שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    כשמלך אונס מלך: בגלל ארנבת חרב בית המקדש
    אגדה תלמודית תולה את הרקע לחורבן בית המקדש בנדר שהפר המלך צדקיהו למלך נבוכדנצר הבבלי. ברקע: ארנבת שנאכלת חיה, אונס הומוסקסואלי בין מלכים - והתרת נדרים

    האגדה הכי מוזרה בתלמוד (אולי)

    צדקיהו ונבוכדנצר שניהם מלכים, אלא שההבדל הקטן ביניהם הוא שנבוכדנצר מלך של אמפריית בבל וצדקיהו, מלכה האחרון של יהודה, הוא מלך חלש ומוחלש שנשבע אמונים למלך בבל ונתון לחסדו. למרות נחיתותו מורד צדקיהו בבבל ומביא למצור וחורבן.

     


     

    << הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

     

    בהחלטה מפתיעה ומסקרנת בוחרת אגדה תלמודית להסב את מרידתו של צדקיהו, ולספר שלא מרד פוליטי לפנינו אלא מרד אישי מוזר ביותר. לפי האגדה, צדקיהו נחשף להתנהגות מביכה של נבוכדנצר, הוא הבטיח לנצור את הסיפור אך מסיבות לא ברורות לא התאפק וגילה את הסוד. זה היה המרד ועל כך נענשו היהודים. הנה לפנינו האגדה המוזרה (תלמוד בבלי מסכת נדרים דף סה עמוד א - מתורגם מארמית):

     

    לבית המדרש של הטוקבקים - גללו מטה

    לבית המדרש של הטוקבקים - גללו מטה

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    "צדקיהו ראה שנבוכדנצר אוכל ארנבת חיה. אמר נבוכדנצר לצדקיהו: הישבע לי שלא תגלה ולא תוציא דבר מפיך. נשבע. לבסוף הרגיש צדקיהו שגופו כואב ונשאל (לחכמים) על שבועתו וגילה את הסוד.

     

    "שמע נבוכדנצר שמבזים אותו, שלח והביא את הסנהדרין ואת צדקיהו. אמר להם: ראיתם מה עשה צדקיהו, האם לא נשבע בשם השמים שלא יגלה את סודי? אמרו לו הסנהדרין: הוא ביקש היתר לשבועתו. אמר להם נבוכדנצר: האם אפשר לבקש היתר לשבועה? אמרו לו: כן. שאל אותם: האם צריך לעשות זאת בפניו או שלא בפניו (של מי שנוגע בדבר)? השיבו לו: בפניו. אמר להם: אתם, מה עשיתם, מדוע לא אמרתם לצדקיהו (שעליו להתיר את שבועתו בפני)? מיד: "ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון" אמר רבי יצחק: ששמטו כרים מתחתיהם".

     

    חידה תרבותית

    אגדת הארנבת, הממירה את סיפור הבגידה הגדול בסיפור מוזר של רכילות בעניין אכילת ארנבת חיה, היא חידה תרבותית הדורשת פיענוח, ואני מציעה לקרוא את האגדה לאיטה ולראות בארנבת ובאכילתה סמל תרבותי הדורש פיענוח. 

     

    בלי נדר?

    חלקה האחרון של פרשת השבוע, בחוקותיי, החותמת את ספר ויקרא, מוקדש לענייני נדרים מורכבים, שהקיצוניים שבהם הם נדרי אדם, ולאפשרות להמיר נדרים אלה בתמורתם. כלומר, במקום להקריב לאלוהים אדם, תינתן למקדש תמורתו בכסף. זו הגמישות המקסימלית שהתורה מכירה בתחום הנדרים.

     

    אלא שחז"ל כמו חז"ל הגמישו את הנוקשות המקראית וחידשו שני חידושים עצומים בתחום הנדרים. ראשית, אמרו החכמים, נדר הוא לא רק כלפי אלוהים, אנשים יכולים לנדור נדרים חילוניים - להבטיח הבטחות ולמנוע אחד מהשני הנאות.

     

    החידוש החז"לי השני הוא שדווקא כן אפשר להפר נדרים. אמנם אלוהים ציווה (במדבר ל', ג'): "אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה... כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה", אבל החכמים החליטו שאפשר גם לא לקיים נדרים והם פיתחו פרקטיקה משפטית מסועפת ששמה "התרת נדרים" ובמרכזה עומדים, איך לא, החכמים הבוחנים כל נדר ומנסים למצוא סיבות לביטולו.

     

    מלכוד תלמודי

    בשביל להתיר נדר צריך לספר לחכם מה בדיוק נדרנו ומדוע, וזה מה שמסבך את צדקיהו באגדה שלנו, שהרי בשביל לקבל התר מחכם הוא יצטרך לספר לו את הסוד שהוא נדר לא לספר. לכו תצאו מזה.

     

    לא פחות מביכה היא העובדה שהחכמים מתירים את הנדר של צדקיהו ללא נוכחותו של לועס הארנבות הבבלי, שזה ממש לא פייר. החכמים עצמם קבעו שאי אפשר להתיר נדר שקשור לאדם נוסף ללא נכחותו אז למה הפעם הם שינו את הכלל? לא יפה להעליב כך את נבוכדנצר.

     

    קלונו של נבוכדנצר נודע ברבים, והוא נעלב וגם כעס על תחמנותם של החכמים. אימרו מהיום: בגלל ארנבת לא מבושלת, מלך רכלן וחכמים שממהרים להתיר נדרים - חרב בית המקדש.

     

    "קלת רגליים ופחדנית מאוד/ שומעת רשרוש - והיא איננה עוד!"

    (שושנה כהן-מושקטבליט)

     

    מדוע, לכל הרוחות, בחרו החכמים לספר שנבוכדנצר נתפס אוכל ארנבת חיה? מה יש להם מהארנבת?

     

    ארנבת היא סמל תרבותי עשיר במשמעויות. אפשרות פרשנית אחת, בדיוק כמו בשיר הארנבת, היא להתמקד בדימוי העדין והמבוהל של הארנבת, ולראות שהמלך הבבלי זולל חיים את החלשה המפוחדת בחיות הטבע. קל להבין את הבהלה שאוחזת במלך החלש הרואה את התמונה המבעיתה הזו, קל להבין מדוע הוא חש כאב פיזי ומדוע לא הצליח לשמור את החוויה בסוד. כך יהיה גורלנו, הוא בוודאי אמר לעצמו, כך נאכל חיים על ידי המלך האכזר.

     

    הפרשנות ההומוסקסואלית

    צר לי לאכזב, וגם קצת מבאס אותי להודות שהבחירה בנתיב הפרשנות ההומוסקסואלי היא לא רעיון שלי. כמה וכמה פרשנים מסורתיים, כאלה שפירושיהם פוסעים בנתיבים קבליים, ראו בארנבת הזו סמל ליחסים הומוסקסואליים, ועל כן אכילת הארנבת בעודה בחיים מסמלת אונס הומוסקסואלי.

     

    הדקו חגורות אנחנו יוצאות לדרך

    את הרמז הראשון להיותה של הארנבת סמל הומוסקסואלי מוצאים הפרשנים בחוקי הכשרות האוסרים לאכול "אֶת הָאַרְנֶבֶת כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסָה". ומדוע מתייחסת התורה לחיה זו בלשון נקבה ולא בלשון זכר? הנה רמז לכך שארנב הוא לא "גבר-גבר" ומה שהיה להוכיח.

     

    אגדה יותר משוגעת

    אין לבוא חשבון עם החכמים על סלידתם מנבוכדנצר, מחריב המקדש. באגדה אחרת (בבלי שבת קמט, ב) הם מספרים עליו ש"היה מטיל פור על גדולי מלכות, לידע איזה בן יומו של משכב זכור". כלומר, נבוכדנצר, שליט העל "זלל" בכל פעם את אחד המלכים שתחת חסותו.

     

    האגדה ממשיכה ומתארת את הרגע שבו ביקש לאנוס גם את צדקיהו, מלכנו: "בשעה שביקש אותו רשע לעשות לאותו צדיק כך, נמשכה עורלתו שלוש-מאות אמה והייתה מחזרת על כל המסיבה כולה".

     

    דמיינו את צדקיהו יושב בין המלכים הכפופים לנבוכדנצר ומבין שהלילה תורו להיאנס, הוא מנסה לברוח אך איבר המין של המלך הרשע גדל לממדים עצומים (150 מטר) ורודף אחריו.

     

    מי אמרה שמשעמם ללמוד תלמוד?

     

    ועכשיו נותר רק לקשור את הקצוות

    הפרשנים מאחדים בין אגדת אכילת הארנבת לאגדת האונס, ומסבירים שתמונת המלך אוכל הארנבת היא "לשון נקייה" לאונס של גבר. ובעצם צדקיהו ראה את המלך הבבלי אונס מלך אחר והבין שהוא הבא בתור. ועכשיו מובן מדוע מספרים שכאב גופו ומדוע לא שמר את הסוד.

     

    הגבריות הפצועה של העם היהודי

    ואם הגענו עד הלום כבר קל להסיק שהארנבת החיה היא העם היהודי המובס וננגס בפיהן של אומות העולם. בתרבות פטריארכלית הכובש הוא גבר והנכבש משונמך למעמדה של נקבה. החרב המנקבת את גופם של המנוצחים הופכת את הגברים המפסידים ל"נקבות".

     

    אני, רק שאלה

    האם יש סיכוי שבעולם בו אישה לא תוגדר כאיבר מין מהלך, כ"נקבה", אלא כשותפה, הומוסקסואליות לא תהיה עלבון ובעילה לא תוגדר כהישג, גם המלחמות ייאבדו מהאטרקטיביות שלהן?

     

    ובבית המדרש של הטוקבקים

    בשבוע שעבר שאל אותי חבר מבית המדרש (שלמרבה הצער מכנה עצמו "חמור עיוור") האם אני לא יודעת שאת התורה כתבו אנשים.

     

    חבר יקר, נדמה לי שאת המסקנה המורכבת הזו הצלחתי להסיק, אבל לא עליה אתה ואני מתווכחים אלא על ההשלכות שלה.

     

    בסרטון אני מתייחסת לדבריו.

     

    לכל הטורים של רוחמה וייס

     

    שבת שלום! 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "כשמלך אונס מלך: בגלל ארנבת חרב בית המקדש"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים