שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    רוצים להיות יצירתיים? אפשר, בגבולות ההלכה
    אחרי חטא המרגלים וחטאם של המעפילים שביקשו לקחת יוזמה ולעשות תיקון - מפציעה כאילו בלי קשר פרשת קורבנות הנדבה. רוצים לעבוד את ה' בספונטאניות? זה אפשרי, רק בתוך גבולות ההלכה הרחבים

    אני זוכר היטב את תחושות הכעס והתסכול כשיצאנו מהבית. היה זה באחד הבקרים, לפני שנה או שנתיים, והבת שלנו פשוט ציפצפה עלינו. היא לא הסכימה לעלות על ההסעה לבית הספר, והתעקשה ללכת ברגל ולהגיע באיחור. כל תחנונינו ואיומינו לא הועילו, וליום כולו התלוותה תחושה חמוצה. אך כששבנו הביתה, אחר הצהריים, חיכתה לנו הפתעה: התברר שכל הבלגן נבע מכך שהילדה רצתה להכין מסיבה לכבוד יום הנישואין שלנו, והעדיפה להיכנס לעימות מאשר לחשוף את סודה.

     


     

    << הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

     

    היה בכך משהו מנחם, אך הדילמה החינוכית הייתה קשה: מצד אחד, למדנו איתה את דברי הנביא, "הלוא שמוע מזבח טוב, להקשיב מחלב אילים". חשוב היה לנו להבהיר שגם כשהכוונה חיובית אסור לפעול בניגוד לדברי ההורים. ומצד שני, לא פחות חשוב היה לחבק ולחזק. לראות את היופי שבמעשים שלה ולא לכבות את המוטיבציה לפעול ולעשות מחוץ לקופסה.

     

    מה בין קורבנות לריגול?

    ובפרשת השבוע, שלח לך, מעפילים בני ישראל אל ראש ההר נגד הציווי האלוהי. אחרי חטא המרגלים גוזר ה' על ישראל ארבעים שנה של הליכה במדבר, אך קבוצה מתוך העם מסרבת לקבל את רוע הגזירה. היא מבקשת לתקן את החטא ולעלות בכוחות עצמם אל הארץ שבה בגדו המרגלים.

     

    משה מזהיר אותם: "לָמָּה זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת פִּי ה' וְהִוא לֹא תִצְלָח", והאזהרה מתממשת: "וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם עַד הַחָרְמָה". בני ישראל לומדים בדרך הקשה שגם כאשר הכוונות חיוביות אין הצדקה להמרות את פי ה'.

     

    ואז, כאילו משום מקום, מגיעה פרשיית הנסכים של קורבנות הנדבה: כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם. וַעֲשִׂיתֶם אִשֶּׁה לַה' עֹלָה אוֹ זֶבַח לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ בִנְדָבָה אוֹ בְּמֹעֲדֵיכֶם לַעֲשׂוֹת רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'... וְהִקְרִיב הַמַּקְרִיב קָרְבָּנוֹ לַה' מִנְחָה סֹלֶת עִשָּׂרוֹן... וְיַיִן לַנֶּסֶךְ רְבִיעִית הַהִין".

     

    התורה מצווה על כל המביא קורבן נדבה להוסיף עליו "נסכים", דהיינו סולת ויין שיעלו על גבי המזבח. מדוע פרשייה זו מופיעה דווקא עכשיו? כיצד זה קשור לעניין?

     

    ספונטני-מאורגן

    הרמב"ן מנסה להציע הסבר: "ואולי היה זה עתה לנחמם ולהבטיחם כי היו נואשים... כי בצוותו אותם במצוות הארץ הבטיחם שגלוי לפניו שיבואו וירשו אותה". לדעתו, ביקש הקדוש ברוך-הוא לנחם את ישראל אחרי חטא המרגלים, ומשום כך הזכיר להם את אחת המצוות התלויות בארץ.

     

    אך בדברי הרמב"ן אין די כדי להסביר את האזכור של מצווה זו דווקא, מתוך כל המצוות התלויות בארץ המפוזרות לאורך התורה כולה.

     

    אפשר להציע, שהנחמה שאותה ביקש הקב"ה להציע לישראל לא הייתה על חטא המרגלים, אלא דווקא על חטא המעפילים. חטא המרגלים היה חטא גדול, וגם עונשו היה חמור למדי, אך בסופו של דבר מדובר בחטא; במעשה רע שעליו נענשים ומשתדלים להימנע ממנו מעתה והלאה. אולם השבר הרוחני העמוק יותר נוצר דווקא בחטא המעפילים, אלו שביקשו לעשות מעבר לנדרש ונחלו אכזבה קשה.

     

    גורלם של המעפילים עלול ליצור תחושה שלפיה אין מקום לספונטניות בעבודת ה', שלהיות אדם שומר מצוות פירושו ליישר קו עם חוקים קבועים בלי שום מקום לחופש.

     

    לכן מציגה התורה דווקא כאן את פרשיית קורבנות הנדבה ונסכיהם. בכך היא מבקשת לומר: יש המון מקום לביטוי אישי בעבודת האל, וכל אדם צריך למצוא את האופן המיוחד שבו הוא מבקש "לעשות ריח ניחוח לה'". וגם אם נכשלנו פעם, והכישלון הוא חלק מובנה מהעניין, לא נפסיק לנסות, אלא נמשיך לדייק ולזקק את הרצון שלנו ואת הדרכים לבטא אותו במסגרת העשירה והמגוונת שבתוך גבולות ההלכה.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים