שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    התסריט העיראקי: המפסיד הגדול בבחירות עוד יהיה ראש ממשלה

    ראש ממשלת עיראק חיידר אל-עבאדי רשם לזכותו את הניצחון על דאעש ואת ייצוב המדינה אחרי שנים של שסע עדתי, אבל ספג מכה גדולה בבחירות הכלליות. אז איך זה שיש לו עדיין סיכוי להתמנות לראש הממשלה הבא?

     

    הבחירות הכלליות בעיראק    (רויטרס)

    הבחירות הכלליות בעיראק    (רויטרס)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    מתוצאות לא-סופיות של הבחירות שנערכו ביום שבת בעיראק עולה כי שתי המפלגות שזכו במספר הגבוה ביותר של מושבים בפרלמנט, שבו 329 חברים, הן רשימת "סאירוּן" ("צועדים קדימה") בהנהגת איש הדת הכריזמטי מוקתדא א-סדר ומעט אחריה רשימת "אל־פתח" ("הכיבוש") המייצגת את מיליציות "אל־חשד א־שעבי" השיעיות, שלחמו נגד "המדינה האיסלאמית" (דאעש), ובראשה עומד אחד ממנהיגי המיליציות והשר לשעבר האדי אל-עאמרי.

     

    ניתן לקרוא כאן מאמרים נוספים של חברי הפורום לחשיבה אזורית

     

    לצד זאת, מפלגת "א-נסר" ("הניצחון") בראשותו של ראש הממשלה המכהן, חיידר אל־עבאדי, ספגה מפלה בקלפיות. ראש הממשלה, שמונה בקיץ 2014 להחליף את ראש הממשלה המכהן דאז, נורי אל־מאליכי ומעולם לא התמודד בבחירות כלליות, עשה כל שביכולתו להתחבב על הבוחר בישורת האחרונה לקראת הבחירות. הוא נופף באישיות אבהית וסימפטית, בקו פוליטי אזרחי ועל-עדתי ובהישגים פוליטיים מרשימים שבראשם הניצחון על דאעש והכנעת יוזמת העצמאות הכורדית לאחר משאל העם בספטמבר האחרון. למרות כל אלה, נדמה שבסופו של יום, אל־עבאדי התקשה לסחוף את קהל המצביעים לבחור בו. עבאדי נתפש, בעל כורחו ושלא בצדק, כמייצג הפוליטיקה המושחתת והשנואה. אין ספק שההימנעות מההצבעה פגעה בו ובמפלגתו.

     

    חיידר אל עבאדי  (צילום: AFP, HO / IRAQI PRIME MINISTER'S PRESS OFFICE)
    דמות אפורה ולא כריזמטית. ראש הממשלה העיראקי חיידר אל עבאדי (צילום: AFP, HO / IRAQI PRIME MINISTER'S PRESS OFFICE)
    נדמה כי הסיבות העיקריות לכך הן היותו של ראש הממשלה דמות אפורה ולא כריזמטית ומעל זאת ניסיונו קצר הימים מלפני כמה חודשים לכונן רשימה משותפת עם המיליציות השיעיות הנתפשות על ידי רבים ממצביעיו השיעיים ככוח דה-צנטרליסטי הקורא תגר על ריבונות המדינה העיראקית ועל ריכוז הכוח בידיה. ברית זאת עם המיליציות, שנתפשה בעיני אל-עבאדי כניסיון "לביית" את הגורם שהיווה בעיניו את הסיכון הגדול ביותר להיבחרותו בבחירות, נתפש בעיני צעירים עיראקים רבים ששקלו להצביע לראש הממשלה כבגידה באמון ואלה העדיפו להימנע מהצבעה בהיעדר אלטרנטיבה חילונית ועל-עדתית משמעותית מאשר להצביע לאל-עבאדי.

     

    העיראקים לא יצאו להצביע

    שיעור ההשתתפות בבחירות היה נמוך משמעותית מכל מערכות הבחירות שהתקיימו בעיראק מאז 2003 ועמד על 44.5 אחוזים בלבד. בבירה בגדד, מחוז הבחירה המרכזי והמאוכלס ביותר, ההשתתפות הייתה הנמוכה ביותר: 33 אחוזים בלבד. תרם לכך בלי ספק העוצר שהוטל על תנועת כלי-רכב בערים מפחד למכוניות-ממולכדות שישלח ארגון דאעש, אך נדמה שלא פחות מכך, הייתה זו דרכם של חלקים נרחבים בציבור העיראקי להביע את הסתייגותם מהפוליטיקאים ומשיטת הבחירות הנהוגה, ובהם היו שקראו בגלוי להחרמת הבחירות. במצב זה, שתי המפלגות המסתמנות כמובילות הן מפלגות שיעיות, בעלות אוריינטציה דתית, שלהן יכולת מוכחת לגיוס המונים ולתגמול מצביעים ובשני המקרים מדובר על מפלגות הנתמכות על-ידי בני המעמדות הנמוכים.

     

    התוצאות הלא סופיות מצביעות על פיצול חסר תקדים בחלוקת המושבים בין המפלגות: הגדולות שבהן זוכות למעט יותר מ-50 מושבים בפרלמנט. חלוקה זאת בולטת בכל הגושים - השיעי, הסוני, והכורדי - והיא תקשה מאוד על הרכבת קואליציה וממשלה. מאז 2005 העיראקים (כמו הישראלים) כבר התרגלו למשא ומתן קואליציוני ממושך, אולם הפעם, בשל העובדה שהגושים הפוליטיים קטנים יחסית, מלאכת הרכבת קואליציה בת-קיימא שתכלול יותר מ-165 חברים (המינימום שיאפשר לה רוב בפרלמנט) צפויה להימשך זמן רב יותר ועלול לפגוע בתפקודה של המדינה.

     

    במוקד תשומת הלב לאחר הבחירות עומד מוקתדא א-סדר. איש הדת הצעיר והכריזמטי פירק את מפלגתו הקודמת והקים מפלגה חדשה המורכבת מברית אד הוק של פוליטיקאים שיעים דתיים ושל חברי המפלגה הקומוניסטית העיראקית. הציניקנים מכנים אותה "איחוד מחרוזת התפילה ובקבוק הערק". במהלך זה קרץ א-סדר למצביעים חילוניים, אך גם לקהל הבוחרים המסורתי שלו שהוא בעיקר צעיר ועני. א-סדר מייצג קו לאומי-עיראקי, אנטי־איראני (ובעבר מאד אנטי-אמריקני) ותומך בהתקרבות לסעודיה ולמדינות המפרץ. המיליציה שבשליטתו "סראיא א־סלאם" ("גדודי השלום") כבר התפרקה חלקית מנשקה, ומתנגדת לכל מעורבות בלחימה בזירה הסורית. חגיגות הניצחון של תומכיו בבגדד לוו בקריאות "בגדד חופשית - איראן החוצה!".

     

    מוקתדא א סדר (צילום: רויטרס)
    המנצח הגדול בבחירות. המטיף השיעי הצעיר מוקתדא א-סדר(צילום: רויטרס)
    עוד לפני הבחירות הצהיר א-סדר על קרבתו לראש הממשלה אל-עבאדי ובין השניים נרקמה שותפות פוליטית איתנה, גם אם לא רשמית, שבבסיסה שורה של עקרונות פוליטיים משותפים לשניים: פוליטיקה על-עדתית, מלחמה בשחיתות וקידום הרעיון של הקמת "ממשלת טכנוקרטים", התנגדות חריפה לבחישה איראנית או כל בחישה חיצונית אחרת בפוליטיקה העיראקית ושיקום היחסים עם מדינות הציר הסוני המתון בעולם הערבי, בראשות סעודיה.לאחר היוודען של התוצאות הראשוניות, צייץ א-סדר בחשבון הטוויטר שלו שמפלגתו תחתור, כמובטח, להקמת ממשלת הטכנוקרטים שבה ייבחרו השרים על פי כישוריהם ולא על פי מפתח עדתי, אתני או פוליטי.

     

    המחנה הפרו-איראני נחלש

    למרות היחלשותו של ראש הממשלה אל-עבאדי, ראוי לתת את הדעת לעובדה חשובה: למרות שפילוח התוצאות מצביע על זכייתה של מפלגת המיליציות המזוהה עם איראן, "אל־פתח" בראשות אל־עאמרי, במקום השני, המחנה הפרו-איראני, הכולל גם את מפלגת "דאוולת אל־קאנון" ("מדינת החוק") בראשות ראש הממשלה לשעבר נורי אל־מאיכי, דווקא נחלש. רוב המפלגות האחרות על הסקאלה הפוליטית העיראקית - שיעיות וסוניות - מזוהות באופן מובהק עם קו לאומי-עיראקי הדוחה כל צורה של מעורבות איראנית במדינה.

     

    למרות מרכזיותו של המחנה השיעי בפוליטיקה העיראקית, ובתוכו המחנה הדתי, רוב המפלגות התאמצו להציג קו אנטי-עדתי ולשלב מועמדים בני העדה האחרת ברשימות. כך, למשל, מסתמן במפתיע שהמחוז היחיד שבו ניצח עבאדי הוא המחוז הסוני של נינווה (מוסול), אולי כהוקרה על חלקו בשחרור העיר מדאעש.

     

    האדי אל אמירי  (צילום: רויטרס)
    (צילום: רויטרס)

    היבט מעניין נוסף בבחירות הנוכחיות הוא הרשימות הכורדיות שהשתתפו בבחירות. ארבע רשימות כורדיות זכו להישגים בבחירות: המפלגות הוותיקות "המפלגה הדמוקרטית הכורדיסטנית" (KDP) המזוהה עם משפחת ברזאני, "האיחוד הפטריוטי הכורדיסטני" (PUK) המזוהה עם משפחת טאלבאני ולצדן שתי מפלגות אופוזיציה קטנות, "גוראן" (שינוי) ו"נוואי נווי" ("הדור החדש").

     

    בעקבות הבחירות: מציאות פוליטית מורכבת וסבוכה

    לאחר יוזמת משאל העם, בספטמבר האחרון, פעל ממשל אל-עבאדי להחלשת הגוורדיה הישנה של ההנהגה הכורדית השבטית ובמקביל לקירוב האזרחים הכורדים אל המדינה העיראקית, מאמץ שחיזק את האופוזיציה הקטנה בחבל לשלטון המשפחות הגדולות. במציאות הפוליטית החדשה שנוצרה בחבל הכורדי, ועל רקע האשמות שנשמעות מצד כל הרשימות הכורדיות על זיופים במחוזות הכורדיים, עומדות כעת בפני כל הרשימות שתי ברירות - או התאחדות לצורך יצירת גוש אופוזיצוני-כורדי מאוחד בתוך הפרלמנט בבגדד, אופציה שנידונה בין נציגי החבל בימים האחרונים, או לחילופין המשך הפיצול המפלגתי שהחל עם כישלון משאל העם והתנהלות עצמאית של הרשימות השונות. אם יימשך הפיצול, לא מן הנמנע יהיה לראות את רשימות האופוזיציה הכורדיות הקטנות מחפשות את דרכן לתוך הקואליציה שתתהווה בשבועות ובחודשים הקרובים.

     

    המציאות החדשה שהתהוותה בעיראק לאחר הבחירות מורכבת וסבוכה וערבה לכך שהחודשים הקרובים יאופיינו בחוסר ודאות רב. המנצחים ישקיעו מאמצים גדולים למקסם ככל הניתן את הישגיהם האלקטורליים לטובת כינון קואליציה מתפקדת שתאפשר להם לנהל את המדינה על בסיס העקרונות שהתוו במסע הבחירות ולדחוק ככל הניתן את הכוחות הדה-צנטרליסטיים.

     

    מלאכת הרכבת הקואליצינ צפויה, אם כן, להיתקל בקשיים כבירים ובמצב עניינים שכזה, לא בלתי סביר לחשוב כי למרות שרשימתו לא זכתה ברוב הקולות, אל-עבאדי עתיר הניסיון וההישגים יהיה זה שיומלץ בפני הנשיא פואד מעסום על ידי רוב רשימות של הגוש הלאומי-העיראקי כמועמד מוסכם להקמת הממשלה. מצד שני, אם לא יימצא מועמד מוסכם או שמועמד כזה לא יצליח לכונן ממשלה בתוך זמן קצוב, המדינה העיראקית עלולה ללכת לבחירות חוזרות שאת תוצאותיהן אין איש יכול לצפות, בוודאי לאחר ההפתעה בסיבוב הנוכחי.

     

    רונן זיידל הוא עמית מחקר במכון מיתווים וחוקר עיראק במרכז משה דיין באוניברסיטת תל אביב

     

    עידן בריר הוא חוקר עיראק וכורדיסטאן בפורום לחשיבה אזורית


    פורסם לראשונה 17/05/2018 23:24

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים