שיפוץ בפולין: רצפת הרפת - מצבות של יהודים
הזוג מוניקה וכריסטופר פרליאן הבין שהאבנים שמתחת לרצפת העץ ברפת שלהם, שייכות למקום אחר. הם הפסיקו את השיפוץ, אספו את האבנים המשונות עם הכיתוב - ודאגו להביאן לבית קברות יהודי: "ידעתי שאני חייבת להחזיר אותן למקומן הטבעי"
שום דבר לא הכין את מוניקה פרליאן להלם שאחז בה כאשר גילתה במהלך שיפוץ, מצבות של יהודים המרצפות את הרפת שבחצר ביתה הקטן, בכפר קלונפיה גורפה הפולני. "ידעתי שאני חייבת להחזיר אותם למקומם הטבעי", היא מספרת ל-ynet. "כשהבנתי שאלה מצבות של יהודים, ידעתי שאני חייבת למצוא מישהו שייקח אותם".
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
למוניקה וכריסטופר חצר גדולה, שאותה ביקשו לשפץ ולסדר. הכפר הקטן שלהם שוכן בסמוך לעיר קיילצה שהייתה מרכז יהודי גדול לפני השואה, מרחק שעתיים וחצי נסיעה מוורשה. רגע אחרי שהתחילו בהריסת הרפת, מספרת פרליאן כי גילתה "משהו מוזר" באבני הרצפה שהיו מונחות תחת קורות העץ. "האבנים היו מכוסות באדמה שנערמה עליהם במשך שנים", היא מספרת, "כך שלא ראינו כלום. רק אחרי שהגשם ירד והגיעו הרוחות, נחשפו הכיתובים".
קראו עוד בערוץ היהדות :
- ארגוני כשרות מזהירים: בעיית כשרות בסטארבקס
- מהם "תשעת הימים" ודיניהם?
- חכמים שכלואים בכוח של עצמם/
פרופ' רוחמה וייס
לדבריה, "עברה בי צמרמורת. לא ידעתי עדיין שמדובר במצבות של יהודים". יחלוף עוד קצת זמן, עד שמוניקה תבין שהאבנים האלה שימשו פעם למטרות אחרות לגמרי, מאשר בסיס לרצפה של רפת קטנה.
שיחה לחוצה
מוניקה ובעלה אספו את כל האבנים שעליהן היה כיתוב בעברית, והניחו אותן במין גל-עד בקצה החצר הגדולה של ביתם. בין התרנגולות, הארנבות והפרות – הם כיסו את את אבני המצבות השבורות בניילון גדול שלא ייפגעו. מאוחר יותר תספר פרליאן, "לפני כשנה ראיתי תוכנית בטלוויזיה שסיפרה על מקרה דומה, וזכרתי שהיה שם בחור יהודי בשם ג'וני שסיפר עד כמה חשוב להחזיר את המצבות לבית הקברות היהודי. חיפשתי אותו - ובסוף מצאתי".
את שיחת הטלפון שקיבל ג'וני דניאלס, מנכ"ל "ממעמקים" - עמותה ששמה לה למטרה לשמר את זיכרון השואה והתרבות היהודית - הוא זוכר היטב. "שמעתי בקול שלה שהיא ממש לחוצה. היא סיפרה לי במין התנצלות על אותן אבנים, וביקשה, ממש התחננה, שנבוא לאסוף אותן. היא האמינה שהיא חייבת למצוא להן פתרון אחרת יקרה לה דבר רע".
דניאלס ארגן קבוצת מתנדבים, והגיע לבית המשפחה המתגוררת כאמור בסמוך לקיילצה, ביתם של כ-20 אלף יהודים שהתגוררו פה לפני השואה. עם הכיבוש הנאצי הועברו היהודים לגטו – ורובם נספו בטרבלינקה. הערכה היא כי בתי הקברות היהודיים, ובעיקר המצבות, שימשו כחומר גלם ממוחזר שהובא לבית המקורי לשימוש חוזר של רצפה. הוריה של מוניקה קנו את הבית לפני כ-50 שנה, כשהרפת כבר הייתה בנויה. הם לא ידעו כלום, וגם פרליאן לא יכול היה לשער את שמוטמן בחצר ביתם.
דרכן האחרונה
לפני כשבועיים, כשגשם מטפטף קלות, וכאילו משווה לאירוע עוד נופך מרגש, הגיעו דניאלס ואנשיו "לעשות את המצווה האחרונה", כדבריו. מוניקה וכריסטופר פרליאן התרגשו לראות את המשלחת הקטנה בביתם. האבנים נלקחו כנראה ממספר קברים, ולא ממש ניתן היה לחבר ביניהן, אבל הכיתובים לא מותירים ספק: "זכר צדיק לברכה", "יהיה זכרו ברוך" ועוד שברי משפטים.
בתום שעה של איסוף כלל האבנים, במשקל כולל של כמה מאות ק"ג, נותרה המשימה האחרונה - למצוא את בית הקברות היהודי הקרוב. לאחר מספר שיחות טלפון, נמצא אחד כזה במרחק של כ-20 דקות נסיעה, בבוזקוזדורוץ'. בית העלמין במקום שוחזר ונראה מטופח. בשיחה עם האחראי שלא היה באזור, הוחלט להניחן בשער בית הקברות והוא כבר ידאג להצבתן במקום ראוי.
עוד מספר דקות חלפו כולל טקס הדלקת נר נשמה, והמשימה הושלמה. "זה תמיד מרגש לעשות מבצע שכזה", אומר דניאלס. "העובדה שיש עדיין אנשים בפולין שקוראים לנו לבוא ולשמר את זכר העם היהודי, מחממת את הלב. כל אירוע שכזה, ובטח החזרת מצבות למקומן הטבעי, הוא אירוע חשוב, למרות שלעיתים לא ניתן כלל לזהות של מי הן היו".
לפנייה לכתב/ת 
