סקודה אוקטביה RS במבחן בזק - מי פנוי במסלול

סקודה אוקטביה RS היא ההתגלמות המודרנית של ה"זאב בעור כבש" המקורית, הלוא היא בת המשפחה שנכנסת כבר לגיל השלישי, גולף GTI. כמו הקומפקטית ההיא, גם לסקודה הזו חזות תמימה של משפחתית שימושית בצבע לבן, ואף יותר מכך, שכן היא עלולה להטעות את מי שרגילים לראות בה - כמובן, בלבן - מונית פופולרית. מאידך גיסא יש לה יכולת יוצאת דופן בכביש המפותל או מיאוצי רמזורים, כזו שמסוגלת להתמודד עם המהירות והמעניינות שבחבורה.

(צילום: ניר בן זקן)

כעת הגיע ארצה דור שלישי ל-RS, לאחר מתיחת פנים ורק בגרסת "ביצועים" עם הבטחה ליכולת דינמית מלוטשת עוד יותר.

מה שונה: במסגרת מתיחת הפנים שעברה האוקטביה הרגילה קיבלה גם ה-RS יחידות תאורה קדמיות מפוצלות, מודרניות (Led) ועוקבות פנייה. עם זאת, משהו השתבש והחזית כעת פחות נאה והרמונית מבעבר. ההבדלים בינה ובין האוקטביה הרגילה מעטים ומסתכמים בצמד תגי RS, פגוש וסבכה קדמית שונים, חישוקי "19 בצביעה דו-גונית (והנה שתי מילים: לא נאים), ספוילר (מיותר) על דלת תא המטען וצמד מפלטים מאחור.

(צילום: ניר בן זקן)

לרשימת האבזור נוספו כעת מצלמת נסיעה לאחור, מטען אלחוטי לסמארטפון, מערכת שמע משודרגת וכיוון חשמלי למושבים הקדמיים. חשובות עוד יותר לציון הן מערכות בטיחות מתקדמות שכוללות בלימה אוטונומית במצבי חירום, שמירה אקטיבית על נתיב, בקרת שיוט אדפטיבית, התראת שטחים מתים וערנות נהג.

החדשה העיקרית נוגעת ליחידת ההנעה. מנוע 2.0 ליטר טורבו-בנזין מפיק כעת 245 כ"ס, 25 יותר מה-RS היוצאת, והוא משודך לתיבת שבעה הילוכים (שישה בעבר) כפולת מצמדים רטובים. פעולת התיבה משופרת כעת עם העברות חלקות ונעימות בנסיעה רגילה וסל"ד מעט נמוך יותר בשיוט, אך העברת ההילוכים פחות חדה ומדויקת. השיפור בביצועים זניח, עם זינוק ל-100 קמ"ש ב-6.6 שניות (0.3 שניות פחות).

(צילום: ניר בן זקן)

ל-RS נוספה מערכת ניהול עם חמישה מצבים (חסכוני, נוחות, רגיל, ספורט והתאמה אישית) השולטת על יחידת ההנעה, תגבור ההגה ובולמי הזעזועים האדפטיביים. אלה האחרונים משפרים בעיקר את יכולת ספיגת השיבושים והופכים אותה לטובה מאוד (במצב נוחות) ביחס למתחרות ובהתחשב בצמיגים נמוכי החתך.

מבחינה דינמית השינוי המשמעותי הוא דיפרנציאל מוגבל החלקה (אלקטרו-מכני), המאפשר בבירור הורדה יעילה של הכוח לגלגלים הקדמיים, לעומת הדגם היוצא שהתבסס על מערכת XDS (המדמה פעולת זו באמצעות הבלמים) הפחות אפקטיבית. גם יכולת הבלימה שופרה בזכות דיסקים גדולים מבעבר (340 מ"מ מלפנים, 310 מ"מ מאחור). מערכת פליטה אקטיבית מוסיפה צליל מנוע נוכח במצב הספורטיבי.

(צילום: ניר בן זקן)

מה נשאר: האוקטביה RS, בדיוק כמו הדגם הרגיל, מציעה את אחד מתאי הנוסעים המרווחים ביותר בקטגוריה המשפחתית (268 ס"מ בסיס גלגלים). היושבים מאחור נהנים גם מפתחי מיזוג נפרדים, ובסעיף השימושיות יש תא מטען ענק (590 ליטר). איכות החומרים טובה, אך שילוב צבעים כהה יוצר תחושה קודרת. עיצוב הפנים חסר ייחוד, ולטעמנו היה ראוי - ולו רק בגלל תג המחיר הגבוה בהרבה מהדגם הרגיל - להפוך אותו למעניין יותר.

(צילום: ניר בן זקן)

האוקטיבה מציעה כבעבר איכויות נסיעה גבוהות, בעיקר יכולת שיוט נינוחה ובידוד רעשים מרשים. מבחינה דינמית אחיזת הכביש גבוהה והיציבות כיוונית מרשימה, אם כי תגובותיה פחות חדות מאלה שמציעות חלק מהמתחרות מבית (בין היתר בגלל בסיס הגלגלים הארוך). בקרת היציבות מאפשרת רק ניתוק חלקי, ולכן ה-RS מתעדפת סגנון נהיגה חלק ומדויק. ההגה מהיר (2.1 סיבובים מקצה לקצה) ומדויק אך נטול תחושה בדרך כלל, וסובל מתחושה לא טבעית במצב "ספורט". צריכת הדלק נשארה טובה ביחס למכוניות מסוגה - 10.5 ק"מ לליטר בממוצע המבחן.

(צילום: ניר בן זקן)

איך בסוף: האוקטביה מציעה יתרונות מוכרים כמו גודל, מרחב ושימושיות, עם תוספות ראויות לגרסה RS כמו אבזור נוחות ומערכות בטיחות מתקדמות. כל זאת תוך שמירה על תג מחיר שהתייקר רק ב-7,000 שקלים ל-220 אלף שקל. על הכביש נהנית ה-RS מרשימת העדכונים שעברה לאחרונה עם שיפור ניכר באיכויות הדינמיות. בכך היא מתייצבת מבחינתנו בצמרת הקטגוריה. מחמאה גדולה.