אפריקה שלי

בשיתוף אפריקן דרייב

"אפשר להוציא אישה מאפריקה, אבל אי אפשר להוציא את אפריקה מהאישה". בטח יש איזו אמרה כזאת לא? הגעתי לאפריקה בעקבות מחקר על קופים ונשארתי בה 11 שנים. אישה לבנה שמדברת את השפה המקומית ומדריכה טיולי עומק אל החלקים הנסתרים של היבשת, עוף מוזר. אבל כל העופות כאן מוזרים. באפריקה הכרתי את בעלי, באפריקה נולדו הבנות שלי ואז החלטנו לחזור לתל אביב (שהיא ג'ונגל אכזרי לא פחות) אבל אפריקה נשארה חלק בלתי נפרד מחיי.

לכן, כשהציעו לי להצטרף לצוות ההדרכה של מסע אפריקן דרייב שיחצה את מזרח אפריקה בנהיגה עצמית ויחלוף בין אוגנדה, קניה, טנזניה וזנזיבר לקח לי בדיוק שניה להגיד: אני בפנים. אז עכשיו אנחנו כאן, במסע שלקראת המסע. אחרי חודשים ארוכים של הכנות הגענו לסגירות אחרונות ולבדיקות סופיות של אינספור פרטים שבסופו של דבר יהפכו לחוויית חיים. לילה עכשיו באוגנדה. ברקע נוצצים פנסי הסירות של דייגי הנילוס ואנחנו מתכננים את הימים הבאים.

לחצות את מזרח אפריקה. (צילום: גליה ברקאי)

הסוד השמור של אוהבי אפריקה

אוגנדה היא כנראה הסוד השמור של אוהבי אפריקה. צ'רצ'יל כינה אותה "פנינת אפריקה" והיא ארץ טרופית יפה עם תושבים חייכנים ונופים מרהיבים רק שבניגוד לשכנותיה הידועות - קניה וטנזניה - אוגנדה הרבה פחות מתויירת. בכפרים הקטנים של אוגנדה לא נדיר לפגוש תושבים שמעולם לא ראו אדם לבן ובוודאי לא דיברו עם אחד כזה, אבל זה לא מונע מהם לשמוח בנו, להזמין אותנו ולבקר בבקתות הבוץ הפשוטות בהן הם חיים. אנחנו בדרכנו אל שמורת מורצ'ינסון שהיא הגדולה והמפורסמת בשמורות אוגנדה.

היא באה לבקר. צולם במסע אפריקן דרייב

בלב השמורה זורם הנילוס שמהווה בית גידול מושלם לעשרות סוגים של בעלי חיים שנהנים ממקור המים הנפלא לאורך כל ימות השנה. ספינת נהר משיטה אותנו הכי קרוב שאפשר למפלי מורצ'ינסון האדירים כשעשרות תנינים והיפופוטמים מקיפים אותנו ושוב אני מגלה שמעטים הדברים שמרגשים אותי כמו ג'ירפות ופילים שמגיעים להרוות צימאונם בנהר.

אל עומק היבשת

במזרח אפריקה נוהגים בצד שמאל. ישראלים מתרגלים לזה בדרך כלל תוך יום - יומיים וככה אני הכי אוהבת לטייל. הג'יפים מאפשרים לנו להגיע למקומות שאין שום דרך אחרת להגיע אליהם, הם נותנים לנו גמישות בלוחות הזמנים ועצמאות במקרים בהם נדרש שינוי במסלול רק שהפעם לא מדובר על עוד טיול ג'יפים: הפעם אנחנו עומדים לגמוע יותר מ 2,000 קילומטרים במסע שיחצה בדרכו שלוש מדינות ובהן שמורות טבע, דרכים מרהיבות ונופים עוצרי נשימה.

רונה שולמן במסע אפריקן דרייב(צילום: אפריקן דרייב)

רוב התיירים המגיעים לאפריקה פוגשים את "חלון הראווה" שלה ואין ספק שספארי בשמורת הטבע הוא חוויה מדהימה אבל לאפריקה יש עוד המון מה להציע וזה כנראה מה שאני אוהבת במסע הזה: שהוא לוקח אותנו לעומק היבשת. אל כפרי הבוץ ובארות המים, דרך מטעי התה והבננות, אל הלב הפועם של אפריקה.

בין טרק שימפנזים לנדידה הגדולה

הגעתי לאפריקה כדי לחקור קופים ומבין כל הקופים, השימפנזה הוא הקוף הקרוב ביותר אלינו ויערות הגשם של אוגנדה הם אחד המקומות האחרונים בעולם בהם אפשר עדיין לראות שימפנזים בסביבתם הטבעית. אנחנו נכנסים לטרק יער אחרי שהריינג'ר המקומי מדגים לנו איך להרים את הגרביים מעל לנעליים ולהיזהר מעקיצתן הצורבת של הנמלים האדומות. יש מחיר להרפתקאות בג'ונגל אבל כל מחיר שווה את חווית המפגש עם שימפנזים בטבע ואת הרגע הזה שבו אנחנו רואים מקרוב להקת שימפנזים ולא ברור מי סקרן יותר - אנחנו או הם?

מאהל בסראנגטי - לישון תחת שמי אפריקה. (צילום: מאגמה)

אנחנו נפרדים מאוגנדה וממשיכים במסענו אל קניה, שהיתה עבורי בית במשך 11 שנים. אני מכירה את הדרכים ואוהבת את האנשים הלבביים שחיים כאן אבל קניה היא רק "תחנת מעבר" במסע שלנו וככל שאנחנו מדרימים, אנחנו נחשפים לטבע הפראי והמופלא של טנזניה: עדרי אימפלות וצבאים חולפים על פנינו. שפעת יופיו של הטבע לפנינו והנה אנחנו בערבות הסארנגטי, המקום ששוב ושוב משאיר אותי פעורת פה ונדהמת: 15,000 קמ"ר של ריכוז בעלי החיים הגדול ביותר בעולם: עדרי הזברות משאירים ענני אבק, צבאים חוצים את הדרך. אריות, צ'יטות, צבועים, פילים. כולם חיים יחד בדרמה הבלתי נגמרת של טורף ונטרף, לידה ומוות.

מקומות שאפשר להגיע אליהם רק בג'יפים. (צילום: מאגמה)

בנובמבר - דצמבר, כשנגיע לכאן עם מסע אפריקן דרייב תגיע לכאן גם הנדידה הגדולה ואנחנו נלווה את מאות אלפי הגנו, הזברות והצבאים השונים, בנדידתם השנתית לשמורת מסאי מרה שבקניה, בדיוק בזמן כדי לראות את אחת מתופעות הטבע המדהימות בעולם.

משבטי המסאי לזנזיבר

אני אוהבת לישון באוהלים של הסרנגטי. רצפת הבטון מכוסה בשטיח אפריקאי, לכל אוהל יש שרותים ומקלחת צמודים ומעלינו שמיים עצומים ומלאי כוכבים. קולות בעלי החיים נשמעים מרחוק והמדורה הדולקת מזמינה להישאר לידה. לא תמצאו דרך טובה יותר לסיים יום באפריקה.

את המדורות הקטנות של אפריקה נפגוש גם כשנבקר את שבטי המסאיים המכונים גם "אדוני הבוש". הגברים הם לוחמים נועזים בבגדים צבעוניים שבולטים למרחוק ומנקדים את מרחבי הסוואנה, הנשים סקרניות ועטויות תכשיטים וכולם יחד משמרים מסורות עתיקות בעולם שכל הזמן משתנה. גידול בקר הוא מקור פרנסתם וגאוותם של בני השבט. לפעמון שעל צוואר הפרה הם קוראים "נגורו נגורו" וזהו גם שמו של המכתש המופלא שנמצא באזור השימור בו הם חיים. מכתש "נגורו נגורו" הוא קלדרה שלמה ומושלמת, אחד המקומות המרהיבים בטנזניה וללא ספק אחד המקומות הטובים בעולם לצפות בבעלי חיים: זה מרגיש קצת כמו "מלך האריות" רק שפה זה לא הסרט - זה הטבע בדיוק כמו שאלוהים ברא אותו.

רונה שולמן (צילום: נילה מרקס)

בערב אנחנו מתרווחים במרפסת הלודג' מול שקיעה אפריקנית מרהיבה. מחר נמריא לזנזיבר ושם מול חופים לבנים וכחול אינסופי של ים, אפרד מהיבשת האהובה עלי עד לפעם הבאה שבה אגיע לכאן עם משתתפי מסע אפריקן דרייב. אני ממתינה לחופי הזהב ומי הטורקיז של זנזיבר ונושמת עמוק. שלווה של סוף מסע נוחתת עלי, מהולה בהתרגשות לקראת החוויה שעוד נכונה לנו ואני יודעת: הולך להיות יופי של מסע.