שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    למה עתרנו נגד הירי על מפגינים בעזה
    הניסיון להלך אימים ולספר שהמון רצחני חוצה את הגדר מעזה כדי להשמיד את כולנו, מתגלה כרטוריקה שנועדה להצדיק ירי חסר אבחנה בפלסטינים

     

     יום האדמה (צילום: רויטרס)
    צלפים על הגדר בעזה מול "צעדת השיבה"(צילום: רויטרס)

    ראש מועצת שדות נגב, תמיר עידאן, צודק במה שכתב כאן. לו ולתושבי המועצה שהוא עומד בראשה הזכות לחיות בשלום ובשלווה, בדיוק כמו לכל אדם אחר בישראל. אפשר להוסיף לדבריו שגם לכל אדם בעזה זכות כזאת. יש לעידאן גם זכויות נוספות. הוא יכול, לדוגמה, לצאת להפגין למען זכות מוצדקת זו. להבדיל מתושבי עזה, הוא יודע שאם יעשה זאת הוא לא מסתכן בכך שצלף יהרוג אותו.

     

     

    אנחנו, חברי ארבעת ארגוני זכויות האדם – יש דין, האגודה לזכויות האזרח, גישה והמוקד להגנת הפרט - שעתרו לבג"ץ נגד הוראות הפתיחה באש המתירות שימוש בנשק קטלני נגד מפגינים לא חמושים, רוצים מאוד שהמציאות תשנה ועידאן, תושבי מועצת שדות נגב וכל תושבי עוטף עזה, יחיו בשלום.

     

    להבדיל מהמשתמע מדבריו, אנחנו לא חושבים ומעולם לא טענו שלמדינת ישראל אסור להגן על גבולה, או שיש הצדקה לשלוח עפיפונים בוערים להצית שדות או להטמין מטעני חבלה סמוך לגדר. אוסיף על כך שגם החוק הבינלאומי מתיר שימוש בכוח קטלני בנשק חם נגד אזרחים על ידי גורמי אכיפת חוק. אבל, רק בשעה שהם מסכנים חיי אדם.

     

    תושבי עזה רשאים להפגין נגד ישראל. זה אולי לא נעים לחלקים בציבור, אבל זו זכותם. תושבי עזה גם זכאים לקיים הפגנות סוערות. זה אולי מפחיד, אבל לא מהווה הצדקה לירי חי. מפגינים אף יכולים להיות חברי חמאס, אך עצם החברות בארגון טרור אינה עבירה שדינה מוות ללא משפט.

     

     

    למדינת ישראל יש חובה להגן על אזרחיה. חיילי צה"ל שעומדים מול הגדר הוצבו שם כדי למנוע חדירה. זה תפקידם ואין טענה שיש למנוע מהם לעשות זאת. החוק הבינלאומי והחוק הישראלי אינם סותרים את החובה הזו, אלא מחזקים אותה. בתדרוכים שמעבירים לחיילים לקראת ההפגנות של יום שישי אפשר לחדד את הנושא ולהעניק להם את הכלים להתמודד עם ההפגנות. אולם הניסיונות להלך אימים על הציבור בישראל, כאילו המון רצחני עוד רגע חוצה את הגדר ומשמיד כל דבר הנקרה בדרכו, מתגלים במבחן המציאות כרטוריקה משלהבת שנועדה להצדיק ירי חסר אבחנה לעבר אלפים שאינם מהווים סכנה.

     

    לצבא, למג"ב ולמשטרה שורה של אמצעים לא קטלניים שנועדו להתמודד עם הפגנות וניתן להשתמש בהם גם כדי למנוע פגיעה בגדר או חדירה לישראל. השימוש בירי חי אמור לשמש אך ורק להגנה על חיי החיילים וחיי אזרחים. את זה טוענים לא רק ארגוני זכויות אדם והחוק, אלא גם רוח צה"ל. "החייל לא ישתמש בנשקו ובכוחו כדי לפגוע בבני אדם שאינם לוחמים... ויעשה כל שביכולתו למנוע פגיעה בחייהם, בגופם, בכובדם וברכושם", נכתב בקוד האתי של צה"ל.

     

    למרות זאת, שר הביטחון והפיקוד הצבאי הבכיר בוחרים להתעלם מהחוק ולהתיר ירי במי שמתקרב לגדר או נתפס כ"מסית מרכזי", גם אם הוא לא חמוש ואינו מהווה סכנה לחיי אדם. התוצאה היא 39 הרוגים, בהם נערים ועיתונאים, ומאות פצועים מירי חי. האם הם כולם סיכנו את חיי החיילים? את זה יש לחקור, אבל ברור שהבעיה האמיתית היא ההוראות הבלתי חוקיות שניתנו להם, ואותן יש לבטל לפני שיגבו חיי אדם נוספים.

     

    גלעד גרוסמן הוא דובר "יש דין", אחד הארגונים שעתרו לבג"ץ נגד הוראות הפתיחה באש בגבול ישראל-רצועת עזה

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים