כפר התקווה הטובה

"נשימה עמוקה. הזמנה למסע. אזהרת טריגר. המסע בנקודות: נפגעתי, עלתה הטראומה, התאשפזתי, ניסיתי להתאבד, חברות שלי התאבדו, הקמתי עמותה, חזון של ריפוי והרבה אופטימיות". את המילים האלה כתבה לעצמה מרוה זוהר, 31, מיילדת ומשוררת נפגעת תקיפה מינית, כראשי פרקים לערב הקראת השירים הדוקומנטריים שלה. ערב אחד מתוך עשרות שקיימה בשבועות האחרונים בכל הארץ, כחלק ממסע גיוס תרומות למימוש חזונה: הקמת אמ"ן – אדמת מרפא נשית, כפר טיפולי לנשים נפגעות תקיפה מינית.

• "לא יודעת למה אני שרדתי והחברות שלי לא"
  

אף אחד לא רוצה לחשוב על האפשרות שיהיה קורבן לתקיפה מינית. על האפשרות שזה יקרה לזוגתו, לבתו או לבנו. מעטים מאוד מאיתנו מרחיקים מעבר לזה וחושבים מה קורה אחרי שהפגיעה מתרחשת. רובנו מעדיפים להניח שאנו חיים במדינה מתוקנת, שבה אם התרחשה פגיעה מינית — יש מקום שמסייע לנפגעות ולנפגעים להתמודד עם הטראומה ולהשתקם ממנה. אבל מתברר שאין.

בערבים שהיא עורכת, משתפת זוהר בסיפורה האישי ובסיפורן של נשים אחרות, שחלקן כבר לא איתנו. נשים ששמו קץ לחייהן לאחר שלא האמינו להן, לאחר שפגעו בהן מינית שוב ושוב, בחדר הרופא, בקופת החולים, במשטרה וגם במחלקות הפסיכיאטריות, שאליהן הן נשלחות פשוט כי אין מקום אחר המיועד לטיפול בהן.

צפו בכתבה של שלומית שרביט ברזילי שליוותה את זוהר בערב הקראת שיריה:

הכתבה מלווה בכתוביות להנגשה לכבדי שמיעה. צילום: אלי מנדלבאום. עריכה: גיא פוקס

פרופ' חנה קהת, פעילה בתחום נפגעות תקיפה מינית ולשעבר יו"ר "קולך", פורום אורתודוקסי פמיניסטי לנשים דתיות שאותו ייסדה, מסבירה: "כל אישה שלישית עוברת תקיפה מינית, כל אישה חמישית עוברת תקיפה מינית במשפחה, וכל בן שביעי נפגע. נפגעות טרור מיני מהוות 25־30 אחוז מהאוכלוסייה. הפגיעה המינית יוצרת טריגרים משלה עם סימפטומים מאוד ייחודים, ואין בזה הכרה וגם אין הכשרה לזה, בשום מערכת".

"פסיכולוגים ופסיכיאטרים מטפלים בנשים פוסט־טראומטיות על רקע פגיעה מינית, בעזרת קשירות, בידוד, אלימות — פרקטיקות שרק משחזרות את האונס ובכל פעם מחדש מחזירות אל הטראומה, מחמירות מאוד את המצב וגורמות לאובדנות".

הגיע הזמן לקחת אחריות

ד"ר איילת כהן וידר, פסיכולוגית קלינית מומחית בטיפול בטראומה מינית שמלווה מקצועית את צוות ההקמה של הכפר, שותפה בבניית התוכנית הטיפולית ותיקח חלק פעיל במערך הטיפולי בו, מציגה את החזון של אמ"ן כ"כפר שיקומי טיפולי שישלב טיפולים פסיכיאטריים תרופתיים וטיפולים פסיכולוגיים קונבנציונליים בפוסט־טראומה מינית, בשיטות שנבדקו והוכחו כיעילות לצד גישות הוליסטיות, באופן שיאפשר לכל נפגעת לקבל את התוכנית הטיפולית שמותאמת לצרכיה".

העבודה בכפר, היא מסבירה, תיעשה על ידי נשות מקצוע עם הכשרה והתמחות ייעודית, קרוב לטבע, ועם אפשרויות תעסוקה ופרנסה עבור הנפגעות. "הכוונה היא לתת מענה הוליסטי רחב: כשאישה תסיים את הטיפול בכפר, הצוות המקצועי ידאג להפנותה לעמותות ולמרפאות ברחבי הארץ כדי לשמור על רצף טיפולי ועל המשך השיקום מחוץ לכפר", היא אומרת.

"מספיק עם ההכחשה, ההשתקה, ההזנחה. עכשיו הזמן לקחת אחריות"(צילום:אורית רונן)

זוהר מוסיפה: "יש כאן פצע אמיתי שלא מטפלים בו, ומולו פתרון מאוד פשוט ובסיסי. הבשורה היא טובה: אפשר להתרפא גם מפגיעה מינית ומאונס, אנחנו פשוט צריכות את התנאים הנכונים. בכפר יהיה טיפול מאוד מקצועי בגישה פמיניסטית שמכבדת את האישה ומוכנה ללכת איתה. גישה שאומרת, 'בואי נעשה יחד איתך את העבודה האמיצה שאת עושה עכשיו, מתוך הסתכלות של 'אנחנו מאמינות בך, אנחנו מאמינות לך למה שקרה, ואנחנו מאמינות גם שאת יודעת איך לרפא את עצמך'".

שלושה קיבוצים, בצפון, בדרום ובאזור ירושלים, כבר הציעו לתרום שטחי אדמה לטובת הפרויקט. "הכי מוחשית כרגע היא האופציה בצפון הארץ", אומרת זוהר, שמספרת כי הכפר יכיל גם מעטפת של סדנאות, מרכז לידה טבעי, מקווה אקולוגי, דולות ושירותים נוספים שיממנו בהמשך את שהות הנשים שיטופלו במקום בחינם. "בהמשך נרצה להקים גם מקום לגברים, כשהחזון הגדול הוא שבכל העולם וגם בארץ, בכל מועצה אזורית יהיה מקום כזה".

עלות הקמת הפרויקט מוערכת בשני מיליון שקל, שיאפשרו גם את הטיפול בנשים בשנה הראשונה. בשלב זה, אומרת זוהר, המטרה הראשונית היא גיוס 600 אלף שקל עד ל־11 במארס. עד כה הושגו למעלה מחצי מיליון שקלים (כ-85% מהסכום) בגיוס המונים ב־giveback, ואם עוד עוד כ-85,000 ש"ח לא יגויסו עד לתאריך המדובר, הסכום שכבר גויס יוחזר לכ-2,500 האנשים שכבר תרמו.

בקרוב, תטוס זוהר לחו"ל כדי להרצות בטד אוקספורד, ומשם תמשיך למסע גיוס תרומות באירופה ובארה"ב. "נורא חשוב לי להגיד להם, תראו, בישראל תרמו. עשינו את שלנו כחברה, לקחנו אחריות על הדבר הזה'", היא אומרת. "בכוונה הלכנו על קמפיין גיוס המונים בגלל התהליך החברתי וההבראתי, שבו כולם לוקחים חלק ואומרים, יאללה, מספיק עם ההכחשה, ההשתקה, ההזנחה. עכשיו הזמן לקחת אחריות אני חושבת שכחברה אנחנו כבר מספיק בוגרים, לא? את לא חושבת שאנחנו כבר שם?"

לתרומות ולפרטים על קמפיין גיוס ההמונים להקמת "אדמת מרפא נשית" לחצו כאן.  

הכתבה המלאה התפרסמה ב"ידיעות אחרונות", במוסף "7 ימים".