שתף קטע נבחר

מוסר במחלוקת: עשרת הדברות של ראמח הפלסטיני

ככל שהחוק מתבקש יותר מבחינה מוסרית, כך קטנים סיכוייו לזכות לאהדתנו. תראו כמה מהר הקלנו בחוק הברור מאליו "לא תרצח" - ואיך החמרנו בחוק הלא ברור מאליו: "שמור את יום השבת". רוחמה וייס לומדת את פרשת כי תישא עם חברה, ראמח מוסמר משכם

טרגדיה יהודית

סיפור הורדת לוחות הברית מאלוהים אל עם העבדים הבורח, בנוי כטרגדיה. שהרי הענקת לוחות העדות הייתה אמורה להיות מהפסגות של נדודי המדבר. הלוחות הם עדות לברית בין העם לאלוהיו הכל-יכול, ועליהם נרשמו, בכתב ידו של אלוהים, עיקרי החובות הדתיות של העם כלפי מגינו.  

 


 

<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

 

והנה ברגע שבו הגיעו הלוחות מהשמיים אל הארץ, התרחש האסון. בני ישראל המודאגים בגדו באלוהיהם ומשה שנחשף לבגידה, שבר בזעמו את הלוחות (שמות ל"ב,י"ט): "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר".

 

בוגדים, סיפור אהבה

בסיפור אחד קצר טמונה תמצית החוויה הדתית של העם היהודי, תמצית הרומן שננהל מכאן ואילך עם אלוהים. אנחנו נסבול ואלוהים יציע ברית שחוקיה מוגבלים ואפשריים למימוש, אך החוזה לא ימומש לעולם. דקות ספורות לפני החופה תיתפס הכלה, הלא היא כנסת ישראל, רוקדת סביב עגלים זרים. הלוחות ישברו וחוזר חלילה. לברית בין ישראל לאלוהים אין אפילו דקה של נחת.

 

 

כך, בוגדים ונבגדים, אלוהים ואנחנו אוהבים לחיות, שכן שני הצדדים לא יפרשו מהמשחק אך לא ינסו לשפר את הביצועים. ההנחה שהעם שלנו נהנה מחווית הבגידה יותר משהוא נהנה מהמעשים הבוגדניים עצמם, מתבהרת כשאנו קוראות את תכני עשרת הדברות שהם, ברובם, הגיוניים ומוסריים ואם נודה על האמת, לא מאוד קשים לביצוע.

 

מה כל כך קשה בהתנהגות מוסרית?

התורה לא מפרטת את תוכן הדברים שנכתבו על לוחות האבנים שמשה הוריד וגם שבר (שמות ל"ד, כ"ח): "וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים".

 

התנהגות מוסרית? מסתבר שזה קשה (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
התנהגות מוסרית? מסתבר שזה קשה(צילום: shutterstock)

 

פסוק נוסף קושר בין הדברים שנאמרו בסיני ללוחות האבן ועשרת הדברים שנכתבו עליו (דברים ד', י"ב-י"ג): "וַיְדַבֵּר ה' אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ... וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לעשׂוֹת עֲשרֶת הַדְּבָרִים וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים".

 

אבל אין תשובה ברורה ולעולם לא נדע מהם עשרת הדברים שנכתבו על אבני הברית ששבר משה (וגם על אלו החלופיות). לצורך הדיון הזה נניח שנכתבה עליהם הרשימה המוכרת לנו של עשרת הדיברות.

 

רשימה סבירה

רשימה שעל פניה נראית סבירה ולא מסובכת מדי לביצוע. מה כל כך נורא בדרישות לא לרצוח, לא לנאוף, לא לגנוב או לחמוד דברים שאינם שייכים לי? אני מכירה לא מעט נשים (כן, וגם גברים) שחיות בעולם הזה בלי לקחת את מה שלא שייך להן, ואפילו בלי לרצות לעשות זאת.

 

ראמח מוסמר   ()
ראמח מוסמר

 

גם הדרישה האלוהית לנאמנות ובלעדיות תמורת הגנה, נשמעת סבירה, והתביעה לכבד את ההורים חשובה ביותר שכן היא דרכם היחידה של מבוגרים לשרוד בעולם שטרום השירותים הסוציאליים (וכנראה שגם בעולם שמציע שירותים אלה).

 

שמירת השבת היא היוצאת מן הכלל, משום שהיא תובענית מבחינה כלכלית ולא מובנית מאליה מבחינה מוסרית. אך נשים לב שגם בה נטמנו זרעים מוסריים ייחודיים של דאגה לגרים ולעבדים ולבהמות.

 

תאווה לאנטי מוסרי

למרבה הפליאה, ככל שהחוק מובן ומתבקש יותר מבחינה מוסרית, כך קטנים סיכוייו לזכות לאהדתנו. לא תרצח? חוק ש"זכה" לאין ספור הקלות ועיוותים הלכתיים והוא מופר על ידי יחידים ועל ידי המדינה בגאון וברגליים גסות. לא תגנוב? לא תענה ברעך עד שקר? חוקים שהפרתם חביבה על פוליטיקאים ומנהיגים דתיים כאחד, וככל שהאדם בכיר יותר כך מוכרת יותר זכותו להפר חוקי מוסר אלה.

 

הדיבור היחיד שזוכה להגזמות, האדרות ואינפלציה של תוספות הלכתיות הוא כמובן שמירת השבת, וזאת לאחר שההלכה עיקרה ממנה את המשמעויות הסוציאליות והמוסריות, הרחיבה את המשמעויות הפורמליות-הלכתיות, וגם והעלימה את מצוות השבת של העבדים, הגרים ובהמות הבית.

 

תראו כמה מסוכן תהליך מיסוד הדת – "לא תרצח" סובל מפיחות נוראי, בעוד למען מצוות פורמאליות שנוטרלו מתוכנן המוסרי מוכנה הקהילה למסור את נפשה. כן, כך אנחנו נראות – מוכנות לגרש פליטים אל מותם, אבל על תשתית בשבת יפיל הממסד הדתי ממשלות בישראל.

 

משה צדק כאשר שבר את הלוחות. אני סקרנית לדעת האם הבין שהדרמה שייצר לא תגרום לנו להפסיק לרקוד לפני עגלי הבל וזהב.

 

טלפון בהול לראמח

ברגעים של יאוש מחוסר התבונה והחמלה האנושית, אני מחפשת חברות וחברים צדיקים, כאלה שלא נבהלים מהרשע אלא מוסיפים אור. מהחומרים האלה קורץ ידידי ראמח מוסמר Musmar) Rameh) איש צעיר בן 31, שחייו הם מופת נדיר של מוסר, מנהיגות ואומץ.

 

ראמח גר עם אשתו ובנו בשכם, ובהיותו סטודנט צעיר בן 17 הוא נכנס לכלא הישראלי, שם הפקיד 3 שנים מחייו. כיום ראמח הוא בעל תואר ראשון בפסיכולוגיה מאוניברסיטת א-נג'אח ועובד כפסיכולוג בבית הספר הלאומי בשכם. אשתו גם היא פסיכולוגית ושניהם פעילי שלום, מתנדבים באירגונים לזכויות אדם ולשלום אזרחי, ובארגונים להתנגדות לא אלימה.

 

מודאגת התקשרתי אל ראמח סיפרתי לו שהשבת משה ישוב וישבור את הלוחות שאלוהים כתב, ונדמה לי שבצדק הוא יעשה זאת. הוא יודע שאין סיכוי. ואנחנו, מה נעשה, לאן נוליך את חרפתנו וייאושנו? סיפרתי לו שאת שברי הלוחות של משה שומר העם היהודי לצד הלוחות השלמים (ואלה וגם אלה כבר אבדו מהעולם) וזו מסורת נפלאה ועצובה, זו תזכורת לכסילות ולאטימות המוסרית שלנו, וכל עוד אנו לא משתנים - אינני רוצה לשנות את האגדה הזו, אלא רק להוסיף עליה.

 

ביקשתי מראמח שיספר לי מהן עשרת הדיברות האישיות שלו, שיצטרפו ללוחות השבורים וללוחות השלמים, ויעודדו את כולנו להרבות בחשיבה מוסרית, לנסח לנו דיברות אישיות, ולהתעקש להאיר לעצמנו את הדרך.

 

ראמח נענה לאתגר בשמחה, בעניין וגם בחשש, והנה עשרת הדברות שלו:

א. ביתך הוא ארמונך - בנה אותו בחיבה ובאהבה ודאג למלאו באור שיופץ לכל הסביבה. תהא דלתך פתוחה לרווחה. זכור אין גנבים בעולם יש רק אנשים שזקוקים לעזרה ואינם יודעים את הדרך הנכונה להשיגה.

 

ב. כבד את אמך, פנק את בתך ואהוב את אשתך.

 

ג. אהבי את בן זוגך, ולמדי את ילדייך שהאדמה, הנפש, האישה, החירות והשמש נאמרות בלשון נקבה ושייכות לממלכתה.

 

ד. לעולם את תמנע מאדם את חירותו כי חירותו חשובה לו יותר מחייו ואל תגרום לו להמית את עצמו. 

 

ה. האדמה שייכת לכולם. חובה עלינו לשמור עליה. טוב שכל אדם יטע בכל יום עץ אחד.

 

ו. השמע תמיד את קולך למען השלום, האהבה והחיים.

  

ז. החיים קצרים כאשר אנחנו עצובים, וארוכים כאשר אנו שמחים. עשה את חייך ארוכים מלאים באושר וטוב.

 

ח. השתחחרר מיחסים מורכבים ודאג שקשריך עם הזולת יהיו בנוים על בהירות, דיאלוג והקשבה.

  

ט. אל תקבל את החלטותיך מתוך ראשו של מישהו אחר, תן למוח שלך בלבד להחליט עבורך.

 

י. עשה את הכבוד אמצעי ואת האהבה מטרה, ואל תשפוט כי הזכות לשפוט נתונה רק בידי מעניק החיים.

 

ובבית המדרש של הטוקבקים

חברות יקרות (וחברים יקרים לא פחות) יש לכן עשר דיברות משלכן? רוצות לנסות ולנסח? אשמח אם תשלחו לי רשימות קצרות, ממוקדות ומעוררות מחשבה ואם יתאפשר – אפרסמן כאן (אני בכתובת wg@netvision.net.il)

 

לכל הטורים של רוחמה וייס

 

שבת שלום! 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
ראמח מוסמר
צילום: ויז'ואל פוטוס
לוחות שבורים
צילום: ויז'ואל פוטוס
מומלצים