שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לא רק ברצלונה ומדריד: לגלות ולהתאהב בדרום ספרד
    ברוכים הבאים לאנדלוסיה, חבל ארץ יפהפה שהתיירים מישראל טרם כבשו. ממוזיאון פיקאסו ורצועת החוף שטופת הצדפים בעיר הנמל מאלגה, דרך הארכיטקטורה של סביליה, פסל הרמב"ם בקורדובה ועד לארמונות בגרנדה. יצאנו לבדוק את השטח

     

     

    כמעט חמישה ימים בדרום ספרד וביקור בחמש ערים באזור הניבו תובנה ברורה: לא נשמעה באזור ולו מילה עברית אחת, בשיא העונה. הגם שמדובר ביעד חם, שמאפשר שילוב של בטן גב, תרבות ענפה ושופינג, התיירים הישראליים מעדיפים את ברצלונה ומדריד. נדמה שלמרות עדנה שידעה אנדלוסיה, אנחנו עדיין מדירים את רגלינו מאזור שאוצר בחובו מלבד יופי פראי גם זיכרונות יהודיים ומוסלמיים, לפני שנשטף תחת הנצרות הקתולית.

    תצפית על גרנדה (צילום: אלכסנדרה לוקש)
    תצפית על גרנדה(צילום: אלכסנדרה לוקש)

    526 שנים אחרי גירוש יהודי ספרד, ובזמן שצאצאיהם תרים אחר דרך להשיג דרכון מקומי, באזור מנסים לפאר את הסממנים של התרבות היהודית המפוארת שנותרה מאחור, גם כדי למשוך אותנו הישראלים לתייר בה, ואולי גם כדי לסייע מעט למצפון.

     

    את המסלול פתחנו בעיר הנמל מאלגה, שתולדותיה עמוסים בהיסטוריה מאחר שהייתה קריטית לממלכות הרבות שחשקה נפשן בניצול כוח המסחר שלה. עיר קסומה מאלגה, אך מומלץ לא להתפזר בין אתרים רבים, להתמקד בבולטים שבהם וליהנות גם מהים ומהתוצרת המובחרת שלו. הרחוב המסחרי המרכזי הוא Calle Larios. כדי להיכנס לאווירה כדאי להתחיל את היום בשוק האיכרים העצום, שמספק הצצה לכל היתרונות הקולינריים של האזור.

    אלהמברה (צילום: אלכסנדרה לוקש)
    אלהמברה(צילום: אלכסנדרה לוקש)

    דגים בשפע, ירקות מובחרים, זיתים, תאנים ושקדים ובעיקר המון דובדבנים בשרניים. אחרי הטעימות ניתן להתפנות ולצלול לתוך העיר שמנקזת מאות שנים של תעשייה והיסטוריה. בניית הקתדרלה בעיר לא הסתיימה מעולם, אך עדיין מדובר במבנה מרשים (שהוקם על שרידי מסגד – מוטיב שעוד ילווה אותנו פעמים רבות באנדלוסיה).

     

    עוד כדאי לבקר במוזיאון פיקאסו, שנמצא לא רחוק משם וגם קרוב לבית הולדתו של הצייר שכל תואר שנצמיד לו יחטא לחשיבותו. הבניין שמאכלס את היצירות מהווה פנינה ארכיטקטונית כשלעצמו. דקת הליכה משם כבר שבים לפרק אחר בתולדות מאלגה ומגיעים לתיאטרון רומי ששרד ושוקם, שהוא עצמו צמוד בכלל למבצר אלקזבה שנבנה בתקופה המוסלמית באזור.

    מלגה (צילום: אלכסנדרה לוקש)
    מאלגה(צילום: אלכסנדרה לוקש)
     

    גם אם באתם לספוג טעמים ורעיונות אחרים, מדובר באחד מיעדי הנופש הבולטים בספרד ולכן נציע שלא להחמיץ את רצועת החוף שטופת הצדפים הייחודיים ולהסתובב באזור הנמל, שנמצא לא רחוק ממרכז העיר ההיסטורי.

     

    אומנם מדובר בטיילת תיירותית למדי, אך כזאת שנעים (ונקי) מאוד לשוטט בה ולעשות אתנחתא. כיוון שבחודשי הקיץ השמש שוקעת בשעות הערב המאוחרות (21:30 וחצי ומעלה), ניתן ליהנות ביממה אחת מכל העולמות. בערב? ציפורי הלילה מבינכם מוזמנים לפקוד את ה-Plaza de Uncivay, לטעום כמה טאפאסים, ללגום סנגריה וליהנות מהאווירה התוססת.

    חוף מלגה (צילום: אלכסנדרה לוקש)
    חוף מאלגה(צילום: אלכסנדרה לוקש)
     

    חשוב לדעת שביחס לערים אחרות באזור, מאלגה מצטיינת בבריזה קלה גם בשעות הלוהטות יותר בחודשי הקיץ, כשבמקומות מרוחקים ממנה אך מעט הטמפרטורות כבר עלולות להאמיר ל-40 מעלות. בהקשר הזה צריך לציין שבשורת המזגנים טרם הגיעה לכל יעד ויעד באנדלוסיה, ולכן משמחת לפחות העובדה שאת הבירה הצוננת המקומית ניתן לקנות בכל שעה ובמחיר זול במיוחד.

     

    שלוש שעות נסיעה מפרידות בין מאלגה לסביליה - בירת החבל, ואולי תמצית האופי הדרום ספרדי שמהווה גן עדן לחובבי ארכיטקטורה והקשר המובהק שלה להיסטוריה. שלושה מבנים בעיר העתיקה של סביליה הוכרו על ידי אונסק"ו כאתרי מורשת עולמיים, וכשזוכים לראות איך רבדים של חילופי שלטונות וסגנונות אומנותיים נכרכים זה בזה גם לא מתפלאים מדוע.

     

    בין אתרי המורשת נמצאת הקתרדלה הגדולה בעולם, שנבנתה על יסודות מסגד אלמוחאד ונועדה לפאר את העיר ועושרה בימים שלאחר הרקונקיסטה. מגדל הפעמונים המפורסם שלה, החירלדה, שימש בכלל מינרט בסגנון מורי לפני שהתווסף לו שליש רנסנסי במאה ה-16. בתהליך הבנייה נותרו סממנים מהמסגד, וכך למרות שהיא בנויה בעיקר מאלמנטים גותיים, הללו הפכו נבדלים ממבנים אחרים מהתקופה באירופה.

     

    כשבני המלוכה הספרדים מגיעים להתארח בסביליה הם שוהים בארמון אלקסר, גם הוא במקור מצודה מורית מוסלמית. להבדיל מהקתדרלה (שהרי אין מדובר במבנה דתי) השתמרו בו הרבה יותר מרכיבים מוסלמיים ואף יהודיים. הוא נודע גם בזכות הגנים המטופחים, הבריכות והמזרקות בו. בשל ייחודיותו ויופיו שימש האלקסר כסט צילומים בין השאר עבור הסרט לורנס איש ערב, ולהבדיל – כיכב גם בעונה החמישית של משחקי הכס.

    ארמון סביליה (צילום: אלכסנדרה לוקש)
    גני ארמון סביליה(צילום: אלכסנדרה לוקש)

    ארמון סביליה (צילום: אלכסנדרה לוקש)
    ארמון סביליה(צילום: אלכסנדרה לוקש)

    אגב, אם לא יספיקו הגנים והגוף יבקש עוד מרגוע, תשמחו לפגוש בהפוגת הצהריים שלכם באחת מנקודות האור של האזור – שמשיות בבתי קפה שממטירות עליכם מים בעדינות ובנעימות.

     

    החידושים הארכיטקטוניים בסביליה לא תמו לפני מאות שנים, והעיר ממשיכה להתחדש במונומנטים שמתכתבים עם עברה. כך למשל, אחד המבנים המודרניים הבולטים הוא המטרופול פרסול, שנמצא בקצה רחוב הקניות המרכזי ומתכתב עם הרובע ההיסטורי. אם כבר הזכרנו את המילה קניות, אל תוותרו על חנויות הנעליים באותו רחוב מדובר, שהרי שופינג היא לא מילה גסה גם כשמתעסקים במלכים ובארמונות (ואולי דווקא בגלל זה).

    פרסול סביליה (צילום: אלכסנדרה לוקש)
    פרסול סביליה(צילום: אלכסנדרה לוקש)
     

    סביליה נודעה באחת מהקהילות היהודיות הגדולות שהותירו חותמן אך גורשו עם חתימתם של המלך פרדיננד השני והמלכה איזבלה הראשונה על אותו צו משנה פני היסטוריה ב-1492. אולם, כנראה שאף עיר באנדלוסיה לא מזוהה עם היהדות כמו קורדובה. הרמב"ם - אחד מגדולי היהודים בכל הזמנים, פילוסוף, רופא, פוסק והוגה דעות – נולד בעיר בתקופתה המוסלמית. פסלו מוצב בכיכר טיבריוס ומהווה מוקד עלייה לרגל עבור תיירים מכל העולם.

    הקתדרלה המציצה בקורדובה (צילום: אלכסנדרה לוקש)
    הקתדרלה המציצה בקורדובה(צילום: אלכסנדרה לוקש)

    אולי אפשר להאשים אותנו בפרובינציאליות, אולי פשוט אפשר לקבל את העובדה שנוח להתרגש כשנתקלים בכיתובים של המילה ספרד בעברית על אותן מדרכות שסימנו את תור הזהב של היהדות, אך גם את קצו המר.

     

    מלבד הסינגוגה, בית הכנסת ההיסטורי בעיר, והקאסה דה ספרד (Sefarad) שממוקם בקרבתו, אפשר להתרשם גם מהסמטאות שמזכירות אווירה ים תיכונית יוונית בכחול ובלבן. אחת מנקודות התצפית היפות מסתתרת ביניהן ב- Calleja de las Flore, כשבין הפרחים הססגוניים מתנשא/ת בגאון המסגד-כנסייה של קורדובה. בניגוד לקתדרלות שמוזכרות לפנים, כאן מדובר בסימביוזה של אדריכלות רומית, מוסלמית ונוצרית.

    הקתרדלה בקורדובה (צילום: אלכסנדרה לוקש)
    הקתרדלה בקורדובה(צילום: אלכסנדרה לוקש)

    בקורדובה מגדירים אותה כעדות לברית עתיקה בין אומנות לבין אמונה ונוסיף ששוררת בחצרותיה גם אווירה ערבית צפון אפריקאית מעניינת שמעניקה ערך מוסף לתמונה הכוללת. אם באווירה ערבית עסקינן, נדמה שגרנדה היא התמצית שלה. הדבר הכי חשוב שאתם צריכים לדעת על אלהמברה הוא העובדה שעליכם להזמין לשם כרטיס ברגע שאתם מחליטים לטוס לאזור, מאחר שכמות התיירים הנכנסים פר יום מוגבלת בהחלט.

    אלהמברה (צילום: אלכסנדרה לוקש)
    אלהמברה(צילום: אלכסנדרה לוקש)

    גרנדה (צילום: אלכסנדרה לוקש)
    גרנדה(צילום: אלכסנדרה לוקש)

    אין טעם להכביר מילים בכל הקשור למתחם הארמונות, המבצרים והגנים שבנייתו החלה במאה ה-13 כדי לשמש את הסולטנים והפך לנחלת המלכים פרדיננד ואיזבלה במאה ה-15. תקדישו לפחות כמה שעות כדי לצלול לתוך מקום שישיב אתכם מאות שנים אחורנית.

    פלמנקו בגרנדה (צילום: אלכסנדרה לוקש)
    פלמנקו בגרנדה(צילום: אלכסנדרה לוקש)

    רגע, דיברנו כל כך הרבה על אנדלוסיה ולא הזכרנו פלמנקו? את הריקוד שמזוהה אולי יותר מכל עם האזור יש מי שממליץ לראות בסביליה, אך אנחנו מצאנו את עצמנו בתוך מערה באזור Sacromonte בגרנדה, חוזים בגבר אחד ושלוש נשים (כולל ילדה בת 12 שבמחי ריקוד הפכה לאישה נחושה) מדגימים איך לא רק מבנים סופגים תרבויות ומלכדים אותן אלא גם צעדים והבעות. יש מי שיטען שאלה מופעים תיירותיים מדי, אך מה אני אם לא תיירת?

     

    איך מגיעים?

    חברת סאן דור טסה בטיסות ישירות למלאגה פעמיים בשבוע - בימים ראשון ורביעי. ההמראה בהלוך מתל אביב בשעה 18:10, בחזור: המראה ב-23:45 ממלאגה. החברה, מקבוצת אל על, טסה ישירות גם לוולנסיה.

     

    הכותבת הייתה אורחת של סאן דור

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים