שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "היא קראה לי אילנה, ואני רציתי להתנער מעצמי"
    אלמז ממויה עלתה מאתיופיה לישראל בגיל 3. מסע העלייה שהתחיל בפיזור סוכריות, המשיך בשינוי השם וטשטוש זהות שהצליחה להשיב לעצמה במסע לארץ הולדתה, רק אחרי שנים. סיפורה הוא אבן בפסיפס. במסגרת שיתוף פעולה מיוחד בין ynet מעורבות למרכז הבינתחומי בהרצליה נביא כאן מדי שבוע עוד אבני סיפורים וקולות של קהילות, שקולן לא תמיד נשמע בחברה הישראלית

    "אמרתי שקוראים לי אלמז, והגננת אמרה לי - מהיום את אילנה. כל כך רציתי להיות ישראלית שויתרתי על השם האמהרי שלי. רציתי להתנער מעצמי" - כך מתארת אלמז ממויה את חווית הקליטה שלה בארץ. בגיל 3 עלתה עם הוריה, מקהילת ביתא ישראל בכפר גמו גופא שבדרום אתיופיה, ומאז היא במסע אחר זהותה האבודה.

     

    "בבגרותי עשיתי טיול שורשים לאתיופיה ואז היה שלב שניסיתי לחשוב: למה קוראים לי אילנה?", משחזרת אלמז. "אז נזכרתי ביום הזה בגן, כשהגננת שאני אפילו לא יודעת איך קוראים לה, מי האישה הזאת, נתנה לי שם שהוא משקל וכל העולם קורא לי ככה, בלי שום תכלית. אז אמרתי מהיום כמו שהנחתי לשם, החזרתי לעצמי את השם המקורי שלי".

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    את העלייה לארץ היא זוכרת ברסיסי רגעים. בעיקר את החיילים שחילקו סוכריות באדיס אבבה וכיצד התרוצצה בשמלה מלאת סוכריות הנופלות לכל עבר. "כשהגענו לארץ אימא שלי וכולם השתחוו ונישקו את הרצפה ואני הייתי עסוקה בסוכריות שלי", היא פורסת זיכרון של ילדה וצוחקת.

     

    המשך הדרך כבר היתה קשה יותר. "אנחנו בתחושה של מרדף להיות כמו, להיות הם. כולם רוצים להיות ישראלי, אבל מי זה הישראלי? הרי כולם באים ממקום אחר. אז כולנו ביחד ישראלים. מבחינתי להיות ישראלי זו שאלה קצת מורכבת".

     

    מעשה בשבעים - במה וקול למגוון רחב של קהילות

    סיפורה של אלמז הוא חלק מתמונת הפסיפס של החברה הישראלית, שלעיתים אנו שוכחים לראות את החלקים האנושיים בה, במיוחד אלו הפחות מוכרים. מתוך ההכרה הזו, לכבוד יום העצמאות ה-70 של ישראל, יצאו כ-150 סטודנטים מכל בתי הספר במרכז הבינתחומי הרצליה, לספר את הסיפור הזה.

     

    אלמז ממויה ולהקת המחול  שהקימה ()
    אלמז ממויה ולהקת המחול שהקימה

     

    במסגרת הפרויקט, שנקרא "מעשה ב-70", הם אספו 70 סיפורים אנושיים, אישיים ומרגשים ב-70 סרטונים קצרים, שצולמו באמצעות הטלפונים הסלולריים של הסטודנטים. המיזם נולד כחלום שדחפו ד"ר עדי קול, דיקנית הסטודנטים והבוגרים, ופרופ' אלון רוזן, מרצה וחוקר בבית ספר אפי ארזי למדעי המחשב, בשיתוף עם מיזם 'דיבור אחר'.

     

    מטרת הסרטונים היא לתת במה וקול למגוון רחב של קהילות, אוכלוסיות וזהויות בחברה הישראלית - גם כאלה שבדרך כלל קולן אינו נשמע וסיפורן פחות מוכר. הסרטונים מציגים סיפורים מרגשים ואותנטיים על אזרחים שונים במדינה - יהודים, נוצרים, מוסלמים, מכל חתכי הגיל, המוצא והעדה. המפגש מאפשר לצופים להיחשף לנקודות המבט השונות בחברה הישראלית, להכיר את המרכיבים אותה וליהנות מהפסיפס החברתי המגוון.

     

    • הסרטון בהשתתפות אלמז ממויה הוא יריית הפתיחה. כך מדי שבוע יעלה ב-ynet מעורבות, סרטון אחד מ-70 הסרטונים שהופקו במסגרת הפרויקט.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    אלמז ממויה: "החזרתי לעצמי את השם המקורי שלי".
    רוח טובה
    יד שרה
    כיתבו לנו
    מומלצים