המלאכים הישראלים של נפאל

לפני כמעט שלוש שנים - ביום שבת, ה-25 באפריל 2015 - היכה בנפאל רעש אדמה בעוצמה של 7.8 בסולם ריכטר. בניינים רבים נהרסו, בהם גם מגדל דהרהרא בקטמנדו, שקריסתו גרמה למותם של 180 בני אדם. גם כיכר דורבר בקטמנדו, שהיא אתר מורשת עולמית, נפגעה קשות. נמל התעופה טריבהאואן, המשמש נמל תעופה בינלאומי בקטמנדו, נסגר אך נפתח שוב מאוחר יותר כדי לקלוט כוחות חילוץ והצלה. ואם זה לא הספיק, כמה שבועות אחר כך, רעשי משנה שבו והיכו במדינה שנהרסה כמעט לגמרי. התוצאה הסופית הייתה כ-9,000 הרוגים, בהם גם מטייל ישראלי אחד וקרוב ל-25 אלף פצועים. גורלם של אלפי תושבים בנפאל, המתגוררים בכפרים נידחים, לא נודע גם שבוע אחרי הרעש.

עכשיו נחזור עוד קצת לאחור, לשנת 2006. שנים רבות לפני רעש האדמה ששינה לגמרי את פניה של נפאל, טייל באזור הרב מיכה אודנהיימר, שהחליט לחבר בין מטיילים ישראלים ויהודים לבין תושבים מקומיים החיים באזורים האלה, והקים את עמותת "תבל בצדק".

רוני וג'וש, שניים ממתנדבי "תבל", משחקים עם ילדים נפאליים בכפר דונקנרה. צילום: עמיר בן-דוד

"כשמיכה התחיל לחשוב מה אפשר לעשות, הציעו לו לדבר איתי", מספר בישנו פרסד צ'אפה, בן 52, המנהל כיום את פעילות "תבל" בנפאל. בישנו הוא גבר מקומי שעשה את הדוקטורט שלו בחקלאות באוניברסיטת בן־גוריון בבאר שבע והיה פעיל מרכזי בסיוע לקהילה הנפאלית בישראל לפני כעשור. "העליתי בפני מיכה רעיונות והוא הקים את הארגון והתחיל לגייס מתנדבים ישראלים ויהודים. עיקר הפעילות שלנו הייתה בקטמנדו, בעבודה עם ילדי רחוב ונשים שנמכרו לעבודה בהודו וחזרו לקטמנדו בתקווה לחיים טובים, אבל זה לא מה שקרה להם. גם אחרי שחזרו, הם חיו בסלאמס ועבדו בעבודות דחק.

"המתנדבים ראו נשים שעובדות בפרך כשהתינוק שלהן זרוק לידן. כשדיברו איתן הבינו שמה שהכי חסר להן זה מקום לילדים. אז הקימו להן מעון יום, שבו יוכלו להשאיר את הילדים תחת השגחה ולהתפנות לעבודה. אז גם הבנו שאם אנחנו רוצים להתמודד עם הבעיה באמת, אי אפשר לטפל רק בתוצאה. צריך לעבוד בכפרים עצמם, להפוך את הקהילות שם לכאלה שיכולות לקיים את עצמן".

מיכל משחקת בכדור עם ריטו. צילום: עמיר בן-דוד

חופפות וכובסות. שני מנצלת את זמן הכביסה כדי לחפוף את הראש במעיין המים בכפר דהאו. צילום: עמיר בן-דוד

אניה ולילך עם ילדי המשפחה בבית בכפר דונקרקה. צילום: עמיר בן-דוד

בדיוק לשם כך הוחלט בעמותת “תבל בצדק”, שבראשה עומד אודנהיימר, לגייס מתנדבים ישראלים ויהודים ממדינות אחרות לפעול בכפרים הרריים נחשלים בנפאל. הם פועלים בשני מסלולים: מטיילים ישראלים (ולפעמים גם יהודים ממדינות אחרות) שמקדישים חודש להתנדבות ומגורים בכפרים נקראים מתנדבים. קבוצה נוספת היא קבוצת העמיתים, שבה פועלים במשך שבעה חודשים ישראלים ויהודים יחד עם עמיתים נפאלים בני גילם.

מה בדיוק הם עושים שם? הם משחקים עם הילדים, מדברים עם נערים על גיל ההתבגרות ועם נשים על היגיינה ואלימות במשפחה, מלמדים אנגלית, אוכלים המון אורז ועדשים - ובעיקר נותנים סיוע אמיתי לקהילות נפאליות שנמצאות במשבר קשה וחיות בכפרים שננטשים בזה אחר זה בשל קשיי פרנסה וחיי היומיום.

"המטרה שלנו היא לחזק את הקהילה, לתת לה כלים שיאפשרו לה לקיים את עצמה בעצמה גם כשנצא משם", מספר יונתן טומקינס, בן 38, ישראלי המנהל את הצוות הבינלאומי של המתנדבים בכפרים.

הכתבה המלאה במוסף "שבעה ימים" של "ידיעות אחרונות"