שוכרים לא מימשו אופציה - בעל הדירה יפוצה

חרף חוזה שקבע שהשכירות תתחדש אוטומטית אם לא תתקבל הודעה מוקדמת, עזבו בני זוג את הדירה. ביהמ"ש קבע: הם ישלמו 70 אלף ש'

עו"ד אירית ג'ולי שרפורסם: 30.04.18 , 21:03

בית משפט השלום בחיפה קבע לאחרונה שבני זוג ששכרו דירה בשכונת ורדיה בעיר יפצו את בעליה ב-70 אלף שקל משום שעזבו מבלי להודיע מראש, חרף סעיף בחוזה שלפיו האופציה להארכת החוזה תתחדש אוטומטית. השופטת מירב קלמפנר נבון קבעה שהראיות הוכיחו שבני הזוג ידעו שהם עומדים להפר את החוזה עוד בטרם עזבו.

בהסכם שנחתם נקבע סעיף אופציה שלפיו בתום שנת השכירות הוא יוארך אוטומטית ב-12 חודשים. זאת אלא אם השוכרים יודיעו בכתב שלושה חודשים קודם לכן שהם לא מתכוונים לממש את תקופת האופציה.

חוק ונדלן

חוזה נדיר: השוכרת תפונה "בגלל מסמר קטן"

עו"ד יחזקאל חרלף

בעלת חנות הילדים "לילי ותום" בנווה צדק בת"א לא תוכל להאריך את חוזה השכירות, משום שלא עמדה בתנאים הלא סטנדרטיים שקבעה בעלת הנכס

חוזה נדיר: השוכרת תפונה "בגלל מסמר קטן"

במאי 2015 הם הודיעו לבעל הדירה שבכוונתם להמשיך לשכור את הדירה אך הם מבקשים הנחה. אף שבאותו מועד כבר החלה תקופת האופציה, הוא ענה שהוא מוכן לשקול את ההנחה אם יאריכו את השכירות ב-24 חודשים. למרות זאת, בסוף החודש הם הודיעו לו על עזיבתם משום שרכשו דירה אחרת.

בתביעה טען בעל הדירה שהשוכרים עזבו ביולי 2015 בניגוד להסכם. הוא הוסיף שעברו 11 חודשים עד שהצליח להשכיר את הדירה שוב, וגם זאת במחיר נמוך מזה ששילמו הנתבעים. הוא דרש פיצוי בגובה דמי השכירות שהפסיד והתשלומים הנלווים, ובסך הכול כ-105 אלף שקל.

הנתבעים טענו מנגד שבמועד חתימת ההסכם הם סמכו על התובע בעיניים עצומות אך בדיעבד התברר להם שנוסח סעיף האופציה היה שונה מהנוסח בחוזה קודם שחתמו מול בעל הדירה (הם התגוררו בנכס גם בשנים קודמות), ולפיו האופציה תיכנס לתוקף רק אם יודיעו מראש על רצונם בכך. הם הדגישו שחתמו על החוזה תוך שהאמינו כי נוסחו זהה לחוזה המקורי והתובע ניצל את העובדה שהם עולים חדשים שאינם בקיאים בשפה העברית.

אבל השופטת מירב קלמפנר נבון קיבלה את התביעה בחלקה הגדול וקבעה שחתימת הנתבעים על הסכם השכירות השני נעשתה במודע. לדבריה התנהלות התובע לא פגעה ביכולתם להחליט אם לחתום על ההסכם. כמו כן הוכח שרמת העברית של הנתבעת בשלב החתימה על ההסכם השני הייתה סבירה, ושהוריה, שחתמו על ההסכם כערבים, היו שותפים לתהליך.

היא הזכירה את הכלל שלפיו אדם יודע ומסכים לתוכנו של מסמך שעליו הוא חותם. לדבריה, אם הנתבעים לא הבינו את ההסכם היה עליהם לדאוג לתרגומו, ואם לא עשו כן, אין להם להלין אלא על עצמם.

השופטת קלמפנר נבון כתבה שמחומר הראיות עלה שבטרם עזבו הנתבעים את הנכס הם כבר היו מודעים להפרת החוזה על ידם ועל התנגדות התובע לעזיבתם. בנוסף, הם לא עשו מאמץ כלשהו למצוא שוכר חלופי, מה שהיה יכול לייתר את הסכסוך והתביעה.

באשר לנזק נקבע שפרק זמן של 11 חודשים לאיתור שוכר חדש אינו סביר, והתובע זכאי ל-70% בלבד מהסכום שתבע. בסיכומו של דבר חויבו הנתבעים לשלם לו 70 אלף שקל בתוספת הוצאות בסך 4,000 שקל ושכר טרחת עו"ד של 10,000 שקל.