נרים כוס יין לחיי היקבים בארגנטינה

משוחרר בין הכרמים

סוף השבוע הראשון של פברואר. שמונה חודשים עברו מאז שעזבתי את ישראל, מאז שעזבתי את הבית. בטיול הכל קורה כל כך מהר. פתאום המשפט "איך הזמן טס כשנהנים" מקבל משמעות ממשית. בסוג כזה של טיול, שכבר הופך לצורת חיים, אפשר גם להפוך את המשפט ולהגיד "איך נהנים כשכל הזמן טסים" – טיסות ממקום למקום, ממדינה למדינה, מיבשת ליבשת. אני מגלה נופים חדשים, מכיר אנשים חדשים, שומע ולומד שפות שאף פעם לא הכרתי, או שרק שמעתי אותן בשירים ובטלוויזיה. קל מאוד להתמכר לטייל, זו התמכרות טובה, אבל היא יכולה להיות יקרה, בעיקר למי שלא יודע לטייל נכון.

לפרקים הקודמים - הקליקו

ברוכים הבאים למנדוסה(צילום: שאטרסטוק)

בסוף השבוע הכיכר המרכזית בעיר הופכת ליריד אומנים גדול. כששוטנו ברחובות הבחנו לפתע מרחוק בפסל גדול של מנורת שבעת הקנים עם כיתוב בעברית "טיילת מדינת ישראל". הייתי חייב לעצור ולהצטלם. ללא ספק רגע של גאווה ישראלית.

משוחרר באמריקה

במהלך ביקור ביקבים, תמורת תשלום סמלי, מקבלים כוסות ליין, לבן, ורוד ואדום. טעמנו מסוגים שונים של יינות – מבעבעים, אדומים, יבשים, מתוקים, חמוצים, ופירותיים. עם היין הגיעו גם השוקולד, ומתאבנים טעימים שרק עשו לנו חשק להישאר במקום עוד ועוד.

(צילום: סער יעקובוביץ)

רוכב בכרמים

אחרי שלושה ימים שבהם ראשינו הסתחרר מכל היינות, ונאלצנו לרכוב על האופניים בצורה קצת עקומה בדרכינו בחזרה להוסטל, ביררנו לגבי דרכו הגעה ליעד הבא. הכוונה שלי הייתה להיכנס לברזיל מארגנטינה דרך מעבר יבשתי בעיירה הסמוכה למפלי האיגואסו המפורסמים.

היעד הבא: המפלים בגבול ארגנטינה-ברזיל(צילום: שאטרסטוק)

החלטנו שנוסעים לעיר פוארטו איגואסו (Puerto Iguazu). ממבט קצר במפה על הדרך המתוכננת, התלבטנו באיזה כלי תחבורה לבחור - אוטובוס זול או טיסה שעלתה פי 3. הטיסה ארכה כ-4 שעות ונסיעה באוטובוס 36 שעות. כן, 36 שעות.

הדרך הארוכה שלפנינו(גוגל מפות)