שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    לא באמת מנסים לחשוף את פרשת ילדי תימן
    כמו ראשי ממשלה לפניו, בנימין נתניהו מאחז עיניים ומקשה עלינו לגלות לאן נחטפו הילדים ומי היו השותפים לפשע. ח"כ נורית קורן מסייעת לו

     

    עולים מתימן בנמל התעופה לוד, 1950 (צילום: פריץ כהן, לע"מ) (צילום: פריץ כהן, לע
    עולים מתימן בנמל התעופה לוד, 1950(צילום: פריץ כהן, לע"מ)

    התופעה הבולטת ביותר בפרשת ילדי תימן היא הצלחתה של מדינת ישראל להכחיש אותה במשך כל כך הרבה שנים. זה מדהים, מפני שאספנו (ופרסמנו) כל כך הרבה ממצאים המעידים על חטיפה מתוכננת ושיטתית של ילדים מעולים חדשים בשנות ה-50, ואף על פי כן כל ראשי הממשלה שכיהנו כאן - מימין ומשמאל - סירבו להודות בפרשה ולשחרר את המידע הנוגע אליה, כולל בנימין נתניהו, שתיכף נחזור אליו.

     

     

    אתמול כינסה השרה איילת שקד ישיבה של ועדת השרים לענייני ארכיונים שהיא עומדת בראשה, במטרה לבדוק אם יש חומרים הנוגעים לפרשה שעדיין לא נחשפו. היו שם גם חבר הוועדה, השר יובל שטייניץ, וגנז המדינה, יעקב לזוביק. יש לנו, חברי עמותת "אחים וקיימים", ניסיון טוב עם שקד. היא זו שהמליצה באוזני נתניהו בסוף 2016 להסיר את החיסיון מעל גנזך המסמכים של הוועדות, לאחר שנפגשה איתנו ושמעה את עמדתנו. היא תמיד הייתה קשובה ואכפתית בעניין הזה. אלא שלמרות מאמציה להביא לחשיפה של עוד ועוד מסמכים, ממשלת ישראל לא מגלה עדיין נכונות לחשוף את האמת המרכזית בפרשה: היכן הילדים ומי היו מעורבים בחטיפתם?

     

    אז מצד אחד, שתיקה נמשכת והולכת של המדינה, ומצד שני אנחנו כבר יודעים לא מעט. אנחנו יודעים על הפרקטיקה הממוסדת של הרחקת ילדי העולים מהוריהם, מתוך תפיסה שהם "לא מתאימים" לגדל ילדים. יש לנו עדויות של אחיות ומטפלות על היעלמות קבועה של תינוקות בריאים מהמחנות בלילות, עדויות על תינוקות שיצאו מבתי החולים, אבל לא לידי הוריהם אלא לידיהם של זרים, ועדויות על "שוק שחור" לילדים ומכירתם לחו"ל לאורך שנות ה-50.

     

    במחקר חדש שפרסם לאחרונה ד"ר נתן שיפריס נמצא שבתקופת העלייה מתימן - מסוף 1949 עד סוף 1950 - נעלמו תינוקות תימנים בקצב של עשרות רבות בחודש, שהרחקת הילדים מהוריהם נעשתה באופן מאורגנן ושמסלול נדידת הילדים היה מתוכנן מראש.

     

    ובחזרה לנתניהו, שגם הוא ממשיך במדיניות ההסתרה של קודמיו. נכון שהוא עשה קולות של חשיפה דרמטית, כשהכריז בחגיגיות על הסרת החיסיון מעל גנזך הוועדות והצהיר ש"מעתה כל משפחה תוכל לדעת איפה הילד שלה". אלא שזוהי אחיזת עיניים. מסמכי הגנזך אינם מגלים לאף משפחה איפה הילד שלה, מהסיבה הפשוטה שהחוטפים ועוזריהם לא היו מספיק נחמדים כדי להשאיר לנו את המידע הזה.

     

    מי שמסייעת לו לייצר מראית עין כאילו פרשת החטיפות "מטופלת" ו"נחקרת", היא חברת הכנסת מסיעתו, נורית קורן, שיוזמת חוק אחרי חוק, כאילו מישהו רודף אחריה, "לטובת המשפחות" לדבריה, תוך שהיא מסייעת לנתניהו להשתיק את המחאה הציבורית.

     

    אלא שגם נתניהו וגם קורן מפזרים עלינו תרסיס הרדמה. במקום שהממשלה תודיע על קבלת אחריות בשם מדינת ישראל לפשעים שנעשו בעולים החדשים (לא רק מתימן), ותתניע תהליך של חשיפת האמת - נשלחות המשפחות לחפש חומרים בארכיונים, להגיש בקשות לבתי המשפט ולהתרוצץ במבוכים בירוקרטיים.

     

    אני מקווה שגם השרה שקד וגם השר שטייניץ, ששמעו את עמדתנו אתמול, יפעלו למען הכרה בפרשת החטיפות וידאגו שמדינת ישראל תעבור את התהליך החשוב כל כך של אמת ופיוס. קודם כל - אמת: לאן הילדים האלה הועברו? מי היו השותפים לפשע השיטתי, ואחר כך להסתרתו? את הצעד החשוב הזה נתניהו עדיין מתחמק מלעשות.

     

    • יעל צדוק היא עיתונאית וחברה בעמותת "אחים וקיימים" – פורום משפחות הילדים החטופים

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים