון בדחיפות.

 

2. אורטיקריה

 (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)
 

מדובר בתגובה אלרגית עורית שמביאה להפעלת נוגדנים בגוף, ואלה משחררים מתווכי דלקת וגורמים להצטברות נוזל דלקתי, להרחבה של כלי דם ולגירוי של העור הגורם לגרד עז, לאדמומיות ולנפיחות. מצב זה יכול להיגרם עקב עקיצת חרק או מגע עם צמח, תכשיר קוסמטי או מזונות מסוימים. תגובה אלרגית זו יכולה להתבטא בדרכים שונות, והנפוצה בהן היא נגעים אדומים שמורמים מעט מעל פני העור.

 

התגובה האלרגית יכולה להחמיר לכדי נפיחות בגפיים, בשפתיים או בלשון. אם הפריחה הולכת ומתפשטת או שהיא מלווה בנפיחות בגפיים, בשפתיים או בלשון, או בקוצר נשימה, הקאות, בחילות או ערפול במצב ההכרה, יש לפנות בדחיפות לחדר מיון.

 

3. פצעים מפרישים או מדממים

 (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)

הופעה של תפרחת המלווה באודם ובחום מקומי, בכאב או בהפרשה או דימום עלולה להעיד על זיהום. מצב זה עלול להיות מסכן חיים ובמקרים נדירים מאוד אף לגרום להלם ספטי – תגובה חריגה הגורמת לנפילת לחץ דם ולסכנת חיים. בכל מקרה של פצע מפריש או מדמם, פצע המלווה בחום של האזור או פצע המלווה בחום גבוה - יש צורך להגיע לבדיקת רופא לשקול טיפול אנטיביוטי.

 

צפו: כך נראות הפריחות המסוכנות שדורשות להתפנות דחוף לחדר המיון:

 

 

ייעוץ רפואי: ד"ר אלה אגוזי, מומחית לרפואת עור ומין

 

הכתבה מתפרסמת במוסף "זמנים בריאים" של "ידיעות אחרונות"

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
רוב הפריחות לא צריכות לעורר דאגה
צילום: shutterstock
ד"ר רק שאלה
מחשבוני בריאות
פורומים רפואיים
מומלצים