שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לאפות במקום ללכת מכות: טיפול במטבח
    אם הילד שלכם סובל מחרדות, דימוי עצמי נמוך ואפילו הפרעת קשב, רגע לפני הפנייה לטיפול נסו להיכנס יחד למטבח. לעיתים מריחת קרם על עוגה או המצאה של מנה טעימה ומיוחדת, יעשו פלאים. ספר הדרכה חדש של המטפלת מור דניאל יעזור לכם להיכנס עם הילדים למטבח, ולצאת מחוזקים
    המחשבה על בישול ואפייה עם הילדים עלולה לעורר אצל רובנו אי נחת. כשהם מדמיינים עוגת שכבות מפוארת או פיצה עסיסית, אנחנו רואים בעיני רוחנו כיור מלא כלים, שאריות קמח על השיש וטפטופי גנאש שוקולד או רוטב עגבניות על הרצפה. זה מרתיע, ולא פעם זה משכיח מאיתנו את האפשרות ליהנות מהעשייה המשותפת (ומליקוק הקערות בצוותא כמובן). אבל אם היינו מביאים בחשבון שאפשר לנצל את המטבח כדי לעזור לילדינו לייצר שינוי בחייהם, לשפר את מערכות היחסים שלהם עם עצמם ועם סביבתם, לרומם את הדימוי העצמי שלהם או לתמוך בהם במצבי גירושים, פחדים, התמודדות עם מסגרת חינוכית חדשה - היינו כנראה מתגברים על הקושי, מצטיידים בסינרים ונכנסים איתם למטבח בחדווה.

     

    זה בדיוק מה שמנסה מור דניאל, מטפלת רגשית בבישול ובאמנות, לומר לכולנו בספרה החדש "מבשלים ביחד: תרפיה לילדים באמצעות בישול" (ערכה: ענת בר־לב אפרתי, איור: איה נח, הוצאת "ידיעות ספרים"). "כשנראה שהילד לא מצליח לקיים מערכות יחסים מיטיבות עם חברים או בני משפחה, כשהוא עסוק בשליטה, כשהוא לא פנוי ללמידה, וכמובן כשהוא מביע באופן מילולי את קשייו - אלה הן קריאות ליצירת שינוי", היא מסבירה.

     

    "מטרת הספר לסייע להורים לתמוך בילדים ולייצר שינוי בחייהם, במצבים שבהם הם מרגישים שיש מקום לשינוי. פעילות בישול משותפת יכולה להעלות את הדימוי העצמי, להפחית חרדות, להרגיע, לייצר דיאלוג מכבד, לחזק את הסמכות ההורית, להציב גבולות ועוד".

     

    מטבח (צילום: shutterstock)
    לייצר שינוי באמצעות פעולות פשוטות(צילום: shutterstock)

    דניאל, 34, נשואה ואם לשלושה ילדים (8, 6 ושנתיים וחצי) ומתגוררת בנתניה, הגיעה לתרפיה בבישול באופן טבעי. "בישול הוא אהבה גדולה שלי מאז ומעולם, וכך גם טיפול", היא אומרת. "להקשיב לאנשים, לגרום להם להרגיש נינוחים ואהובים - זה חלק מהדי־אן־איי שלי. היה לי ברור מגיל צעיר שאני רוצה לשלב את שני התחומים האלה. את התואר הראשון שלי בפסיכולוגיה התחלתי ללמוד באוניברסיטה הפתוחה עוד כשהייתי בתיכון. אחר כך המשכתי ללימודי תואר שני, שהיה תואר מחקרי במהותו, בחינוך והתפתחות לגיל הרך באוניברסיטת חיפה, והמטרה שלי הייתה ברורה: מחקר בנושא טיפול בבישול. שם התחיל העיסוק הממשי שלי בתחום.

     

    "במחקר התאפשר לי להמשיג דברים שעד אותה תקופה העזתי רק לחלום עליהם. יכולתי להניח הנחות ולהגיד בקול רם מה אני חושבת שהבישול יכול לעשות לאנשים. הספרות המקצועית בתחום איפשרה לי לצלול לחוויות של אנשים שמבשלים ברחבי העולם, ולפרק את הפעילות היומיומית הזאת לגורמים שגרמו ללב שלי להתרחב ולהבין שאני בדרך הנכונה. במסגרת המחקר ראיינתי אנשים שהם חובבי בישול ולמדתי מהם על האלמנטים הטיפוליים בפעילות הבישול. כך, הרכבתי את השלד התיאורטי שעליו אני נשענת בעבודתי".

     

    היא המשיכה ללימודי טיפול באמנות לטובת רכישת הכלים הטיפוליים, ופתחה קליניקה עם מטבח טיפולי בנתניה.

     

    למה דווקא בישול עם ילדים?

    "המשיכה האישית שלי הייתה וכנראה תמיד תהיה לילדים. אני אוהבת מאוד ילדים, ומאמינה בהשפעה המיטיבה של העבודה הטיפולית עליהם. מה שהפתיע אותי היה הגילוי עד כמה אני גם אוהבת הורים. הדרכת הורים היא חלק בלתי נפרד מהעבודה הטיפולית עם הילדים, ואני נהנית מהעשייה הזאת לא פחות. את הדרכות ההורים, אגב, אני לא מקיימת במסגרת 'בישולית' אלא בשיחה רגילה. במקרים מסוימים הורים וילדים מגיעים לקליניקה לטיפול דיאדי בבישול. כך מתאפשר להם להיות ביחד, לחזק חלקים פגועים בקשר שלהם ולקבל משוב על דפוסים שכדאי לשנות. זה כלי יעיל מאוד, בעיקר בעבודה עם ילדים בגילים הצעירים. ילדים הזקוקים לטיפול רגשי מוצאים בטיפול בבישול פלטפורמה טובה ואלטרנטיבה לישיבה על כורסה מול פסיכולוג".

     

    איך הבישול משרת את המטרה?

    "פעילות הבישול היא מגוונת ויש בה הרבה מאפיינים שדומים למאפיינים של פעילות אמנותית שהוכחה בעבר כטיפולית. זאת פעילות יצירתית שיש בה הרבה מקום לביטוי עצמי. אני לא מדברת רק על האפשרות לקשט מנות או 'לצלחת' אותן בצורה אלגנטית, אלא גם על הגיוון שהפעילות מאפשרת, השימוש הוורסטילי בחומרי גלם, בכלי עבודה שונים, בכלי הגשה שונים ובתהליכי עיבוד שונים של חומרי הגלם. אפשר למשל למרוח קרם על עוגה בהמון דרכים, וכל אחת מהדרכים תבטא משהו מעולמו הפנימי של האדם. יש ילדים שממש פוצעים את העוגה כשהם מורחים עליה את הקרם, ויש כאלה שכל כך מפחדים לגעת בה עד שהם מרפרפים מעליה עם הכפית והמריחה נעשית בקושי".

     

    תחושת המסוגלות מתחזקת

    בפרקי הספר מתייחסת דניאל למצבים כמו ביטחון עצמי נמוך, חרדות, הפרעות קשב וריכוז, הולדת אח חדש, קשיי גמילה, יחסי אחים ועוד. בצד סיפורים מהקליניקה ו־33 מתכונים (פשוטים להכנה, צמחוניים, כשרים ומיועדים להכנה בת 20 דקות עד שעה) היא מספקת הסברים על הקשיים ומציעה טיפים פרקטיים לשימוש בבישול כאמצעי לעזרה לילדים.

     

    מור דניאל (צילום: צביקה טישלר)
    דניאל: "כדאי לומר לילדים מהי מטרת הבישול המשותף"(צילום: צביקה טישלר)

    דניאל: "חשוב להבין מה הצרכים של אותו הילד ומה הקשיים שלו. אם מדובר בילד חרד ולכן הוא מתנהל בזהירות רבה עד כדי כך שכמעט לא מתאפשר לו לממש את מטרת הפעולה (כלומר העוגה לא מתכסה בקרם), אני יכולה להניח שזה קורה לו גם בחיי היומיום. הוא זהיר ונמנע, ולכן מחמיץ הרבה מטרות - אולי חברתיות, אולי לימודיות. אני אעודד אותו למגע עם החומר, אחזק את הנחישות שלו במריחה של הקרם על העוגה ואקדם את ההצלחה שלו בפעולה. כל זה מתאפשר על ידי עיסוק סימבולי בקושי, בלי לדבר בכלל על הבעיה עצמה.

     

    "כשהקשר מבוסס ויש אמון אני יכולה להתייחס לדבר עצמו במילים ולקדם שיח על הקושי בחיים האמיתיים, כשאופן מריחת הקרם על העוגה הוא הפלטפורמה לשיח. הבישול הוא פעילות מאוד טרנדית ולכן קל לגייס את הילדים לזה. הדימוי העצמי שלהם מתחזק כשהם יוצאים עם תוצר אכיל, גם בגלל שהם מקבלים משוב מעריך מהסביבה. החברה שלנו מעריכה אוכל ומעריכה הכנה של אוכל. כשילד יוצא מהקליניקה עם קינוח שהוא הכין - ואולי אפילו המציא - תחושת המסוגלות שלו מתחזקת, הדימוי העצמי שלו משתפר, הערך העצמי שלו עולה, וכך הביטחון שלו בעצמו מתחזק. ברוב המקרים, את זה אפשר לעשות גם בבית".

     

    קראו עוד:

    "מפריע לאנשים שאני מניקה את בתי בת השנתיים"

    ליהנות מהחיים למרות שעון החול על חיי בני

    האבא שיזם ספריית צעצועים להשכרה

     

    הספר, היא אומרת, נכתב מעצמו. "ככל שצברתי ניסיון בעבודה, ראיתי את הפלאים ששילוב הבישול בטיפול עושה, וככל שפגשתי יותר הורים נשאלתי שוב ושוב לגבי האופן שבו אפשר לבשל עם הילדים בבית כדי לעזור להם. הורים, גננות, מורות ואנשי טיפול מתחומים שונים ביקשו טיפים, מתכונים ורעיונות לעבודת בישול מעצימה עבור הילדים, גם כשרצו לעבוד איתם סביב קושי מסוים, וגם כשרצו פשוט לחזק את הקשר בפעילות בעלת ערך מוסף. עם זאת, אין בספר הכשרה של הורים או מורים כמטפלים רגשיים. ההורה צריך להישאר הורה, ולא להפוך לאיש מקצוע מתחום בריאות הנפש. אלא שכהורה יש לו המון כוח ליצירת שינוי, בהנחה שהוא מודע ומעוניין לעזור לילדו לייצר שינוי, לחזק אותו ולחזק את הקשר ביניהם".

     

    כיוון שרוב ההורים יודעים להכין עוגיות, פנקייקס וסלט ירקות, סביר שלא ייתקלו בקשיים, מה עוד שהמתכונים, כמו המידע התיאורטי בספר, נגישים וידידותיים למשתמשים. בעצם, אומרת דניאל, הספר גורם לפעילות ביתית רגילה להיעשות מושכלת. אפשר לראות בו מדריך להתמקדות בילד ובקשייו בנקודת זמן מסוימת, ולתגובה במחוות המתאימות.

     

    דניאל: "הרי לכל ילד יש תקופות חלשות יותר מבחינה רגשית. תקופות שבהן הוא בוכה יותר, עצבני יותר, חברתי פחות, והורים מודעים יכולים לחזק את הילד רגשית בתקופות האלה בעזרת הבישול, וכמובן לפנות לאנשי מקצוע מתאימים כשהם מרגישים שהקושי גדול מדי לתחזוקה במרחב הביתי".

     

    מטבח (צילום: shutterstock)
    מתמקדים בילד או בילדה(צילום: shutterstock)

    בסוף כל פרק בספר מציעה דניאל שלושה מתכונים, ומדגימה כיצד ניתן לעזור לילדים באמצעותם עם הקושי שמתואר בפרק. "אין מתכון אחד שמתאים לקושי מסוים, הכל תלוי בתיווך של ההורה. כך למשל המתכון של סלט הטבולה יכול להתאים לעבודה עם ילדים שנולד להם אח חדש והם צריכים לבטא תוקפנות, ויכולים להיעזר בפעולת החיתוך האינטנסיבית שמצריך המתכון. אותו מתכון יכול להתאים גם לילד שעובר למסגרת חינוכית חדשה ומרגיש חוסר ודאות. העבודה המונוטונית של החיתוך מקדמת חיבור לעצמיות ותחושה של שקט נפשי", היא מסבירה.

     

    דוגמה נוספת היא פעילות בישול משותפת עם ילד הסובל מהפרעת קשב וריכוז. דניאל: "ילדים עם הפרעת קשב וריכוז זקוקים לחוויות של הצלחה כי הרבה פעמים הם מרגישים שהם מאכזבים את הוריהם, חבריהם או מוריהם. דעתם מוסחת בקלות והם מחמיצים פרטים בתקשורת הבינאישית, מה שלא פעם גורם להם להרגיש שהם לא מספקים את הסחורה. לכן חשוב לבחור עבורם מתכונים קצרים, כדי שלא יאבדו את הקשב במהלך ההכנה ויוכלו להתחיל ולסיים את המתכון בתחושה של שליטה.

     

    "חשוב שההורה שמלווה את הפעילות יארגן את מרחב הבישול כך שיקל על הילד בהכנה, קצת כמו בתוכניות הבישול בטלוויזיה: אפשר למשל למדוד את כמויות המצרכים ולהכינם בקערות קטנות כך שהילד יוכל רק למזוג אותן לקערת הערבוב. לילדים אימפולסיביים כדאי להציע מתכונים שמשלבים פורקן של תנועתיות, למשל פיצה או גלגולי זעתר, או סלט ירקות גס שבו חיתוך הירקות עובד עם התנגדות. הסוגיה החשובה היא איך לבשל ולמה לשים לב בזמן הבישול, ופחות מה לבשל".

     

    מבשלים ביחד, ככה עושים זאת

    • חשוב להפריד בין בישול רגיל לבין בישול בעל התכווננות טיפולית.

     

    • מומלץ לפנות את מרחב הבישול מבני משפחה אחרים. לא חייבים שכולם ייצאו מהבית, אבל בהחלט חשוב שכולם יהיו מודעים לזמן הפרטי שיש לילד שמבשל עם ההורה במרחב המטבח.

     

    • חשוב לקבוע זמן לפעילות הבישול, לעדכן את הילד לגביו, ולקיים בזמן הזה את פעילות הבישול.

     

    • כדאי לומר לילדים מדוע הם מוזמנים לפעילות הבישול המשותפת, וחשוב להדגיש את הסיבה שאתם ההורים מזהים כמקור הקושי ולא את הסימפטומים. למשל: "אני שמה לב שבזמן האחרון את בוכה הרבה, אולי קשה לך בתקופה הזאת, כשחוגגים יום הולדת לאחותך".

     

    • כדאי לומר לילדים מהי מטרת הבישול המשותף. למשל: "אני מציעה שמחר אחר הצהריים נבשל יחד כדי שגם אתה תקבל את תשומת הלב".

     

    לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

     

    • מומלץ שההורה יאפשר לילד בחירה של מתכון מתוך שתיים־שלוש אפשרויות.

     

    • כדאי שהילד יצליח לסיים את הכנת המתכון במסגרת זמן סבירה שגם מתאימה ליכולות הקשב שלו וגם מתאימה לפרק הזמן שההורה יכול להקדיש לפעילות הבישול המשותפת. לכן מומלץ לבחור במתכון פשוט יחסית להכנה עבור הילד, בהתאם לגילו, קשייו ומיומנויות הבישול שלו.

     

    • על ההורה לזכור שמטרת הבישול היא לא להאכיל את כל בני המשפחה, ולכן אין טעם לעודד את הילד להכין כמויות גדולות או להתאים את המתכון לטעמים של בני המשפחה האחרים (משפטים כמו: "אל תכניס הרבה בצל, יעלי לא אוהבת" - מחוץ לתחום).

     

    • חשוב שפעילות הבישול המשותפת תסתיים באקט סיום ברור, למשל: הילד יכניס את שאריות המצרכים לארון או למקרר, יעביר את הכלים המלוכלכים לכיור, ינגב את משטח העבודה. ההורה יכול להיות זה שמדיח את הכלים שהיו בשימוש, וכך המסר שעובר לילד הוא של שותפות.

     

    הילד לא חייב לנקות אחריו לבד (כמו שאולי הייתם מצפים אם היה מבשל להנאתו לבד במטבח), והוא לא "חייב" להורה על זה שהם בישלו ביחד. מצד שני, הילד לא מקבל פיצוי על זה שנולד לו אח, על זה שהוא עולה לכיתה א' או כל סיבה אחרת שעומדת בבסיס הבישול המשותף, ולכן גם עליו לקבל אחריות.

    הכתבה פורסמה היום (א') במוסף "זמנים בריאים" של "ידיעות אחרונות"

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    שלום דוקטור
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים