צוואה? ההלכה והחוק לא ממש מסתדרים, אבל יש פתרון
מקרים רבים של חלוקת הירושה מגיעים לוויכוחים ומריבות דווקא על רקע הרצון לשמור על כללי ההלכה, גם כאשר היורשים אינם דתיים. מתברר שגם על פי ההלכה אפשר לצוות על חלוקה שווה של הרכוש, למרות כללי התורה הנותנים העדפה לבכור ויתרון לבן על פני הבת. ומה הנוהג בחברה המוסלמית?
א', סוכן נדל"ן ירושלמי, קיבל שיחת טלפון מאלמנה שבעלה נפטר לפני מספר שנים, על מנת שיחפש לה קונה לדירה. לאחר זמן מה הוא מצא קונה שהתלהב מהדירה, אולם מעט לפני המועד בו נקבעה החתימה על החוזה, החליט הקונה לחזור בו.
עוד במדריך הצוואות:
ממה אתה חושש? שאל הסוכן. הקונה השיב כי לפי ההלכה, הצוואה של הבעל שהוריש את נכסיו לאשתו אינה תקפה, כיוון שהיורשים ההלכתיים הם הילדים. כיוון שכך, הוא פחד שלאחר שהוא יקנה את הדירה מהאישה, הילדים, שהם כאמור היורשים ההלכתיים, יתבעו אותו לדין תורה וינסו לממש את זכויותיהם ההלכתיות בדירה.
אולי חלק מאיתנו לא מוטרד מההלכה, אך לגבי מגזרים שלמים בחברה הישראלית, להלכה יש מקום מרכזי בהתנהלות היומיומית, וכך גם לגבי דיני הירושה. לעיתים, כפי שנראה, ההלכה רלוונטית גם למי שאינו דתי.
מה אומרת ההלכה היהודית בכל הנוגע לדיני הירושה?
ישנם כמה הבדלים מהותיים בין דיני הירושה שאימצה מדינת ישראל ובין ברירת המחדל ההלכתית. בעוד שלפי החוק כל הילדים יורשים בשווה, ההלכה היהודית קובעת שהבן הבכור מקבל חלק כפול, וכאשר יש בנים ובנות – רק הבנים זכאים לחלק בעיזבון, בעוד הבנות (שאינן נשואות) זכאיות רק למזונות.
נקודה נוספת היא שלפי ברירת המחדל החוקית, בהיעדר צוואה, בני זוג יורשים 50% מהעיזבון של בן/בת הזוג, אך לפי ההלכה רק הבעל יורש את אשתו, אך אשה אינה יורשת את בעלה (הבנים הם היורשים, והאישה זכאית לתשלום סכום הכתובה).
שוני קיים גם ביחס לילד מאומץ – לפי החוק ילד מאומץ יורש את הוריו המאמצים, בעוד שלפי ההלכה רק ילד ביולוגי יורש את הוריו.
הכללים ההלכתיים הללו הם כאמור ברירת המחדל, אך ניתן לפסוח עליהם, תוך שמירה על ההלכה, אם עושים זאת נכון.
.jpg "(צילומים: דבי קופר, הודיה טולדנו)")
"התוצאה של הבדלים אלה (בין כללי התורה לבין החוק) היא שגם מי שטורח וכותב צוואה, עדיין לא יכול להבטיח את זה שמשפחתו לא תריב על הירושה, כיוון שמבחינה הלכתית הצוואה הזו לא תקפה כלל", אומר הרב מנחם קופרמן, בעל הסמכה לדיינות ומייסד ארגון "כדת וכדין".
"צוואה רגילה מתייחסת למה שקורה לאחר המוות, וההלכה היהודית קובעת ש'אין קניין לאחר המוות', כלומר אחרי שבן אדם הולך לעולמו, אין שום תוקף לציווי שלו. פעולות משפטיות צריכות להיעשות בעודו בחיים".
אבל בכל מקרה החוק גובר, כך שאם אחד היורשים פנה לבית המשפט, הסיפור לכאורה גמור - הצוואה תקפה והחלוקה תתבצע על פיה?
"זה נכון, אבל רצון ההורים, או המורישים בכתיבת צוואה, הוא בדרך כלל להסדיר את ענייני הירושה כך שלא יהיו מריבות בין האחרים. זה אחד החששות הקשים ביותר של הורים.
"כאשר לצוואה אין תוקף הלכתי, ישנו חשש שהיורשים ההלכתיים (בנים) יתבעו וידרשו משאר בני המשפחה לקבל לידם את החלק ש'מגיע להם' לפי ההלכה. במצב הזה האחים והאחיות מסוכסכים וכבר לא מדברים אחד עם השני. הרעיון הוא לפתור את זה מראש, ולמנוע את הסיטואציה מלכתחילה".
הרב קופרמן מספר על מקרה שהגיע אליו לאחרונה. אישה שיש לה אח אחד המתגורר בארה"ב, ואמא שלהם, שגם התגוררה שם, נפטרה.
האח מסודר ומתפרנס בכוחות עצמו. לעומתו, אחותו מתמודדת עם מוגבלות פיסית לא פשוטה ואינה יכולה להתפרנס עצמאית. מתוך התחשבות והבנה למצבה של בתה, הורתה האם בצוואתה, שרוב נכסיה יוחזקו עבור ביתה/האחות על ידי נאמן, והוא ישלח לארץ כמה אלפי דולרים כל חודש, כדי שביתה תוכל להתקיים בכבוד.
אולם אחיה תבע אותה לדין תורה, בטענה שמבחינה הלכתית הוא היורש הבלעדי. הוא טען שהצוואה המשפטית שכתבה האם אינה תקפה מבחינה הלכתית, כיוון שלפי ההלכה היהודית בנות אינן יורשות, ולפיכך דרש מאחותו המסכנה להעביר לידיו את כל העיזבון.
"עכשיו האחות המסכנה, מלבד המוגבלות והקושי הכלכלי, צריכה להתמודד עם אח חמדן שמנסה לשים את ידיו על הירושה", אומר קופרמן. "משפחה מסוכסכת עם אחים שלא מדברים אחד עם השני זו אחת הטרגדיות הגדולות בהן פגשתי. התביעה הזו בין האח לאחותו עדיין עומדת באוויר, כבר למעלה משנה, והסוף לא נראה באופק. ניתן היה לפתור את הבעיה הזו בקלות מראש אם האם היתה כותבת נספח הלכתי לצוואה".
בוחרים במה שמשתלם יותר
למרות שנראה כאילו מדובר בקבוצה מצומצמת, הנתון המפתיע הוא שגם במשפחות שאינן דתיות או חרדיות (או שחלק מהן דתי וחלק לא) קורה לא פעם שמתפתח סכסוך על חלוקת עיזבון, על בסיס רקע הלכתי. "כשיש לאנשים אפשרות להשיג יותר כסף הם ינסו להשתמש בכל אמצעי שעומד לרשותם, ובכלל זה כלים 'הלכתיים', וכל זאת כדי להשיג כמה שיותר", אומר קופרמן. "כך למשל יכול להיווצר מצב שאח שאינו דתי ידרוש מאחותו הדתייה לוותר על חלקה בצוואה הואיל והיא אינה יורשת על פי ההלכה, ויש לא מעט מקרים כאלו".
אתה אומר שהפתרון הוא פשוט. אז מה באמת ניתן לעשות כדי להפוך את הצוואה לתקפה גם מבחינה הלכתית?
"בשביל זה, על המוריש לדאוג לנספח הלכתי לצוואה שיכלול שני מרכיבים עיקריים שיתנו תוקף הלכתי לצוואה המשפטית הרגילה. הראשון הוא שהנספח יגדיר שהנכסים ניתנים במתנה לאישה ולבנות (או לכל מוטב אחר שאיננו יורש מבחינה הלכתית), מיום החתימה עוד בחייו, כאשר יכולת מימוש המתנה על ידי המוטבים תהיה רק לאחר מות המוריש.
"אך פתרון זה לא מספיק, משום שהוא מועיל רק ביחס לנכסים שבבעלות המוריש בעת החתימה על הנספח ההלכתי. בעוד הצוואה תקפה ביחס לכל הנכסים העתידיים, גם אלו שיצבור אחרי שיכתוב אותה, ההלכה קובעת שאדם אינו יכול לתת במתנה נכסים שירכוש בעתיד.
"לכך יש צורך בפתרון נוסף שמבוסס על יצירת חוב מותנה כלפי המוטבים שאינם 'יורשים' הלכתיים. מנסחים סעיף שקובע חוב גדול מאוד לאישה ולבנות במקרה בו הבנים יתנגדו לצוואה. כך שאם חלילה הבנים ינסו להעלות התנגדות הלכתית לקיום הצוואה כלשונה - הם יאבדו את כל חלקם בעיזבון. באופן זה, מצליחים לא רק לעגן את מה שרוצים גם מבחינה הלכתית, אלא גם מורידים את המוטיבציה לפתוח בסכסוך".
הצירוף של שני הפתרונות האלה, אומר הרב קופרמן, ידאג לכך שהתוצאה ההלכתית תשקף את הרצון להוריש את הנכסים לבן/בת הזוג ולכל הילדים בשווה, ולא תאפשר לאף אחד לערער על כך, ובמיוחד לא על ידי שימוש ציני בהלכה כדי להשיג יותר כסף.
אי אפשר שלא לשאול מה ההיגיון בכלל בשיטת חלוקת העיזבון על פי ההלכה, כגון העדפה של הבכור על פני שאר האחים?
"אני לא עוסק בדרך כלל בפילוסופיה, אך ניתן לומר, שעל אף שדיני התורה הם נצחיים, הם נאמרו בעיקר למצב אופטימלי שבו העיזבון היה בעיקרו חלוקת קרקע בנחלות של משפחות בארץ ישראל. הוא לא היה רק כסף כמו היום, אלא בעיקר נדל"ן שהיה עובר בירושה מדור לדור ונשאר במשפחה. כיום, אפילו הנדל"ן נתפס בעיקר כהשקעה כלכלית הנמדדת רק בכסף ולא כ'נחלת אבות'.
"ההעדפה לבן הבכור מוסברת בכך שהוא זה שבפועל ממשיך לנהל את הבית לאחר מות אבי המשפחה. אני יכול לתת דוגמה מאבא שלי שהוא כיום בן 91. הוא התייתם מאביו בשנת 1940, כשהיה הבן הגדול משישה ילדים, והוא רק בן 13 וחצי. מה עושה ילד בן 13 בלי אבא, עם חמישה אחים קטנים בבית, כשהקטן רק בן שנתיים ואמא שצריכה לטפל בהם? יוצא לעבוד.
"אבא שלי עבד קשה מאוד בעסק הטקסטיל שנשאר, שלח את כל האחים שלו לבית ספר תיכון, אחר כך דאג שהם ילכו ללמוד בישיבה ובהמשך שילם על הלימודים שלהם באוניברסיטה. רק לאחר שחיתן את כולם, החליט בעצמו להקים משפחה. בתור הבן הבכור הוא היה במשך עשרות שנים לא רק "האח הגדול" אלא באמת ה'אבא של המשפחה'.
"אז כן, במצבים מסוימים יש היגיון בזה שהבכור אמור לקבל פי שניים. בפועל, כיום אנשים רוצים להוריש לבכור חלק שווה, ויש בזה היגיון כלכלי שאפשר גם ליישם אותו בקלות, כאמור, באמצעות ניסוח נספח הלכתי לצוואה".
ירושה מובטחת אבל נחותה
מגזר נוסף בחברה הישראלית שבו אין התאמה בין החוק לבין הדת, הוא המגזר הערבי. אולם בניגוד להלכה היהודית, במשפט המוסלמי, לצוואה אין כל תוקף בה בעת שלא ניתן לשנות את כללי החלוקה.
"על פי הקוראן, יש חלקים בעיזבון שמשוריינים ליורשים מסוימים ולא ניתן להתנות על כך בצוואה", מסביר פרופ' חיים זנדברג מבית הספר למשפטים במסלול האקדמי המכללה למנהל. "זה אומר למשל שלבת משוריין חלק מסוים מהעיזבון של אביה ואב לא יכול להדיר את ביתו באמצעות צוואה".
הבעיה היא שהחלק הזה הוא קטן יותר מזה של הבן – אישה באותו מעמד ביחס למוריש (כגון אח ואחות) תקבל מחצית ממה שיקבל הגבר. כך, למשל כשיש שני אחים, הבן מקבל שני שליש והבת רק שליש. כלומר חוסר השוויון בירושה הוא מובנה, וצוואה או כל הוראה אחרת לא יכולה לשנות זאת (אלא אם כן היורשת מוותרת מיוזמתה על החלק שלה).
"יש כאלו שרואים את זה לחיוב - שהזכויות של הבת משוריינות, ויש כאלו שרואים את זה לשלילה - שהיא מקבלת באופן מובנה פחות מבלי יכולת לשנות את זה", אומר זנדברג. "אולם יש גם נורמה רווחת כיום שהבת מוותרת גם על החלק שלה לטובת האחים, כך שבפועל היא מודרת לגמרי מהירושה".
לפנייה לכתב/ת 
