"אם היה מדובר ברופאים, כל המדינה הייתה עוצרת"
עובדי המקצועות הפרא־רפואיים במערכת הציבורית מעניקים טיפול חיוני לאלפי אנשים בישראל, משיקום הדיבור אחרי שבץ ועד פיזיותרפיה לנפגעי תאונות דרכים. כבר חמישה חודשים שהם מנהלים סכסוך עבודה בגלל עומס אדיר ומשכורות זעומות, אבל לטענתם, במשרד הבריאות לאיש לא אכפת. עכשיו 5,000 עובדי הסקטור שובתים עד שיימצא פתרון, ואלפי המטופלים שנזקקים לאבחון ושיקום נשארים בכיסא הגלגלים
כל מי שניסה להשיג תור לפיזיותרפיה או נזקק לקלינאית תקשורת מכיר היטב את התורים הארוכים עד כדי ייאוש. לא פעם יעברו חודשים על גבי חודשים של המתנה לפני הפגישה המיוחלת עם בעל המקצוע, ושוב המתנה ארוכה עד התור הבא שאחריו. המתנה לריפוי בעיסוק יכולה להגיע לעשרה חודשים בבתי החולים שניידר ויוספטל, ולאבחון בקופת חולים כללית בחיפה אפשר להמתין גם חצי שנה. לתור לטיפול בקופת חולים כללית ראשון־לציון תמתינו שנה תמימה.
פיזיותרפיסטים בבתי החולים קפלן, סורוקה ואיכילוב יוכלו לקבל אתכם אחרי חמישה חודשים, בשביל אבחון מפיזיותרפיסט בקופת חולים כללית בתל־אביב תיאלצו לחכות שבעה חודשים, ולצורך טיפול פיזיותרפיה במכון להתפתחות הילד של קופת חולים כללית באשדוד — תחכו חמישה חודשים וחצי. לקלינאית תקשורת תעמדו בתור בבית החולים סורוקה במשך למעלה משנה, ולטיפול במכון להתפתחות הילד בנתיבות – שנתיים!
מובילי המחאה בהפגנה ברמלה. מימין: ערטל פורמנסקי (מרפאה בעיסוק), טלי לייבוביץ' פז (קלינאית תקשורת), ד"ר ניסן גראור (פיזיותרפיסט) ומיריי לירם (פיזיותרפיסטית)(צילום: יריב כץ)
אבל בימים האחרונים מי שנזקק לשירותיהם של פיזיותרפיסטים, קלינאי תקשורת, תזונאים, יועצים גנטיים, מרפאים בעיסוק ועוד בעלי מקצוע בעולם הרפואה מצא עצמו בלי מענה כלל, זאת בעקבות שביתה של כ־5,000 עובדי מקצועות הבריאות בבתי החולים ובקהילה. אנחנו רוצים לשוב ולעזור למטופלים שלנו, אומרים העובדים, אבל התנאים בלתי אפשריים, ואנחנו פשוט לא עומדים בזה יותר.
ברוך טולדנו עבר אירוע מוחי לפני כחודש, בגיל 55. באמצע החיים וברגע אחד הפך טולדנו מאדם בריא ומתפקד למשותק בצד שמאל של הגוף, וגם סובל מירידה משמעותית ביכולת הדיבור. בשבוע שעבר הועבר טולדנו למחלקת שיקום ראש בבית החולים שיבא בתל השומר, כדי להתחיל בתהליך השיקום הארוך שצפוי לו, אבל השביתה עצרה את ההחלמה שלו. "חיכינו לרגע שנצא מטיפול נמרץ ונתחיל את הדרך הארוכה בחזרה לחיים", מספרת אשתו, איריס. "המטופלים כאן במחלקה ממילא שרויים בתסכול עמוק, ודווקא בימים אלו טיפולי השיקום מהותיים עוד יותר, כי תקופת השיקום הצמודה לאירוע המוחי נחשבת קריטית, כזו שניתן לבצע בה התקדמות משמעותית. מבחינתנו כל יום שעובר פוגע בסיכויי ההחלמה".
משפחת טולדנו מתארת את צוות המחלקה כמסור ומקצועי. "בימים ספורים של קבלת טיפול זכינו להכיר אנשים מדהימים שרוצים בטובת המטופלים שלהם לפני הכל", אומרת איריס. "ליבנו איתם ואנחנו שותפים למאבק הצודק שלהם, אבל עד שיימצא פתרון המצוקה עוברת לחולים שהתמודדותם עם היומיום ממילא קשה מאוד".
שביתה במערכת הבריאות(צילום: דוברות ההסתדרות)
תקועים במחלקות
המקצועות הפָּּרַא־רפואיים, שנקראים גם מקצועות נלווי רפואה, הם מקצועות הקשורים בטיפול רפואי אישי באדם. לעוסקים בהם יש בסיס מדעי תיאורטי, אך הם אינם רופאים. רשימה חלקית של מקצועות העונים להגדרה הזאת כוללת פיזיותרפיסטים, תזונאיות, קלינאי תקשורת, מרפאים בעיסוק, שינניות, יועצים גנטיים ומטפלים ביצירה ובאמנות. לפי חוק, נדרשים העוסקים במקצועות הפרא־רפואיים להחזיק ברישיון או בתעודת הכרה במעמד מטעם משרד הבריאות. במרבית המקצועות על המועמדים לעמוד בבחינת רישוי ממשלתית, כאשר רישוי כל המקצועות האלה הוא תחת סמכות האגף לרישוי המקצועות הרפואיים במשרד הבריאות.
השביתה הזו, אומרים העובדים, הכרחית בעקבות מחסור חמור בתקנים להעסקת עובדים על ידי משרד הבריאות, שירותי בריאות כללית, קופת חולים מאוחדת, בית החולים הדסה, בית החולים שערי צדק, מרכזים לבריאות הנפש ומוסדות ציבוריים נוספים. לטענתם של העובדים, המחסור בתקנים מביא לעומס עבודה חריג ולהתרחבות של צורות העסקה פוגעניות, תוך פגיעה חמורה הן בעובדים והן באיכות הטיפול שניתן לציבור.
"למרבה הצער, אנחנו לא מעניקים טיפולים בבתי החולים ובקהילה כבר ארבעה ימים ואנחנו לא נפסיק עד שיימצא פתרון", אומרת אפרת, פיזיותרפיסטית שעובדת בבית חולים תל השומר. "מטופלי השיקום המאושפזים בבתי החולים וזקוקים לטיפול אינטנסיבי יומיומי יישארו לשבת בכיסאות הגלגלים שלהם. מטופלים נוספים שחיכו חודשים לתורים לפיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, קלינאי תקשורת ועוד ייאלצו להמתין שוב לתור חדש וכל זה בגלל שהמדינה לא מוכנה לפתור את הבעיה. במערכת הבריאות לא שומעים את הזעקה שלנו ומסרבים להפנים ששירותים פרא־רפואיים הם חשובים וחיוניים לא פחות מכל טיפול אחר".
המטפלים במקצועות הפרא־רפואיים מרגישים שהם נדחקים מטה בסדר העדיפויות רק בגלל שאינם רופאים. "נכון שלא מדובר בטיפולים מצילי חיים, אבל אנחנו נותנים טיפולים חשובים ומשמעותיים למטופל", אומרת הילה נגאוקר, פיזיותרפיסטית מהצפון. "אילו היה מדובר בשביתה של רופאים או אחיות, כל המדינה הייתה עוצרת מלכת. אני מטפלת באנשים שיש להם בעיה תפקודית, עמיתים שלי מסייעים לאנשים שלא יכולים להתנהל באופן עצמאי והם חייבים טיפול. מחסור בתקנים בכל המקצועות מעמיד אותנו בפני בעיות אתיות יום־יום, מי יהיה זכאי לקבל טיפול ומי לא — מפאת המחסור. שלא לדבר על זה שאנחנו משתכרים שכר שאינו ראוי, למרות שאנחנו נמצאים שנים רבות במקצוע".
אלי שלום המתין במשך ארבעה חודשים לתור לאבחון של בנו אצל מרפא בעיסוק. "חיכיתי זמן רב עד שיגיע מועד התור, וגיליתי שהוא מבוטל בגלל השביתה", הוא זועם. "אני מבין את ההחלטה של הצוות ולא מאשים אותם, הם נמצאים תחת עומס בלי נסבל. הגיע הזמן שמישהו יטפל במערכת הבריאות החולה על מנת שהמטופלים לא יצטרכו לשלם את המחיר".
עבור רבים מהמטופלים, המפגש עם תזונאית הוא לא פחות קריטי מתור לרופא. את זה מרגישים על בשרם כל הסובלים מהפרעות אכילה, למשל, שנעזרים בשירותים הציבוריים כדי להילחם על חייהם. במכתב שנשלח להנהלת בית חולים לבריאות הנפש חתמו עשרות מטופלים על מכתב תמיכה בצוות. "אנחנו נמצאים במחלה 24 שעות, שבעה ימים בשבוע", כתבו המטופלים. "בעבורנו חשיבות הטיפול על ידי הצוות הפרא־רפואי במסגרת ריפוי בעיסוק ומפגש עם תזונאית לא פחות בחשיבותו מהטיפול התרופתי. לאור השביתה אין לנו את הפעילות הגופנית והרגשית, דבר הפוגע בהליך הריפוי ומאריך את השהות במחלקה".
"אנחנו שקופים"
ולא רק המחסור בתקנים הופך את הטיפול הציבורי לקשה כל כך לצוות ולמטופלים כאחד. פערי השכר בין המגזר הציבורי לפרטי ניכרים מאוד בסקטור המקצועות הפרא־רפואיים. "בעוד שבמגזר הפרטי העובדים במקצועות הפרא־רפואיים מרוויחים שכר גבוה, העובדים במגזר הציבורי בקופות החולים ובבתי החולים משתכרים באופן נמוך משמעותית", אומרת ענבל, מרפאה בעיסוק שעובדת במכון להתפתחות הילד של קופת חולים כללית בכפר־סבא. "השכר פשוט זעום, והוא לא הולם את ההכשרה והוותק שלנו". לדבריה, מי שמצליח למצוא עבודה בסקטור הפרטי עוזב את מערכת הבריאות הציבורית בגלל העומס והתנאים.
אולי החולים והמטופלים הוכו בהלם כששמעו שהתורים להם חיכו בסבלנות משך חודשים התבטלו לפתע, אבל הרשויות לא יכולות לטעון שמדובר בעניין בלתי צפוי. בהסתדרות העובדים אומרים כי ההחלטה לנקוט בצעדים הגיעה לאחר תקופה ארוכה שבה איגוד עובדי מקצועות הבריאות שב והזהיר את נציגי המדינה מפני קריסת המערכת ומפני ההשלכות החמורות של התקנים החסרים. לדבריהם, לאחר שפניותיו החוזרות ונשנות של האיגוד למדינה הושבו ריקם, הכריזה ההסתדרות על סכסוך עבודה כבר לפני חמישה חודשים. מאמצי האיגוד לפתור את המשבר באמצעות משא ומתן לא צלחו, ועל רקע זה הוחלט על שביתה. "לא ניתן להמשיך להתעלם ממצבם של עובדי מקצועות הבריאות. נהגנו באחריות ובאיפוק עד כה, אך זעקת העובדים חייבת להישמע", אומר אלי גבאי, יו"ר איגוד עובדי מקצועות הבריאות בהסתדרות. "הבחירה לצאת בצעדים ארגוניים היא לא פשוטה, אבל נועדה לנער את נציגי המדינה והנהלת קופת חולים כללית מאדישותם".
"אין שביתה מוצדקת מהשביתה של המטפלים הפרא־רפואיים. זו בעיה שמוכרת זמן רב, ומשרד הבריאות מתעלם", אומרת ח"כ קארין אלהרר (יש עתיד). "זו שערורייה שחוק ביטוח בריאות ממלכתי לא מיושם בגלל היעדר תקינה. לא ניתן לצפות ממטפלים שונים להעניק טיפול בתנאים בלתי אפשריים. מדובר במטפלים שמאפשרים לאנשים לקיים חיי יום־יום תקינים, מתינוקות ועד קשישים, ממטופלים עם מוגבלויות ועד קשיים שניתן להעלים באמצעות טיפולים. אני קוראת לסגן שר הבריאות ליצמן ולצוות שלו להתעורר".
בינתיים, העובדים המתוסכלים נמצאים בין הפטיש לסדן. המדינה ממשיכה להציע מספר נמוך של תקנים ומשכורות נמוכות, בעוד שהזעם והתסכול של המטופלים ובני משפחותיהם מופנה כמובן כלפי המטפלים עצמם. "עד שאתם או אחד מבני משפחתכם תהיו זקוקים לנו, אני ושאר הקולגות שלי שקופים. אבל כשמגיע הרגע ומתגלה תור ההמתנה הארוך בעקבות תקנים דלים, משכורות זעומות שאינן תואמות הכשרה וניסיון, אלימות כלפי המטפלים ודרישות לשירות בשעות מצומצמות — רק אז עולה התסכול, הכעס והאכזבה", כתבה עדי לוסקי, מרפאה בעיסוק, בפוסט פייסבוק שזכה למאות שיתופים. "כל הרגשות הללו מופנים למי שעומד בחזית, למטפלים. כשאני קמה בבוקר, אני מתעוררת לעבודה הטובה בעולם, כזו שזכות לבצעה, שממלאת אותי בתחושת סיפוק והגשמה על שהצלחתי לשנות עולם ולו למשפחה אחת. אבל עם התחושה הזו לא מניחים אוכל על השולחן בבית, עם התחושה הזו לא משלמים חשבונות".
ח"כ איציק שמולי (המחנה הציוני), אומר: "השביתה הזו מוצדקת מאין כמותה - מערך מקצועות הבריאות עומד בכדי משבר חמור וחייב לעבור הנשמת חירום בפני למנוע קריסה. המחסור החמור בתקנים מביא לעומס בלתי נסבל ולהתפשטות ההעסקה הפוגענית במערכת ויש לעצור זאת באופן מיידי״".
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
