שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    ביקורת סרט: "סיקאריו: הנקמה" - טראמפ יאהב

    הוא אקטואלי, מחוספס ומחייה את המערבון בן זמננו - אבל פחות מוצלח מהסרט הראשון בסדרה. חוץ מחורים בעלילה וסצנות לא אמינות, האויב המקסיקני, שהפעם משלב קרטל סמים עם טרור מוסלמי, מעוצב ללא שמץ אנושיות. אולי נשיא ארה"ב היה נהנה מזה

     


     

    המעבר בין "סיקאריו" (דני וילנב, 2015) ל"סיקאריו: הנקמה" (Sicario: Day of the Soldado) הוא המעבר מסרט קולנוע טוב, לפרק מושקע ומרשים בסדרת טלוויזיה. החלק השני פחות עשיר ומרשים מקודמו, אך הוא הוא נע באופן אפקטיבי לעבר הפרק הבא בטרילוגיה (שעליו כבר החלה העבודה).

     

     

    את וילנב מחליף סטפאנו סולימה, במאי איטלקי שהקרדיט העיקרי הנזקף לזכותו הוא בימוי פרקים בשתי העונות הראשונות של סדרת הטלוויזיה הברוטאלית "גומורה". התסריטאי (שהפך מאז גם לבמאי) טיילור שרידן חוזר גם לפרק השני. שרידן מיצב עצמו בעבודותיו הקודמות (התסריט המצוין ל"באש ובמים", התסריט והבימוי של "רוחות קרות") כמי שמחייה את האלימות החשופה של המערבון בעולם בן זמננו. גם ב"סיקאריו 2" יש לא מעט עיסוק בהקשר החברתי-תרבותי שממנו צומחת ברוטליות גברית, ובמחיר שאותו היא גובה. קולנוע שיש בו ממד של חספוס פראי שנדמה כי הבמאי המנוח סם פקינפה היה שואב ממנו לא מעט נחת.

     

    הצופים שהתקוממו על אופן ההצגה הלא מספיק סובלני מבחינה תרבותית של המקסיקנים בסרט הקודם, יכולים להוסיף לסרט הנוכחי מחאה דומה על סקטור הטרוריסטים המוסלמים. אגב, לאור הביקורות הבינוניות שהיו ל"סיקאריו 2" בארה"ב, והביקורות הפחות מבינוניות שהיו לעונה של סדרת הטלוויזיה "ילוסטון" (בכתיבתו ובבימוי של שרידן) שהחלה לפני כשבוע, נדמה כי זוהרו מועם במהירות.

     


    ב"סיקאריו" הכניסה של הצופים לעולם המלחמות בקרטלים המקסיקנים נעשתה באמצעות דמות נשית של סוכנת FBI בשם קייט מייסר (אמילי בלאנט). אולם ככול שהסרט הראשון התקדם, נדמה היה שדמות זו הלכה ונדחקה לשולי העלילה. הדומיננטיות ניתנה לשתי הדמויות הגבריות המרכזיות. הראשון הוא סוכן השטח של ה-CIA מאט גרייבר (ג'וש ברולין) שלא מהסס להפעיל כל כוח שהוא מוצא לנכון לשם השגת המטרות של ארה"ב. השני הוא הסוכן המקסיקני המגויס אלחנדרו (בניסיו דל טורו) - עורך דין שמשפחתו נרצחה במלחמות הסמים וכעת מונע מדחף שאינו בר כיבוש לנקמה.

     

    הסרט מתחיל באזור הנמצא במוקד החדשות בשבועות האחרונים – הגבול שבין ארה"ב למקסיקו. קבוצת גברים ונשים, במגוון גילאים, מנסה להסתנן בחשיכה לארה"ב. הם מאותרים על ידי כוחות אמריקנים - אבל אחד מהם חומק, וכשמנסים לעצור אותו הוא מפוצץ מטען נפץ על גופו. בסצנה הבאה, הקולגות של הטרוריסט חסר המזל מפוצצים סופרמרקט גדוש באימהות וילדים בקנזס סיטי.

     

    ביקורות קולנוע נוספות:

    "חנות הספרים" - לא הבנו מה הסיפור

    "דרייבר": הצד האחר של החברה החרדית

    "באהבה, סיימון" - ככה בדיוק לא נראות שנות התבגרותו של הומו

    "אושן 8" - בזבוז זמן של סלבריטאיות על

     

    על נקודת מוצא זו, בוודאי כפי שסולימה ושרידן מעצבים אותה, טראמפ היה חותם בשתי ידיים. המסתננים מצולמים מרחוק ובחשיכה, הפנים, הקולות, התקוות והסבל אינם חלק מהמשחק. הם מטרות ליירוט של הכוחות האמריקנים בסצנה שמנסה לעורר ריגוש אינטנסיבי. וכמובן, החיבור בין טרור מוסלמי ומסתננים מגלם דרגה חדשה של סכנה, המצדיקה זניחה של מגבלות שקשרו את ידי הכוחות שמתמודדים עמם. למי אכפת מכמה אלפי ילדים בכלובים לעומת מניעת טרור מוסלמי או קרטליסטי?

     

    גישה זו ממשיכה במעבר למאט גרייבר הפועל אי שם במוגדישו. הוא מתחקר פיראט סומאלי שהיה קשור להברחת הטרוריסטים. הוא לא מניח עליו אצבע אבל מראה לו, בשידור חי, כיצד חוסר הנכונות שלו לשתף פעולה בחקירה מוביל להפצצה של הבית שלו על ידי כטב"ם. מלחמה אפקטיבית בלי שום מגבלות שמשיגה תוצאות.

     

    מתוך

    בחקירה ניתן תוקף לחשד לפיו קרטל סמים קשור להברחת הטרוריסטים לתוך ארה"ב. מה שמניע את מזכיר ההגנה ג'יימס ריילי (מת'יו מודין) לפנות לסינת'יה פורד (קת'רין קינר), הבוסית של גרייבר, כדי שתפעיל את הסוכן הפראי. המטרה – לזרוע מלחמה בין הקרטלים המקסיקנים "אבל הפעם בלי חוקים", מצהיר גרייבר - משפט שמזכיר את השאלה של רמבו למפקדו: "אדוני, האם יתנו לנו לנצח הפעם?"

     

    המלחמה שעומדת להתחיל תכלול שתי דמויות צעירות. מיגל הרננדז (אליז'ה רודריגז), נער מקסיקני-אמריקני שגר בסמוך לגבול, ועובר תהליכי גיוס לקרטל. הדרכון האמריקני שלו, וההיכרות שיש לו עם האזור בין ארה"ב למקסיקו, יכולים להיות לעזר רב בהברחת אנשים. הסיפור של מיגל נשאר מנותק מהקו העלילתי המרכזי, עד המערכה השנייה. זהו סיפור על השחתה, וכזה שמהלכו אינו אמור להגיע לכדי סיום בגבולות הסרט הנוכחי.

     

    הדמות הצעירה השנייה היא איזבלה ראייס, בתו של ראש הקרטל. נערה יהירה המודעת היטב למשמעות של הייחוס המשפחתי שלה. התוכנית של גרייבר היא לחטוף את איזבלה כדי להביא למלחמה בין הקרטלים. אם יש שלב נוסף לתוכנית הוא לא ממש ברור.

     

    הביצוע של התוכנית מסתבך. סוכנים אמריקנים פועלים במסווה בתוך מקסיקו. האם מי שפועל נגדם הן הרשויות המקסיקניות? הקרטלים? רשויות החוק הנשלטות על ידי הקרטלים? גם כאן נדמה שהסרט לא מתעניין במיוחד במי שנמצא בצד השני. מה שחשוב הוא הלחץ ההולך וגובר כאשר התוכניות משתבשות, והגופות מתחילות להיערם. באופן ספציפי הדברים אמורים לגבי דמותו של אלחנדרו, שמוצא עצמו בסכנות מהסוג שדמות שאינה בדיונית כנראה לא הייתה נחלצת מהן.

     

    סולימה הוא לא וילנב. והכישרונות המשמעותיים שהיו מעורבים בסרט הראשון (הצלם רוג'ר דיקנס, המלחין המנוח יוהן יוהנסון) הוחלפו באנשים

     קצת פחות מוכשרים (הצלם דריוש וולסקי והמלחין הילדור גוונדוטיר). החומרים של "סיקאריו 2" והגישה האידיאולוגית המשתקפת מאופן הטיפול בהם בעייתית יותר מכפי שהיה בסרט הראשון. בכל זאת, למי שאהב את הסרט הראשון הפער באיכות בין שני הסרטים אינו מצדיק ויתור על השני.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים