ילדי הגרפיטי שהציתו את מלחמת סוריה: "הכול בגללנו"
במרץ 2011, ימי האביב הערבי, ריססו סאמר ומועאוויה כתובת בדרעא: "תורך, בשאר". מעצרם גרר מהומות שהתפשטו לערים אחרות – ומלחמת האזרחים החלה. עכשיו צבא אסד עומד לחזור לעירם, והם נערכים לקרב: "פעם היינו גאים שהתחלנו את המהפכה, אבל אחרי 350 אלף הרוגים יש תחושת אשמה"
שבע שנים עברו מאז שמועאווייה וסאמר סיאסינה ריססו על קיר בעיר דרעא שבדרום סוריה את הכתובת המהפכנית "תורך, דוקטור". ממרחק הזמן יש האומרים שכתובת הגרפיטי של השניים, אז נערים בני 15 ולימים חיילים בכוחות המורדים נגד משטר אסד, היא שהציתה את ההתקוממות העממית שהפכה למלחמת אזרחים איומה.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
היה זה מרץ 2011. מועאוויה, סאמר וחבריהם הושפעו מאוד ממהפכות האביב הערבי בתוניסיה ובמצרים, שאת תמונותיהן ראו בטלוויזיה. "עקבנו אחרי ההפגנות שם וראינו אותם כותבים על הקירות סיסמאות כמו 'חופש' ו'להפיל את המשטר'", מספר מועאוויה, כיום בן 23. "השגנו תרסיס צבע וכתבנו 'חופש. להפיל את המשטר. עכשיו תורך, דוקטור'". כוונתם הייתה כמובן לנשיא אסד, רופא עיניים בהכשרתו.
אחרי 3 שנות פוטין: מה נשאר מסוריה? / ד"ר ירון פרידמן
יומיים אחר כך פשטו כוחות הביטחון של סוריה על בתיהם ועצרו את הנערים, שדרך אגב אינם קרובי משפחה. "הם עינו אותנו כדי לגלות מי שלח אותנו לרסס את הכתובת", מספר מועאוויה. מעצרם של השניים עורר גל הפגנות בדרישה לשחררם, ורבים סבורים כי ההפגנות האלה הן שהולידו את ההתקוממות העממית ברחבי סוריה.
"אני גאה במה שעשינו אז, אבל מעולם לא חשבתי שנגיע למצב הזה, שהמשטר יהרוס אותנו ככה", אומר מועאוויה. "חשבנו שניפטר ממנו". המילים שהציתו את המהפכה לפני שבע שנים אינן מופיעות עוד על הקיר. הן כוסו בצבע שחור.
סאמר, גם הוא בן 23 כיום, זוכר את צאתו מהמעצר. כשיצא גילה שבכל רחבי סוריה מתקוממים נגד הממשלה. "היינו בכלא כמעט חודש ועשרה ימים. כשיצאנו ראינו הפגנות בדרעא ובכל רחבי סוריה". הנשיא אסד שלח את כוחותיו לדכא את ההפגנות באלימות קשה, ועד מהרה התפתחו העימותים לכדי מלחמה כוללת. מאז נהרגו בה יותר מ-350 אלף בני אדם. עוד מיליוני אנשים נעקרו מבתיהם והפכו לפליטים.
"בהתחלה הייתי גאה בכך שאנחנו הסיבה להתקוממות נגד הדיכוי", אומר סאמר, "אבל עם כל ההרוגים, הפליטים וחסרי הבית שהצטברו במהלך השנים – לפעמים אני מרגיש אשמה. האנשים האלה שנהרגו או ברחו, כל ההרס הזה – הכול קרה בגללנו".
גם הבן שלי יכתוב על הקיר
בחודשי ההפגנות הראשונים עצרו כוחות אסד המוני בני אדם בדרעא. אחד מהם היה חמזה אל-חטיב בן ה-13. אחרי שעונה למוות, לדברי משפחתו, הוא הפך לאחד הסמלים הראשונים של המורדים נגד אסד. ב-2013, כשהפגנות המחאה כבר היו למלחמת אזרחים של ממש והמורדים כבשו עוד ועוד שטחים ברחבי סוריה, נטלו מועאוויה וסאמר נשק לידיהם והצטרפו למורדים. אלא שמאז ספגו כוחות המורדים מכות אנושות, ובעזרת הסיוע האווירי מצבא רוסיה שהתערב במלחמה הצליח אסד להשיב את רוב השטחים לידיו.
בחודש שעבר השיב לעצמו צבא אסד את השליטה המלאה בדמשק לראשונה מאז שנת 2012, ואסד קרוב כעת יותר מאי פעם לחיסול המרד. בריאיון שהעניק לאחרונה הציב אסד למורדים בדרעא שתי אפשרויות: לנהל משא ומתן על נסיגה שלהם – או להתמודד עם מתקפה כוללת מצדו של צבא המשטר.
ובכל זאת, שני הצעירים שהיו הראשונים לתבוע מאסד לפנות את הכיסא – נחושים עדיין להילחם עד להפלת משטרו. "האיומים של המשטר להיכנס לדרעא לא מפחידים אותי", אומר מועאוויה. "למשטר אסד יש אולי נשק, אבל גם לנו. ההבדל היחיד הוא שלו יש מטוסים ולנו יש רק את אללה ישתבח". מועאוויה מתנגד להסדר כלשהו עם המשטר בנוגע לדרעא – הֶסדר כמו ההסדרים שבמסגרתם התפנו המורדים מאזורים אחרים בסוריה. "אני מעדיף למות מאשר להתפשר מול אסד".
כשמועאוויה יוצא לסיור הוא מחליף את בגדיו האזרחיים במכנסי צבא אפורים ובחולצה שחורה. הוא עובר בין בניינים הרוסים כשרק סנדלים לרגליו. בידיו הוא אוחז רובה קלצ'ניקוב ועיניו מביטות למרחק כדי לזהות כל תנועה. מועאוויה וסאמר איבדו חברים רבים במלחמה, בהם חברים לספסל הלימודים בבית הספר שהפכו לחבריהם לתא בכלא. "היינו חבורה של בחורים צעירים", נזכר סאמר. "חלק מתים עכשיו, חלק ברחו. חלק עדיין נלחמים".
"גדלנו על מהפכה, על נשק ועל לחימה", אומר מועאוויה. "התחלנו לאבד חברים, לקבור אותם בידינו. גדלנו על מלחמה ועל הרס". למרות האובדן הוא מתעקש: "הדעה שלי היא שהמהפכה לא השתנתה. עבורנו היא נמשכת. כשאתחתן ויהיה לי ילד אספר לו מה קרה לי. אלמד אותו לכתוב על הקיר בכל פעם שהוא נתקל בחוסר צדק – לא לפחד מאף אחד, לכתוב".
לפנייה לכתב/ת 
