שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    ביקורת סרט - "אנטמן והצרעה": בידור קליל
    אחרי השיא הגדול של מארוול ב"הנוקמים: מלחמת האינסוף", אנטמן חוזר למסך כדי לרכך את הדרמה ולוותר על הפוליטיקה לטובת הומור פשוט וסצנות אקשן מקוריות. אם אתם הורים לילדים סקרנים כדאי שתחזרו לספרי הלימוד כדי להיות מוכנים לכל שאלה שקשורה לתורת הקוונטים ואם לא - תתכוננו לעומס מתיש של הסברים פיזיקליים


    "אנטמן והצרעה" (Ant-Man and the Wasp) חותם שנה יוצאת דופן לאולפני מארוול. שתי הפקות הענק "הפנתר השחור" ו"הנוקמים: מלחמת האינסוף" הציגו דרגה חדשה של שאפתנות. הראשון בניסיון לבנות עולם שמקיים דיאלוג תרבותי ופוליטי בעל ערך עם הצופים האפרו-אמריקנים. השני, בהיותו השיא של כל סרטי מארוול עד היום, חייב שימוש בכמות בלתי אפשרית של דמויות והצבתן בהתרחשויות בקנה מידה קוסמי. שני הסרטים היו מהמיטב של מארוול, וזכו להצלחה קופתית חריגה גם ביחס למקובל באולפן.

     

    "אנטמן והצרעה" חוזר אל המיקרו. ולא רק ביחס ליכולתו של הגיבור להתכווץ, אלא גם לתוכן הנטול יומרה פוליטית, המנותק מאירועים קוסמיים, והנסמך על טון קומי העומד בניגוד לפאתוס. הסרט מצליח להשיג את מטרתו כבידור קליל עם כמה סצנות משעשעות במיוחד שבהן יכולותיהם של שני גיבורי-העל מומחשות עם הרבה דמיון.

     

    ב"אנטמן" (2015) האסיר המשוחרר סקוט לאנג (פול ראד) קיבל מהמדען האנק פים (מייקל דאגלס) חליפה שמאפשרת לו להתכווץ לגודל של חרק. בסוף הסרט הוא התכווץ לגודל תת-אטומי, ונכנס לתוך מרחב "קוונטי" שכלל שלל דימויים פסיכדליים באנימציית מחשב. ב"קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים" (2016) גילינו כי החליפה עובדת גם בכיוון ההפוך ויכולה להגדיל את לאנג לכמה עשרות מטרים. לא מעט מההומור והאטרקציות הוויזואליות שהסרט הנוכחי מציע, מבוססות על היכולת לנוע ולשלב בין הזערורי למונומנטלי.

     

    מתוך:
    הומור ואטרקציות ויזואלית
    מתוך:

    הסרט מציע וריאציה על דמות האב הרעה שהפכה למוטיב פופולרי בסרטי מארוול (דוגמאות בולטות מהזמן האחרון הן אגו ב"שומרי הגלקסיה 2", ותנוס ב"מלחמת האינסוף"). כאן היא מהווה את אחד העוגנים הרגשיים של הסרט. לאנג לא היה אב מספיק טוב וכעת הוא מנסה לתקן את דרכיו. בעברו היה פורץ, אך משהפך לגיבור-על הוא מונע מהצורך לא לאכזב את בתו קאסי (אדי ריידר פורטסון). ומנגד ישנה גם מערכת יחסים המתפתחת בינו לבין הופ ואן דיין (אוונג'לין לילי), בתו של האנק פים. שחליפת הכוחות שקיבלה מאביה הפכה אותה לפרטנרית של אנטמן - הצרעה (קטנה, מעופפת ועוקצת).

    מתוך:
    אנטמן והפרטנרית שלו - הצרעה

    מתוך:
     

    ולבסוף, ישנו סיפור היעלמותה הטראגית של ג'אנט ואן דיין (מישל פייפר) - אשתו של האנק, ואימה של הופ. לפני 30 שנה ג'אנט נבלעה לתוך המרחב הקוונטי בזמן שביצעה ניסויים עם בעלה. הצלחתו של לאנג להיכנס ולצאת ממרחב זה, והקשר הטלפאתי שנוצר בינו ובין ג'אנט בתחילת הסרט (מה שמכונה כאן "שזירה קוונטית"), מעודדים את פים בניסיונו לפתח טכנולוגיית "מנהור קוואנטי" שתאפשר לחלץ את אשתו.

     

    כפי שניתן להבין המושג "קוונטים" בהטיותיו השונות נזרק לא מעט לחלל האוויר. התדירות היא כה רבה עד שברגע מסוים לאנג עצמו תוהה אם המושג "קוונטי" לא מודבק אחרי כל מילה שלישית (כך מנטרלים בעיות - באמצעות הכרה מבודחת בהם). על כן מוטב להורים של ילדים סקרנים להתכונן לשאלות שהם עלולים לשאול. "המרחב הקוונטי" בסרט מקביל למרחבים המיסטיים של דוקטור סטריינג' (בהשראת הדימויים שצייר סטיב דיטקו בסוף שנות השישים) והוא קוהרנטי בערך באותה מידה. העיקר שזה נראה טוב בתלת מימד.

     

    כנהוג ביקום מארוול "אנטמן והצרעה" מושפע מאירועי סרטים קודמים. לכן לאנג משלם מחיר על מעורבותו באירועי "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים". אז השתתף במאבק בין קבוצות גיבורי העל, לקח בלי רשות את החליפה של פים, וביצע עבירה לפי כללי "אמנת סקוביה". הסרט הנוכחי מתחיל לאחר שנתיים שבהן לאנג היה נתון במאסר בית, עם מכשיר מעקב מסביב לרגלו. ג'ימי וו (רנדל פארק) הוא סוכן S.H.I.E.L.D נלהב מדי המנסה לוודא כי לאנג לא עוזב את הבית ולא יוצר קשר עם פים ובתו – הנרדפים גם הם על ידי החוק.

    מתוך:

    מתוך:

    הניסיון לפתח את הטכנולוגיה שתאפשר לחלץ את ג'אנט מסתבך. סוחר מפוקפק מנסה להפוך לשותף בטכנולוגיות של פים. ובמקביל ישנה הדמות המכונה "רוח" (האנה ג'ון-קאמן) המנסה להשתלט מסיבותיה שלה על הטכנולוגיה. היכולת של "רוח" לעבור בין מצבים שונים של גיבוש פיזיקלי הופכת אותה ליריב מסוכן.

     

    קל להצביע על הליקויים של הסרט. הדמות ה"רעה" לא מעניינת במיוחד, גם אם יש לה סיפור רקע שמצדיק את מעשיה. דמויות המשנה - כמו זו של לואיס (מייקל פניה) – חברו של לאנג מתקופת הפשע - אמורות להכניס ממד נוסף של הומור. לעיתים זה עובד יפה מאוד ולפעמים המאמץ מורגש. גם הגודש של הסברים פסאוודו-מדעיים, של טכנולוגיות ומצבים פיזיקאליים בלתי מובנים מכביד על הצופה. 

     

    במבחן ההנאה הכללי המגבלות הללו אינן מהותיות. לראד יש נוכחות רבת חן, העלילה מהנה כל עוד לא מתייחסים ברצינות לממבו-ג'מבו,

     וסצנות האקשן הגדולות מקוריות ומשעשעות. זה מספיק בכדי לרכך את זכר הסוף הדרמטי של "מלחמת האינסוף", ומשמש כאקורד סיום הולם לפני החופשה הגדולה של אולפני מארוול, שתסתיים במרץ 2019 עם יציאת "קפטן מארוול".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים