ממחר דיאטה

פה ושם אכלתי איזה חמישה שקדים ואגוזים, או שבעים וחמישה, כי מי לעזאזל מסתפק בכמות כזו קטנה, וגם קראתי שחופן אגוזים מוריד את הכרס אז הלכתי על בטוח. בארוחות צהריים הכנתי לעצמי סלט עם שמן זית ושמישהו יסביר לי מה הקשקוש הזה "שתי כפות שמן זית"? בלי רבע כוס שמן לירקות יש טעם של ירקות, שזה הכי משעמם שיש.

מאז שעליתי במשקל אני מכניסה את הבטן כשאני פוגשת אנשים ומה שהם מפרשים כחיוך זו בעצם עווית של כאב כשהריצ'רצ' נבלע בפופיק. כשהם הולכים אני משחררת את הבגד וסופסוף יכולה להכניס משהו קטן לפה, ממש קטן, איזה רוגעלה חמוד או ספינג' שנשאר מהמימונה.

אני לא טובה בדיאטות, עשיתי כמה בחיי, רובן החזיקו מעמד כמו פן אחרי החלקה. בבקרים הייתי חדורת מטרה: קפה בלי סוכר, תמר אחד, ירקות עם טחינה, חביתת חלבונים עם סלט. בתשע וחצי כבר נגסתי בקירות. תשע וחצי בבוקר, כן?

מה קורה עם המשקל?(צילום: shutterstock)

הקשר בין משקל לאושר

האוכלוסיה נחלקת לאנשים שאוכלים בשביל לחיות ולכמוני שחיה בשביל לאכול. אוכל זה תשוקה, תאוות החיים והבשרים, והגבינות, והשרדונה והצ'אנקי מאנקי. למזלי הגנטיקה עמדה לצידי כל השנים ושמרה עליי שאהיה מה שנקרא "עסיסית", אלא שככל שאני מתבגרת, העסיסיות הזו מתקבעת לי בירכיים.

כשהייתי נשואה הייתי מלאה במקומות הנכונים, אחר כך התגרשתי, אלפי שעות אלכוהול ודייטים במסעדות עשו את שלהם, והתמלאתי גם במקומות הלא נכונים. עכשיו כשאני בזוגיות, הפחד הכי גדול שלי זה להיכנס לאזור הנוחות ולהשמין מנחת. מבחינתי זה עלול להפוך לכדור שלג שמתגלגל במורד, עד שבסופו של יום אני אכנס למיטה בלי לצחצח שיניים ועם חולצת סוף מסלול של הבנזוג שלי.

בימים כתיקונם אני די מסמפטת את גופי הלא מושלם, ומטיפה לכולן להיות שלמות עם מי שהן, כי אושר לא נמדד לפי המשקל. לצערי, כרגע אני קצת יותר שלמה ועגולה ממה שאני רגילה. אושר אולי לא נמדד בהיקפים, אבל אני מאושרת הרבה יותר כשאני מצליחה לרכוס מכנסיים בלי לקפוץ בתוכם כמו משוגעת.

דיאטה היא לא פיתרון ולא תרופה, והיא בטח לא עוזרת לטווח הרחוק אם לא עושים שינוי מחשבתי. העניין הוא ששינוי במחשבה בלבד אינו מספיק, כי אם מחשבות היו מרזות הייתי ג'יזל. בצעד אמיץ החלטתי ליישם על עצמי את שיטת אני מלכה שמדברת באיך ולא בלמה, כלומר דוגלת בעשיה ולא חופרת לעצמי למה אני לא מצליחה להזיז את עצמי לשום מקום שהוא לא המקרר, שם אני עושה הליכות כאילו זה פארק הירקון.

בתור התחלה, הורדתי אפליקציה של דיטוקס למשך 21 יום נטולי סוכרים, פחמימות ואלכוהול, ונרשמתי לחדר כושר. חוק החמש שניות קובע שאם את לא עושה משהו תוך חמש שניות מהרגע שאת חושבת עליו, כבר לא תעשי אותו, לכן מיד הרמתי טלפון וקבעתי פגישות עם תזונאית ומאמן כושר אישי שימצק לי את החלבונים.

אולי כרגע אני נראית לכם כמו אשה בגיל העמידה שיושבת כמו בטטה על הספה, אבל אם יש משהו שאני יודעת בוודאות (חוץ מזה שאהיה עצבנית, נרגנת, צמאה ליין וחולמת על פיצות) זה שעמוק בפנים יש לי קוביות בבטן. הן פשוט מכוסות בעיגולים של בצק שמרים.

שלך,

גאיה קורן, מחברת הספר "אני מלכה גרושה באושר", מרצה ומנחת סדנאות להערכה עצמית ועתונאית בידיעות אחרונות.