בניגוד לחוק: חולים כרוניים נאלצים לספר על מצבם בריאיון עבודה
סקר מגלה כי בריאיונות עבודה נשים משתפות את המראיינים בנוגע למצבן הבריאותי יותר מגברים. 8% מכלל המשתתפים דיווחו כי לא סיפרו על מצבם הרפואי במקום העבודה מחשש שהדבר עלול לפגוע להם בקידום. ברוב המוחלט של המצבים הרפואיים שנבדקו במדגם, כמעט לא היו נשאלים שדיווחו כי אין איש שיודע על מחלתם
אחת מהדילמות הרבות של אנשים שאובחנו עם מחלה כרונית היא למי לספר על מחלתם ומתי. מחד, שמירת סוד דורשת השקעת אנרגיה מיותרת, וללא אוזן קשבת ועזרה קשה יותר להתמודד. מאידך, חשיפת המחלה עלולה לגרום לשינוי היחס מצד הסביבה הקרובה ואפילו להגיע למצבים של אפליה במקום העבודה.
סקר חדש שנערך על ידי הרשת החברתית המיועדת לחולים כרוניים "כמוני", באמצעות חברת ZETA TOOLS ובקרב 1,167 משיבים, בחן אם, מתי ולמי מספרים על המחלה וכיצד משפיעה החשיפה על המשתפים.
על פי הממצאים, נשים נוטות לשתף יותר מגברים באשר למצבן הרפואי – בין אם מדובר בשיתוף עם חברים, קולגות או ברשתות החברתיות. 70% מהנשים שמתמודדות עם מצבים רפואיים שונים מדווחות שחבריהן יודעים על מצבן הרפואי, לעומת 59% מהגברים. 67% מהגברים מדווחים כי הם אף פעם לא משתפים בדבר מצבם הבריאותי ברשתות חברתיות, לעומת 55% מהנשים.
מכל המחלות הנפוצות שנבדקו במדגם, חולות סרטן השד הן החולות שמשתפות באופן הפעיל ביותר בדבר מחלתן והכי פחות נוטות להסתיר בכל מעגלי החיים – משפחה קרובה או רחוקה, חברים ובעבודה. על פי ממצאי הסקר, נדמה שהן גם מרוויחות מזה הכי הרבה – חשיפת המחלה בכל אותם מעגלים השפיעה עליהן לטובה יותר מאשר במחלות אחרות ובהשוואה לממוצע.
הסובלים מדיכאון וחרדה כמעט שלא משתפים במצבם במקום העבודה. רק אחד מחמישה (20%) מהמתמודדים עם דיכאון או הפרעות חרדה שיתף מישהו במקום העבודה – קולגות או מעסיק. זאת בהשוואה למחלות רבות אחרות, כמו טרשת נפוצה (48% סיפרו במקום העבודה) או סוכרת סוג 1 (54%).
8% מכלל המשתתפים בסקר מדווחים כי הסיבה המרכזית לכך שלא סיפרו על מצבם הרפואי במקום העבודה היא מחשש שיפספסו הזדמנויות קידום או יפגעו בסיכויים להמשך העסקתם.
10% מהנשאלים שהיו בריאיון עבודה לאחר גילוי המחלה חשפו את מצבם בריאיון עבודה מפני שנשאלו על מצבם הרפואי באופן ישיר, אף שעל פי חוק אין לשאול מועמדים שאלות בנוגע למצבם הרפואי, הפיזי או הנפשי אם הדבר אינו רלוונטי לתפקיד שאליו הם מועמדים.
32% מכלל הנשאלים מדווחים כי הם מרגישים שפספסו משרה או קידום בגלל המחלה: 39% מהמתמודדים עם טרשת נפוצה, 36% מהמתמודדים עם מחלות מפרקים, 72% מהמתמודדים עם פיברומיאלגיה, 52% מהמתמודדים עם קדחת ים-תיכונית משפחתית - FMF. לעומת זאת, רק 20% מהמתמודדות עם סרטן שד ו-22% מהמתמודדים עם סוגים אחרים של סרטן מרגישים כך, ובקרב המתמודדים עם מחלת העור פסוריאזיס, 5% בלבד מרגישים שפספסו משרה או קידום בגלל המחלה.
מי מסתיר? אין הפתעות
מתברר שהמתמודדים עם הפרעות נפשיות נאלצים פעמים רבות להתמודד לבד – לגמרי לבד. רק ל-53% מהמתמודדים עם דיכאון או הפרעת חרדה יש בן זוג שיודע על מצבם, ו-11% מתוך המתמודדים עם דיכאון או הפרעות חרדה מדווחים כי אין אפילו אדם אחד שהם סיפרו לו על מצבם.
לעומת זאת, ברוב המוחלט של המצבים הרפואיים האחרים שנבדקו במדגם, כמעט שלא היו נשאלים שדיווחו כי אין איש שיודע על מחלתם.
מתוך המצבים הרפואיים שנבדקו בסקר, נראה כי מי שנוטים להסתיר את מצבם יותר מכל אחד אחר הם הסובלים מתסמונת השלפוחית הרגיזה - המאופיינת בחוסר יכולת של האדם להתאפק, עם או בלי חוסר שליטה בשתן.
אף שהתסמונת פוגעת באיכות חייהם, בהתנהלות היומיומית ובבריאותם של הסובלים ממנה, אחד מכל ארבעה (25%) שסובלים מהמצב לא סיפר על כך לאף אחד.
רק כמחצית מהסובלים סיפרו על כך לבני זוג או משפחה קרובה (54% ו-50% בהתאמה), ורק 18% שיתפו חברים. לשם השוואה, 80% מהמתמודדים עם סוכרת סוג 1 סיפרו לחברים, וכך גם 69% מהסובלים ממחלות מעי דלקתיות.
ואילו שאלות חובה לשאול את הרופא כשבאים אליו?
לפנייה לכתב/ת 
