שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    רמת אביב: כולם עברו על החוק – ורק חב"ד הואשמה
    שורה של גורמים הפעילו בבניין בשכונה עסקים בניגוד להיתר, אבל רק התנועה עמדה לדין בגלל בית הכנסת. השופט עלא מסארווה ביטל את האישום
    בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב ביטל לאחרונה כתב אישום שהוגש בית הכנסת המרכזי ברמת אביב ג' ונגד שליח חב"ד בגין שימוש חורג מהיתר בנייה של מבנה בשכונה. השופט עלאא מסארווה קבע שמדובר באכיפה סלקטיבית של עיריית תל אביב, משום שגורמים רבים אחרים פעלו בבניין בניגוד להיתר, אך אף אחד מהם לא הואשם.

     

    כתב האישום הוגש בעקבות ביקורת שנערכה במרכז בנובמבר 2014 והעלתה כי בקומת המרתף נעשה שימוש לצורכי בית כנסת, בעוד שעל פי ההיתר השימוש הוא למחסן. הנאשמים, שיוצגו על ידי עו"ד קרני מור, טענו שהמקום מהווה לכל היותר "מחסן עם אפשרויות תפילה", כיוון שלא התבצעה במקום פעילות אמיתית של בית כנסת והוא שימש בעיקר מחסן לציוד של בית חב"ד המיועד לפעילות דתית-קהילתית.

     

    מנגד העידה המדינה את מפקחת הבנייה שביקרה במקום, וסיפרה שמדובר בבית כנסת של חב"ד שכן נמצאו שם ארון קודש, מדפים, שולחנות, כיסאות ומטבח לאירועים.

     

    השופט עלאא מסארווה קבע שלא משנה אם מדובר בדיוק בבית כנסת או לא, שכן בכל מקרה לפי התמונות שהוצגו בפניו לא מדובר במחסן אלא במקום מהודר המיועד להתקהלות ולמידה או לקיום תפילה ברבים.

     

    אלא שהוא קיבל טענה אחרת של הנאשמים שבלשון משפטית מכונה "הגנה מן הצדק". לפיה, יש להורות על ביטול כתב האישום בשל העובדה שהאכיפה בתיק היא סלקטיבית, מושפעת משיקולים שאינם ענייניים ומכוונת נגד הפעילות הדתית במקום. "האכיפה בתיק זה נגועה באכיפה סלקטיבית... עד שהיא מחייבת ביטול האישום מכוח סעיף 149(10) לחוק הסדר הדין הפלילי", כתב.

     

    בהקשר זה הזכיר השופט שכל היחידות בקומת המרתף שבמרכז מיועדות כשטחי מחסנים. למרות זאת, בקומת המרתף פועלים עסקים רבים – בהם בתי מלאכה, חנויות, משרד עורכי דין ושטחי מסחר, חנות גלידה ואפילו "בית ספר לתופים" – ובמשך שנים לא הוגש נגדם אף כתב אישום בגין שימוש חורג.

     

    "הנה כי כן, בקומת המרתף קיים מעין מרכז מסחרי הפועל בתוך יחידות המיועדות כמחסנים, בלי אכיפה, חרף מודעות הרשות לפעילותן", כתב וציין שלא פחות מ-38 דיירים במקום משלמים ארנונה שאינה לפי סיווג מחסנים.

     

    בתוך כך דחה השופט מסארווה את טענת המפקחת שלפיה ברוב השטח מתקיימת פעילות "משולבת" שבה רוב השטח משמש מחסן, וציין כי מדובר בטענה לא משכנעת לנוכח התמונות והראיות האחרות: "גורם אכיפה הפוקד מקום במטרה לאכוף עבירה, איננו יכול לעצום את עיניו ולהתעלם מקיומן של עבירות דומות במקום המבוצעות לכאורה ולעין כל על ידי השכנים".

     

    בהמשך הוא הצביע על מחדלים של הוועדה המקומית – המאשימה בהליך – כגון העובדה שלא הובאו לעדות מפקחי בנייה נוספים שהיו במקום, וכן העובדה שהתלונה שהביאה לפתיחת התיק לא נרשמה ולא תועדה.

     

    • לקריאת הכרעת הדין המלאה – לחצו כאן
    • הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
    • ב"כ המאשימה: עו"ד הניה שכטמן, עו"ד מור קרמר, עו"ד מוריה כהן
    • ב"כ הנאשמים 4-2: עו"ד קרני מור
    • ב"כ הנאשמת 1 (בעלת הנכס): עו"ד דוד קורצוויל

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים