מצלמות המהירות: עכשיו זה פוטו פיניש

אולם 3 בבית משפט השלום בעכו, יום שלישי בשבוע שעבר. השופט יעקב בכר מסכם את הדיונים שנמשכים כבר ארבע שנים. משפט תעבורה פשוט לכאורה של נהג שנתפס במהירות מופרזת, והפך לתיק עקרוני ומהדהד. "קרוב לוודאי שתהיה כאן החלטה מהירה", הוא מודיע לעורכי הדין של ההגנה ולתובעות המשטרתיות שזה עתה הגישו את הסיכומים לבית המשפט. "רק לא בפגרה", הן מזדעקות. בכר מחייך. "אשתי והילדים בחו"ל ויש לי שקט לכתוב את פסק הדין", הוא מגלה לנוכחים באולם, "אבל יש לי גם עשרה ימים שאני שופט תורן. עד תחילת ספטמבר אתן החלטה".

השופט בכר (59), יליד טורקיה, מכהן כבר 18 שנה כשופט תעבורה. בניגוד לקוצר הרוח של שופטי תעבורה רבים, שחוקים ועמוסים, הוא היה זה שהסכים באומץ לדון לראשונה לעומק באמינות מצלמות המהירות המשטרתיות - "מערכת א3" כפי שהיא מכונה בקודים של המשטרה. יותר מ-100 מצלמות נייחות המוזזות בין כ-250 עמדות ברחבי הארץ משמשות בעיקר לאכיפת מהירות, וגם לאכיפת נסיעה ברמזור אדום. 300 מיליון שקל השקיעה המדינה בפרויקט, שבמכרז לאספקתו זכתה מל"ם תים, המקבלת מהמשרד לביטחון פנים עוד כ-30 מיליון שקל בשנה על ההפעלה השוטפת.

עורכי הדין בתיק (מימין לשמאל) כפיר דור, ערן בר אור, תומר גונן ויוסי יעקובי

כשירות המצלמות בנוגע לאכיפת חציית רמזור אדום לא עלתה לדיון, אבל בכל הנוגע לבדיקות שעברו, לתו התקן שהוענק להן ולאמינותן הטכנית, נחשפו גילויים מטרידים רבים, שגררו כמה צעדים דרמטיים וחסרי תקדים. הדיונים בתיק מסתיימים לאחר שהמשנה לפרקליט המדינה, מומי למברגר, הורה להקפיא את השימוש המשטרתי במצלמות. אילן כרמית, ממלא מקום מנכ"ל מכון התקנים, ששימש כעד המרכזי של המשטרה, נחקר בעקבות עדותו בחשד לעדות שקר. הטכניון בודק עבור הפרקליטות והמשטרה את כשירותן של המצלמות, מכון התקנים עובד עם מעבדה הולנדית על בדיקה אחרת, ויותר מחצי מיליון נהגים שקיבלו מאז 2013 דוחות מהירות תוהים האם נקנסו שלא כחוק ושלא בצדק - ובמקרים רבים אף איבדו את רישיון הנהיגה שלהם.

הכל התחיל לפני חמש שנים. ב-2013 עו"ד תומר גונן, המוביל את צוות ההגנה במשפט, קיבל טלפון מנהג שנעצר אחרי שנתפס במהירות גבוהה. אחרי שדאג לשחרורו, הוא צלל לעומק התיק. את החומרים הטכניים לגבי "מערכת א3" לקח איתו בקיץ 2014 כחומר קריאה למילואים בזמן מבצע צוק איתן, שם שירת כסא"ל במיל' בחיל הים.

"יש לי רקע טכני והיה שם הרבה מה לקרוא", אומר גונן. "נדהמתי לראות שאין עדויות על ניסויי שטח למצלמות, עניין בסיסי כשקולטים מערכת כזאת. כשהעליתי את העניין במשפט, התביעה לא הייתה מוכנה לשמוע מכלום. כשביקשתי שאילן כרמית יגיע לעדות, כמי שניהל את הענקת תו התקן למערכת, הם דרשו שנפקיד 36 אלף שקל לקופת בית המשפט כי אני מטריד אותו. השופט שמע והורה לזמן אותו".

גונן (50) כבר היה בצד השני: אחרי שהשתחרר מחיל הים בדרגת סרן ושירת כסגן מפקד ספינת טילים, הוא למד משפטים ושימש במשך כעשור במגוון תפקידים במשטרת ישראל. "הייתי ראש לשכת התביעות בחדרה ואז ראש משרד החקירות בתחנת זבולון. האמנתי במה שאני עושה".

אז למה עברת לשוק הפרטי?

"פרשתי כי ביקשו ממני לפברק סטטיסטיקות. 'אם פרצו לרכב - תסווג אחרת. תשחק עם הסטטיסטיקה'. כקצין בחיל הים זה היה עבורי חציית קו אדום. לדעתי המשטרה היא גוף שזקוק לפרשת קו 300 משלו כדי להשתנות ארגונית, כמו השב"כ בזמנו. הם לא מכירים את המושגים בעיות וטעויות ולא מתמודדים איתן. כאן ביקשתי להפוך תיק של נהג אחד לתיק עקרוני. אספנו 16 דו"חות מהירות של א3, לדיון שהוא הרבה מעבר לאשמתם של אותם נהגים. יש פה אינטרס ציבורי עקרוני לברר את האמת אחת ולתמיד".

גונן שילם מחיר בריאותי על הדיונים המתוחים בתיק הזה. בשנה שעברה, יומיים אחרי אחד הדיונים במשפט שבמהלכו טען רפ"ק דוד כתר מהתביעה המשטרתית כי גונן משבש משפט, לא אומר אמת וממציא פייק ניוז, אושפז עו"ד גונן לשבוע בעקבות תעוקת חזה. "אמרו עליי דברים נוראיים ולקחתי ללב. אני עושה את העבודה שלי. מעולם לא שיקרתי לבית משפט", הוא אומר. לאחר האירוע החליט לעבות את הצוות המשפטי בתיק, והצטרפו אליו כחיזוק גם עורכי הדין יוסי יעקובי, כפיר דור וערן בר אור.

הניסוי שלא היה

פריצת הדרך הייתה עדותו של כרמית ממכון התקנים, שסיפר כי מכון NMI בהולנד, שם מיוצרות המצלמות, בדק אותן עבור הטכניון משום שלא ניתן לבדוק אותן בארץ. כרמית סיפר כי נערכו למערכת 500 ניסויים וכי הוא נכח בחלקם, ובאחרים נכח יואל בר-גיל, שעובד עד היום כמ"מ אגף התעשייה במכון התקנים ומנהל המעבדה לחשמל ולאלקטרוניקה. בחקירתו בפני עו"ד גונן לא הצליח כרמית לספק הוכחות שאכן בוצעה בדיקה כזאת.

במשטרה הגיבו בביטול ובביטחון עצמי מופרז ושלחו אשתקד שני שוטרים במיוחד להולנד, במימון המשרד לביטחון פנים, כדי לאתר את ההוכחות לביצוע הבדיקות. השוטרים לא הצליחו למצוא עדויות שאכן בוצע ניסוי כזה עבור מכון התקנים הישראלי, ניסוי שנדרש לפי התקן בישראל - למרות שהמכון בארץ התחייב שהניסוי בוצע. לאחר שהשוטרים דיווחו על כך, שלח כרמית למשטרה מכתב שבו טען כי זיכרונו הטעה אותו, ובעצם התקן התבסס על בדיקות שנערכו למערכת בגרמניה ב-2003. התביעה במשפט נזכרה להציג את המכתב להגנה במשפט רק במהלך החודשים האחרונים, שנה וחצי אחרי שקיבלה אותו.

העדות של כרמית פתחה תביעת פנדורה. במשטרה ובמשרד לביטחון פנים הבינו את משמעויות שינוי הגרסה של כרמית. בפברואר השנה נחשף בבית המשפט בעכו פרוטוקול דיון שערכו המשרד והמשטרה עוד בינואר 2017, בראשות סמנכ"ל התפעול של המשרד, יואל לוי. לוי, מי שאחראי על פרויקט מצלמות המהירות, מצוטט שם: "חברת מל"מ תים אמורה הייתה לספק מערכת שקיבלה את אישור מכון התקנים וככל הנראה לא עמדה בתנאי זה".

נצ"מ שרית פיליפסון, ראש לשכת התביעות במשטרת התנועה, אמרה במהלך אותו דיון כי "המשטרה נדרשת לחשוף בפני בית המשפט את כל מה שנעשה כדי לאשר את המצלמות על פי התקן האמור. לצערם הרב, העד ממכון התקנים, מר אילן כרמית, חזר בו בעדותו, לא דייק והביא את המשטרה למצב מביך. למעשה, היא נאלצה לבצע בדיקה עצמאית באשר לטענתו של מר כרמית. הממצאים היו קשים, ולמעשה ההולנדים התנערו מבדיקות אלו ונמצא שהתקן שהעניק מכון התקנים למצלמות ריק מתוכן ולא ניתן להצביע על אמינות המצלמות בהסתמך על תקן זה".

בתגובה לדבריה ענה לה לוי כי "המשרד ומל"מ תים שילמו הרבה מאוד כסף למכון התקנים. מה בוצע עם כסף זה?". בהמשך הדיון אומר לוי כי "ככל שבית המשפט יפסוק בצורה מסוימת, כלל החוזה והתשלומים מול מל"מ בסכנה, ייתכן שכל המערך יושבת". התובע המשטרתי, רפ"ק דוד כתר, שהשתתף גם הוא בדיון, שאל: "האם אין לחברה אחריות לבדוק מהו התקן הנדרש? ממה נבעה ההתייקרות בתשלום למכון התקנים?". אודי ויינטרוב, נציג מל"מ תים באותו הדיון, ענה לו כי "באותה מידה היה על המשרד והמשטרה לבחון מה נדרש בתקן זה, לא ניתן לבוא רק לשותף אחד בטענות". באותו דיון פנימי התייחסה המשטרה גם לבדיקות מגרמניה. "הבדיקות שנעשו בגרמניה, מעולם לא הופק דו"ח בגינן. הן גם לא מספקות וישנות מדי", הסביר רפ"ק דוד כתר שחשף בכך עובדה חשובה.

נצ"מ פיליפסון סיכמה את הדברים כשאמרה "מציעה לא לבקש בשלב זה ממכון התקנים לתקף את התקן והמצלמות, זה עלול לסבך את המשפט המתנהל. צריכה להציג את תוצאות הדיון למפקד אגף התנועה. אמינות המערכת מוטלת בספק משפטי גדול. מבקשת כרגע המשך שת"פ פאסיבי עם מל"מ תים. צפויות עוד הוצאות רבות להוכחת אמינות המצלמות ומיליונים רבים ירדו לטמיון מול מכון התקנים". אריאל סיזל מהמשרד לביטחון פנים סיכם גם הוא את המשמעות בדיון: "ייתכן שיהיו השלכות רוחב משמעותיות, כגון תביעה ייצוגית, הרבה תקשורת, ויש להביא לידיעת ההנהלה הבכירה של המשרד את המצב, כולל מנכ"ל ושר, וכן (לידיעת) משרד האוצר". למרבה האבסורד, מסקנות הדיון הזה לא גרמו למשטרה לעצור לרגע את פעילות המצלמות או לשנות את הקו המשפטי שלה.

בעקבות עדותו של כרמית במשפט הוחלט בפרקליטות לזמן אותו לחקירה בחשד לעדות שקר, עם כל המבוכה הכרוכה במעמדו כמומחה הבכיר שייצג את המשטרה ואת המדינה בתיק. בפרקליטות גם פנו לדירקטוריון מכון התקנים בבקשה לשקול מחדש את ההחלטה למנותו למנכ"ל המכון. גם לאחר דיון נוסף לא השתנתה ההחלטה. מהמכון נמסר: "החקירה הסתיימה בסמוך לאחר שהחלה, ואנחנו מאמינים שהתיק ייסגר על ידי הפרקליטות מחוסר אשמה. הדירקטוריון דן בפניית הפרקליטות והחליט לאשר שוב את מינוי כרמית לתפקיד, בכפוף לוועדה הציבורית".

במכון התקנים גם לא מוותרים על מאמץ נוסף לאשר את המצלמות: למרות הניסויים והבדיקות שהחלו לבצע הטכניון והמשטרה, הוא הודיע כי אין בארץ מי שיכול לבצע ניסויים כאלה והחל בסבב ניסויים חדש עם מעבדת NMI ההולנדית. לעניין זה נמסר בתגובה ממכון התקנים כי "נדרש ניסוי בהולנד לבקשת המשטרה, שם נמצא ציוד בדיקה שאין בטכניון".

המנייה נפלה ב-10%

בדיונים בבית המשפט בעכו עלו בין היתר שאלות לגבי אופן פעולת המערכת. מדובר במכמונת מהירות ייחודית: היא נשענת על שתי לולאות המותקנות בכביש, מודדת את הזמן שלוקח למכונית לעבור ביניהן ומחשבת לפיו את מהירותה. אם המכונית נוסעת מהר מהרף שנקבע, היא מצולמת והתמונה נשלחת באמצעות תקשורת סלולרית למרכז ההפעלה בהר חוצבים בירושלים, שם בוחן שוטר את התמונה ומאשר את משלוח הדו"ח. ככה לפחות זה עובד בתיאוריה.

המהנדס טוביה סגל, שבחן את המערכת מטעם ההגנה, העיד כי אין אימות לאיכות המדידה שלה, וכי לא בטוח שהרכב המצולם הוא אכן הרכב שמהירותו נבדקה. גם הסימולטור שמשמש לכיול המערכת מיושן מאוד ומותיר מקום נרחב לטעויות המפעיל. התביעה טענה בדיונים כי מכמונות מסוג "מערכת א3" נמצאות בשימוש נרחב ומוצלח במדינות אחרות, אולם רבות מהן משתמשות בכלל בגרסה שונה מבוססת מכ"ם, ולא לולאות בכביש.

העניין הודגם באמצעות אוטובוס ומכונית שצולמו יחד, ואת הדו"ח חטף דווקא הרכב שנסע כחוק. נצ"מ נועם בגיינסקי, לשעבר מפקד יחידת א3 של המשטרה, נשאל בדיונים האם יש פתח להרשעת נהגים חפים מפשע בידי המערכת. תשובתו: "אם בן אדם קיבל את הדו"ח ולא התעמק בו ובאופן אוטומטי ישלם אותו, אז יכול להיות שכן".

כעת יושב השופט בכר על המדוכה, ובמקביל שוברים את הראש בסוגיה בפרקליטות המדינה. כאשר הגיעה המשטרה להתייעץ עם הפרקליטות בעניין הממצאים מהמשפט, שנה אחרי שכרמית מסר את עדותו, היה ברור בפרקליטות כי עדותו הייתה כה בעייתית עד שחייבה אותם לבדוק מחדש את המצלמות ובמקביל לפתוח בחקירה נגדו. היה ברור גם שאין מקום להמשיך ולהתבסס על התקן שהעניק מכון התקנים למערכת ויש לבחון מחדש את תוקפה של המערכת באמצעים עצמאיים ובלתי תלויים.

בינתיים הורתה הפרקליטות לעצור משפטי תעבורה שבהם קיבל הנהג דו"ח ממערכת א3 ולהפסיק לארבעה חודשים משלוח דו"חות חדשים. נכון להיום המצלמות ממשיכות לצלם, אבל הדו"חות מעוכבים. במקביל דחתה המשטרה את מועד התשלום לאלפי דו"חות שכבר ניתנו ל־2 בספטמבר, כדי להרגיע את הנהגים ולמנוע עומס בבית המשפט עד לקבלת החלטה. בפרקליטות גילו שלא פשוט יהיה לאשר באופן מדעי ונטול ספקות את אמינות המערכת. לשם כך נעזרים כעת גם במערכת לוויינית שברשות הטכניון.

"טכנולוגיה מימי הביניים"

2018 מסתמנת עד כה כשנה טובה לבטיחות בדרכים, בלי עין הרע. עד יום רביעי השבוע נרשמה ירידה של 26% במספר ההרוגים, מ-239 בני אדם בין ינואר ל-8 באוגוסט ב-2017 ל-176 בני אדם השנה. אבל בחודשיים שבהם יודעים הנהגים שהמצלמות לא מפיקות דו"חות, מה-10 ביוני ועד יום רביעי השבוע, נהרגו 41 בני אדם, לעומת 79 באותה תקופה בשנה שעברה, ירידה בשיעור של 48%, כמעט כפול. מתברר שדווקא בתקופה שבה הנהגים יודעים שאין מה לחשוש מהמצלמות שעל העמודים הכתומים הם הרבה יותר זהירים.

ואולי הסיבה היא שבהיעדר המצלמות בארסנל שלה, הגבירה המשטרה את השימוש באמצעי אכיפה אחרים. מי שנוסע בשבועות האחרונים למשל בכביש מספר 1, מירושלים לתל־אביב, יכול לפגוש לאורך היום לעיתים גם ארבע ניידות בכל כיוון, שניצבות בצד הדרך ובהן שוטר עם "אקדח לייזר" למדידת מהירות. המשטרה גילתה למשל שמספר הדו"חות שמנפיקות מכמונות הלייזר בתקופה האחרונה זינק ב-40% בזכות הגברת השימוש. אולם ללייזר יש עוד יתרון: הוא מחייב יציאה לשטח של שוטר וניידת, שנראים היטב לנהגים, ומסתבר שמרתיעים עברייני תנועה הרבה יותר ממצלמות המהירות האוטומטיות, שהשוטרים שמפעילים אותן יושבים במשרדים ממוזגים.

"זה היה פתרון טוב אולי לשעתו", אומר הכלכלן ד"ר יעקב שיינין, מי שעמד בראש ועדת החקירה הלאומית לתאונות דרכים, שהמליצה ב-2005 על הכנסת המצלמות האוטומטיות לשירות. אבל עשור לאחר מכן, כשהיה כבר יו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, החל שיינין לפתח ספקות לגבי יעילותן. "זו מצלמה מלפני 30 שנה", הוא אומר. "אז הן עשו עבודה והפחיתו תאונות באנגליה ובצרפת. אבל זה היה מזמן, היום זו טכנולוגיה של ימי הביניים. היום צריך לעשות את זה אחרת: הניידות עושות את העבודה. קודם כל שיהיו 450 ניידות, לא מוסוות, כאלה שנהגים רואים ומורתעים, עם שוטרים שאוכפים גם מהירות וגם אי־שימוש בסלולרי, וגם יפעלו נגד בריונות. אם אתה נוסע מתל־אביב לירושלים ורואה בדרך עשר ניידות, אתה נוהג אחרת. אחרי שתשלים את כמות הניידות תשקיע במצלמות מודרניות, כאלה שמודדות מהירות ממוצעת, לא כאלה שנותנות לך דו"ח אם עקפת ובעקיפה הגעת ל-120 קמ"ש, אלא מצלמות שיודעות לזהות כי כל הדרך מחיפה לתל־אביב נסעת מהר, ואז נותנות לך דו"ח".

"עינוי דין גדול"

בינתיים בעכו מסכם עו"ד גונן את הדיון בדרמטיות: "מדובר בליקוי מאורות משפטי, ואני מבקש לזכות את כל הנהגים כבר היום. אילן כרמית הוזהר לומר אמת, אבל שיקר פעמים רבות, ותיאר ניסויים שלא היו ולא נבראו. עוזרו, יואל בר־גיל, לא הובא כדי להוכיח ידע בהפעלת המערכת ובפעולתה. כרמית קיבל ממני מסמך, קרא אותו כאן על הדוכן ונדרש לשלוש דקות כדי לענות. יצאה משלחת סודית של המשטרה להולנד. לא דיווחה לבית המשפט ולא מצאה עדות לניסויים. התביעה בחרה לא לדווח על המשלחת לבית המשפט".

התובעת המשטרתית, עו"ד רפאלה ממן־שושו, מבקשת בתורה ש"בית המשפט יתעלם מרעשי רקע ויתמקד בחוק ובכוונת המחוקק. אנחנו כאן להגן על האינטרס הציבורי ולמען המלחמה בתאונות שהפכו למכת מדינה. השאלה היא אם הנאשמים נסעו במהירות המדוברת, לא שום דבר אחר. אנחנו נשענים על עשיית צדק וחקר האמת ולא על סברות לא מוצדקות. מומחה ההגנה נתן חוות דעת תיאורטית. ההגנה סירבה לצאת לבדיקות משותפות, סימן שחששה מדיוק המכשיר. אנחנו לא נסמכים על הזכיין בלבד. הדו"ח לא מונפק אוטומטית - יש גורם אנושי מעורב שבוחן, וכשיש גורם אנושי יכולות ליפול טעויות. זה לא המקום לדון בתלונות לגבי תו התקן. מכון התקנים הוא מכון מקצועי".

התובעת המשטרתית השנייה, עו"ד מיכל בן־דוד כהן, הוסיפה וחיזקה בטענה כי "חוות דעת המומחה של ההגנה הייתה מגמתית. בגיינסקי העיד שאם בודקים מהירויות בזמן האצה, כפי שנעשה בסרט שהוצג לבית המשפט, יכולים להיות פערי מדידה. זה לא מייצג את פעולת המערכת".

ועו"ד גונן שקיבל מבית המשפט את זכות המילה האחרונה חתם ואמר כי "בחמש השנים האחרונות עברנו כולנו התפכחות קשה. מערכת ה-א3 הוכנסה לישראל והחלה בהרשעת נהגים מבלי שתועד ולו ניסוי אחד אמין שלה. אני חייב לזעוק כדי להרתיע את המשטרה מתיקים כאלה. נגרם כאן עינוי דין גדול לנהגים".

אז מה יחליטו השופט והפרקליטות? גם במקרה של זיכוי הנהגים שנתבעים במשפט צפויים ערעורים שיארכו שנים ויגיעו עד לעליון. גם בעכו וגם בירושלים יצטרכו לקבל החלטות קשות, שישפיעו על רבים. אחרי חמש שנים, עוד כמה שבועות הם כבר לא הרבה זמן בתיק שממש לא התנהל במהירות מופרזת.