שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    איתי שטיינברגר ז"ל: התבלינים ששתל עדיין פורחים
    בשבת האחרונה שבה ביקר בבית העניק איתי שטרנברגר לאחותו מתנה ליום ההולדת - אדנית ובה צמחים ששתל בעצמו. כמעט 12 שנים אחרי שנהרג בעת שניסה להציל פצוע בלבנון, פעולה שעליה קיבל צל"ש אחרי מותו, האחות יעל עדיין משקה ומטפחת את אותה האדנית, "כמו בסיפור אגדות ילדים"

    גם בדקות האחרונות של חייו היה מצויד איתי שטיינברגר ז"ל בשניים מסימני ההיכר הבולטים שלו - מצלמה לתיעוד וחיוך שובה לבבות. טיל ששוגר על-ידי חיזבאללה בימים האחרונים של מלחמת לבנון השנייה קטע את חייו של ילד הטבע בן ה-21 בזמן שניסה להציל את חייו של פצוע.

    שטיינברגר ז"ל נולד בירושלים במאי 1985 לפרידה ואריק, ובהמשך גדל והתחנך בכרמי יוסף. מגיל צעיר הוא נמשך לתחומי האומנות ובתיכון הרצוג בבית חשמונאי שילב בין מגמות קולנוע וכימיה. תמיד היה מוקף בחברים ונהנה מטיולי שטח, משחקי כדורסל וניווט. כשהתבגר היה נוסע בג'יפ הירוק כשלצדו גיטרה והכלב ריו ומשכנע את חבריו להצטרף אליו לטיולים ופעילויות. עם החיוך האופייני לו ומבטו הקסום היה ממיס את ליבם של מכריו ומשפחתו.

     

    איתי שטיינברגר ז
    איתי שטיינברגר ז"ל


    בין תחומי האומנות הרבים שבהם עסק, הצילום תפס את מרבית עניינו של שטיינברגר ואת מצלמתו האישית הוא היה סוחב כמעט לכל מקום. אחרי מותו זכתה תמונה שלו בתחרות צילום בלי שהשופטים ידעו שנהרג. אבל חוץ מהתמונות הרבות, בשבת האחרונה שבה ביקר בבית הוריו בכרמי יוסף, הותיר אחריו איתי מבלי להתכוון זיכרון אחרון שעד היום צומח ובועט. "במהלך אותה השבת", נזכרת האם פרידה, "איתי חזר הביתה ומצא מולו דלת נעולה. עד שסוף סוף הוא בבית, אין איש".

    אלא שגם דלת נעולה או קיר גבוה לא יכלו לעמוד בדרכו של בנה. "הנער היצירתי, האמן בנשמתו, הצלם שתמיד מחפש את נקודת המבט האחרת - מוצא גם הפעם פתרון יצירתי", היא מספרת. בטיפוס מהיר על הקיר, מגיע שטיינברגר אל החלון ומשתחל הביתה. כמה דקות אחר כך הוא כבר מוכן ומזומן לחגיגות יום ההולדת של אחותו. "לא עבר הרבה זמן, ובטי-שירט, ג'ינס וסנדלים מגיע איתי הביתה כשבידו מתנה מקורית לאחותו - אדנית גדולה שבתוכה שתל צמחי תבלין רעננים. הפעם הזו, הדלת הייתה פתוחה לרווחה לקראתו".

     

    איתי שטיינברגר ז
    איתי שטיינברגר ז"ל עם אימו


    וכך חגגה משפחת שטיינברגר יום הולדת טיפוסית ומלאה בשמחה ליעל בהשתתפות אחיה החייל. "אנחנו יושבים בבית, חוגגים, צוחקים ומדברים", מתארת פרידה, "פשוט נהנים מלהיות ביחד, מערב מושלם של משפחה שאוהבת, מבלי לדעת שמעבר לפינה ניצבת המלחמה שתשנה את חיינו. מבלי לדעת שזוהי הארוחה שלנו יחד כמשפחה שלמה".

    "פלפל אדום שגדל וצמח לתפארת"

    המתנה הסמלית שהעניק איתי לאחותו ליום הולדתה תהפוך עם השנים לזיכרון האחרון ממנו. לאחר מותו המשיכה יעל לטפח באדיקות את צמחי התבלין ששתל עבורה. "ימים, שבועות ושנים מאוחר יותר, יעל משקה ומטפחת את אותה אדנית שהביא לה איתי. בין הצמחים והתבלינים יש שתיל אחד של פלפל אדום שגדל וצמח לתפארת. הוא משגשג ומניב פירות אדומים, מתוקים, חריפים, זמן ארוך לאחר לכתו של איתי. הפלפלים צמחו בחדווה, וכמו מתוך סיפור אגדות ילדים, שזרה אותם יעל לשרשראות אדומות, יפהפיות ומלאות חיים".

    הפלפלים שהשאיר איתי שטיינברגר ז
    הפלפלים שהשאיר איתי שטיינברגר ז"ל


    בינואר 2004 התגייס שטיינברגר לצה"ל. תחילה שירת בקורס טיס ולאחר מכן השתלב כלוחם בסיירת של חטיבת השריון, שם הייחוד שלו כאמן הוביל אותו לתפקיד מש"ק ההסוואה. הוא הורשה להסתובב עם המצלמה במהלך השירות ולפי הסיפורים, התקשה לשמור על דיסטנס עם חייליו.

    בקיץ 2006, עם פרוץ מלחמת לבנון השנייה, עולה שטיינברגר עם פלוגתו צפונה ולוקח חלק בקרבות. בימים האחרונים של המלחמה, אחרי ההכרזה על המהלך הקרקעי "שינוי כיוון 11", נקלעה הפלוגה לקרב קשה בפאתי הכפר ע'נדוריה שמעל לוואדי סלוקי. אחד הצוותים הותקף בטילים וספג פצועים רבים. שטיינברגר הצטרף לפרמדיק הפלוגה ויחד הם החלו לטפס במעלה ההר לכיוון הפצועים. במהלך העלייה הבחין כי הפרמדיק מתקשה לשאת את תיק הרופא הכבד ולקח על עצמו חלק מהציוד.

    כשהגיעו לפצועים זיהו השניים את הפצוע הקשה ביותר, ובשטח חשוף ומורכב החלו לטפל בו. בעת העמסת הפצוע על האלונקה, נורה מטח טילים נוסף לכיוון הכוח, אולם שטיינברגר והפרמדיק לא הפסיקו את הטיפול הרפואי עד שטיל פגע ישירות בכתפו של שטיינברגר שנהרג במקום. בגין אותה פעולה, שבה הפגין שטיינברגר רוח לחימה ואומץ לב, קיבל לאחר מותו את צל"ש מפקד האוגדה.

     

    בן 21 היה איתי שטיינברגר ז"ל בנופלו. צלם ואמן מוכשר שנלחם באומץ לב בלבנון תוך סיכון חייו למען הפצועים. אימו פרידה מממשת את צוואתו וממשיכה בצילום ותיעוד חבריו של איתי ליחידה.

    במסגרת פרויקט "עוד מעט נהפוך לשיר" הלחין ברי סחרוף שיר שכתב שטיינברגר ז"ל: "יצאתי לטיול חביב עטוף שמיכה רבה / מלא בחול ואבד בודד כמו מגדלור ישן / הבחור עם הרסטות והזמן מלא באושר מפחיד / שפך תובנות זולות וישנות עם ניצוץ נדיר בעינו / והילדה עם הפנס נראתה כמו הדבר הכי בטוח בעולם. הסתובבנו לילה שלם עם שקית של קבבים נמסים / רוקדים לתווי המנגינה ההזויה של הכלי הטהור / ובור חים מזרקור ענק של חומות אטומות וזקנה מרירה / נוסעים בג'יפ, רצים בחול, מאוהבים באש הלבנה. גל אחד שיכור ומיוחד שוצף רגליים יחפות / לוחש ומספר שלילה כזה היה רק לי / לא יהיה עוד לו היה עוד ואי אפשר לחזור לשם".
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    רוח טובה
    יד שרה
    כיתבו לנו
    מומלצים