סמ"ר רונן לוברסקי נטמן בהר הרצל: "נפלת מות גיבורים"

מאות בני משפחה, קרובים, חברים ולוחמים ביחידת דובדבן ליוו הלילה (בין שבת לראשון) למנוחות את סמל-ראשון רונן לוברסקי, לוחם ביחידת דובדבן שנפצע באורח אנוש ונהרג לאחר שנפגע בראשו מלוח שיש שהושלך לעברו במהלך פעילות מבצעית במחנה הפליטים אל-עאמרי בפאתי רמאללה בשבוע שעבר. מותו של רונן ז"ל, בן 20 מרחובות, נקבע אתמול בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים, והוא נטמן הלילה בחלקה הצבאית בהר הרצל.  

לוברסקי הוא הלוחם הראשון מדובדבן שנהרג במהלך פעילות מבצעית כתוצאה ישירה מפעילות טרור. ב"ידיעות אחרונות" פורסם כי לוברסקי היה חברו של סמ"ר שחר סטרוג, שנהרג לפני חודשיים מכדור שפלט חברו ליחידה. "הם היו חברים טובים", סיפר אחיו של רונן, אריק. "אחי ראה איך מוציאים את שחר באלונקה אחרי שנהרג. עכשיו זה שניים מהיחידה, זה אסון קשה". בבית משפחת סטרוג סיפרו כי רונן הגיע לפני חודשיים להלוויית שחר. "זה מאוד עצוב ומאוד כואב", אמר אביו של שחר, קובי סטרוג.

הקבר בהר הרצל(צילום: עמית שאבי)

מפקד יחידת דובדבן, סגן-אלוף ע', ספד ללוברסקי בהלוויה הלילה: "מידע הוביל את היחידה לביצוע המבצע - מבצע שהצליח לסכל ולשבש את חוליית הטרור. מבצע אחד מיני רבים, מבצע אחד ממנו, רונן, לא שבת. חונכת לערכים של תרומה למדינה, היית בן למשפחה של לוחמים, מלח הארץ. בשעות שהתפללנו ליד מיטתך בבית החולים אמא שלך הצביעה על בני המשפחה ואמרה 'לוחמים כולם - אבל רונן הטוב ביותר'. אמא צדקה. היית מהלוחמים הטובים ביותר בפלגה וביחידה.

"היית בכח הפורץ של הצוות, מהראשונים במגע עם האויב, היית שותף למבצעים רבים ללכידת מחבלים, ובחוד החנית של צה"ל נגד הטרור ביהודה ושומרון. כל זאת ביצעת בצניעות ובמקצועיות. לחמת ימים בודדים כנגד כל הסיכויים - מהפגיעה הקשה במחנה הפליטים ועד הבוקר בבית החולים. נמשיך לפעול על מנת שכך יישאר. נפלת מות גיבורים בפעילות מבצעית בהגנה על תושבי מדינת ישראל. עצמת את עיניך בפעולה שמסמלת יותר מכל את תרומתך להגנה על מדינת ישראל. נוח על משכבך בשלום. גאים בכך בפועלך, כואבים ומצדיעים".

רונן לוברסקי ז"ל(מתוך עמוד הפייסבוק של רונן לוברסקי )

(צילום: עמית שאבי)

(צילום: עמית שאבי)

אחיו של רונן לוברסקי ז"ל, אריק(צילום: עמית שאבי)

אביו של רונן לוברסקי ז"ל(צילום: עמית שאבי)

סגן שר הביטחון, אלי בן דהן, ספד: "היום בבית הכנסת פתחנו את ארון הקודש אבל לא הוצאנו את ספר התורה. עמדנו וקראנו פרקי תהלים לרפואתך. מאז שנפצעת בכל מקום התפללו לרפואתך. רדפת אחרי מחבלים רוצחים, כדי שאנחנו נוכל בכל מקום בארץ להתהלך בשקט ובביטחה. בזכות מסירותך, יכולים אחיך בחיפה ובבאר שבע, בבית אל ובגוש עציון, לחיות את חייהם בשלווה. אני קורא לערבים המתגוררים ביהודה ושומרון: אתם יכולים לבחור בדרך השלום ותהנו מהשפע, אך מי שיבחר בדרך הטרור והרצח - ידע שייתקל בחומה בצורה. לא תצליחו להפחיד אותנו. רונן, שוחחתי עם מפקד הצוות שלך. אני רוצה לספר לכל עם ישראל שידע איזה גיבור היית, איזה חייל מצטיין שקיבל את סיכת מפקדו בסיום המסלול. בשם חבריך ליחידה, בשם צה"ל, בשם מערכת הביטחון כולה - אני עומד כאן ומבטיח לך: לא נשקוט ולא ננוח עד אשר נתפוס את מי שפגע בך. חי או מת - הוא ייתפס וייענש".

אחיו של רונן, אריק, ספד לו: "אחי היקר, איך הגענו לסיטואציה המוזרה הזאת, תגיד לי? למרות שהיית כל כך צנוע, ואני עפר לרגליך, אני מעכשיו בזכותך אהיה בן אדם הרבה יותר טוב. כולם מדברים עליך, כולם אוהבים אותך, איזה גיבור אתה, איזה אלוף אתה. תמיד נלחמת. אומרים שבחירה חופשית זו הנקודה האנושית הכי חזקה. ואתה בחרת כל החיים, בכל הדלתות הסגורות - אתה נכנסת; איפה שאמרו לך 'לא', אתה אמרת 'כן' - והיית יותר טוב מכולם. בבית הספר, בכדורגל, בלימודים, בקרב מגע, ובסוף בצה"ל. ואני בטוח שבחרת גם את הרגע הזה, אין לי ספק בכלל. ואני שמח בזה. אני יודע שלא סבלת ואני גאה בך מאוד.

"לצערי הרב חיילי צה"ל מתמודדים עם האיומים שעברת יום-יום לילה-לילה. חיות פרא מחכות להם על הגגות. נשמתי איתם, אני איתם בדם עכשיו. חיילי דובדבן וכל צה"ל צריכים להתמודד עם זריקות של מכונות כביסה, לבנות. אני מתפלל לאלהים שמנהיגינו, שאני אוהב אותם, יעשו משהו בנידון. 

"אני פונה לעם ישראל, שחיבק את המשפחה שלי חיבוק עצום שלא האמנתי שקיים. הניצחון הגדול ביותר שלנו זה שאנחנו נחיה חיים מלאים, בשביל אחי הקטן וכל הגיבורים שקבורים כאן בהר הזה - תחיו את החיים שלכם בשמחה, באמונה, באהבה. גם בימים הקשים האלה אני קם ואני פשוט מאושר ממה שאני רואה מסביב. אני מצפה מכולכם להיות ככה, בשביל אחי וכל אלה שנפלו בשבילנו. קחו על עצמכם משהו טוב, משהו קטן, ולאט לאט בזכות המעשים שלנו יהיו פחות ופחות הלוויות. רוניק אני אוהב אותך, אני מצדיע לך, אתה גיבור".

כוחות צה"ל יוצאים ממחנה הפליטים

בן דודו של רונן, עמיחי גורפינקל: "רוניק, אתה בשבילי סמל לטבע ישראלי טהור. אני זוכר את השיחה שפעם ישבנו בסוכה בסוכות, קצת לפני שהתגייסת, וניסיתי לשאול אותך למה. למה אתה עושה את מה שאתה עושה. ופשוט לא ידעת להגיד לי. היית הילד הקטן ובעשר אצבעותיך, בגבורה שלך - חיית חיים של מסירות נפש. כולם יודעים עכשיו שאתה גיבור גדול, אבל ראינו איך אתה לא נולדת גיבור, בנית את עצמך להיות גיבור. למה? ככה. כי הנשמה שלך האירה את דרכך, בלי שידעת להסביר את זה. אתה לא היית צריך להסביר לעצמך למה אתה עושה. היית כל כך ביישן, לא מספר כלום, שום דבר, הכל בצניעות. היית רחמן. היה דיבור ביני ובין אריק - שמתישהו אתה תחזור בתשובה, ולא האמנו שאתה בסוף תהיה במקום הכי גבוה שיכול להיות בעולם. אני עומד פה ומשתהה איך זכיתי בכלל.

"דבר אחד חשוב לי להגיד לך ולכולם: כולם מבינים שמי שפגע בך לא פגע כי אתה רונן לוברסקי, אלא כי היית חייל בצה"ל, לוחם. הוא רצה לפגוע בכולנו. אז אני פה עומד ומודיע שהוא לא הצליח. אני מבטיח לך אחי היקר שאנחנו חזקים מאוד. מבטיח לך שכולנו נתחזק, נחיה חיים יותר גדולים. הדמות שלך תעמוד מולי ואני אירק דם כדי להיות יותר טוב. אתה עכשיו במקום הכי עליון, ואנחנו מתחזקים. ברור שקשה לנו, אבל אנחנו פי מיליון יותר חזקים. גאה בך, אוהב אותך עד בלי די אחי אהובי. תודה רבה לך על הכל".

חברו של רונן, דביר בוסני, ספד: "לא חשבתי שאיאלץ לעמוד בסיטואציה כזאת שאנחנו אשכרה מספידים אותך. מוזר להגיד עליך מילים כמו היית, אהבת, שנאת. כולם ראו אותך כגיבור - כי זה מה שאתה. היית האדם הכי חזק שהכרנו - פיזית ומנטלית. אנחנו, החברים, וכל עם ישראל מודים לך על מי שהיית על מה שעשית - ועל התרומה שמבחינתך הייתה מובנת מאליה. אוהבים אותך המון ולאן שלא נלך תהיה איתנו. יהי זכרך ברוך".

ניר משולם, חברו של רונן: "רונן, החבר הכי טוב שלי, אח שלי, אני רואה את התמונה שלך בחדשות ושומע את השם שלך מהרדיו, ולא מאמין שזה אתה. מהגן אנחנו יחד. היית תמיד בשבילי - בתקופות הקשות וברגעים השמחים. רק ביום ראשון הלכנו לסרט ביחד, צחקנו. כבר חלמתי על הסרט הבא שנראה ביחד, על הפגישה הבאה שתהיה לנו. אתה דיברת כמה אתה רוצה שתהיה פעילות, אהבת את היחידה שלך. בכיתה י' לקחת אותי לקרב מגע, שם דיברנו עם אחד המאמנים ואני זוכר שאמרת שאתה רוצה להגיע לדובדבן. הייתי צעיר, לא ידעתי כלום בצבא, אמרתי 'תשאף יותר'. היית נעול על דובדבן כבר מאז. כמו שהחברה אמרו פה, הדרך שלך לא הייתה קלה ליחידה, בסוף הגעת - כמו שאתה - מקצוען, תותח, לא עשית מזה דרמה. התגאתי בך, היית כמו אח בשבילי. התגאתי ואני עדיין מתגאה בך - בדרך שלך, במקצוענות שלך, בשקט שלך, בצניעות. אנחנו אמורים להזדקן ביחד. אני אוהב אותך. יהי זכרך ברוך".