שתף קטע נבחר

דרושה עסקת שבויים (או: זיכרון ממבצע רודוס)

הייתי חלק מהכוח שפשט ב-1970 על האי שדואן וחטף עשרות חיילי קומנדו מצרים לצורכי מיקוח והחזרת שבויי צה"ל. ככה תמיד פעלנו וככה פועלים אויבינו. אז די לצביעות. גם את השבויים והחללים מעזה נחזיר בעסקה

 

הכוח הישראלי באי שדואן, ינואר 1970 (צילום: משה מילנר, לע"מ) (צילום: משה מילנר, לע
הכוח הישראלי באי שדואן, ינואר 1970(צילום: משה מילנר, לע"מ)

בינואר 1970, בעיצומה של מלחמת ההתשה, פשט כוח צנחנים שכלל שני צוותים של סיירת החטיבה ופלוגת רב"טים של גדוד 202 על האי המצרי שדואן, הנמצא כ-60 ק"מ מדרום לשארם א-שייח. המטרה העיקרית של מה שנקרא "מבצע רודוס" הייתה לשבות/לחטוף/להביא לישראל (מחק את המיותר) כמאה אנשי קומנדו שהוצבו באי כדי להחליפם בטייסים וחיילים שלנו שישבו בכלא המצרי.

 

 

המטרה המשנית הייתה להראות למצרים, שניהלו באותה העת מערכה קשה ועקובה מדם נגד החיילים שישבו במוצבים לאורך תעלת סואץ, שידו הארוכה של צה"ל יכולה להגיע לכל מקום בזירה.

 

השליטה המוחלטת של ישראל באוויר ובים אפשרה את בידוד האי מכוחות שעשויים היו לבוא לעזרת הכוח המצרי, וכך אפשרו את שהיית הצנחנים על האי כיום וחצי. עם הנחיתה על האי באור יום (ב-09:00 בבוקר), קראו כוחות צה"ל ברמקולים לחיילים המצרים להסגיר את עצמם. בסיום הפעולה נהרגו כ-40 מצרים שבחרו להילחם ונשבו כ-60 שנחטפו/הובאו לישראל.

 

הייתי לוחם בסיירת הצנחנים שלקחה חלק בפשיטה. הכוח שלנו היה אמור לפרוץ גדר בדרכו ליעד אך חוליית החוד שנעה קדימה כדי לפוצץ פתח בגדר עלתה על מוקשי נעל (נ"א) שהיו פזורים מחוץ לגדר. עד שהתברר שהכוח עלה על מוקשים (בהתחלה הייתה סברה שמדובר בירי מרגמות), נפגעו שניים מלוחמי חוליית החוד (אני אחד מהם) ולוחם נוסף שנכנס לחלץ את הפצועים. כל אחד מאיתנו איבד רגל - אני גם נפגעתי קשות בפני מהמקלעון שעף מהדף הפיצוץ - ונזקקנו לטיפול רפואי וחילוץ על ידי מסוקים שנחתו בסמוך.

 

(פרט פיקנטי: שלושת קטועי הרגל היו קיבוצניקים ששיחקו כדורעף לפני הפציעה, ובאופן כמעט טבעי המשיכו לשרת ב"מילואים" בנבחרת הנכים המיתולוגית בכדורעף, זוכת מדליות אולימפיות ואחרות רבות, בשנות ה-70 וה-80. אני עצמי שימשתי כקפטן הקבוצה בשבע אולימפיאדות לנכים).

בימים אלה, כשנושא חילופי שבויים וגופות חיילינו המוחזקים בידי החמאס נמצא על הפרק, חשוב לזכור את הדברים הבאים. למיטב ידיעתי מעולם לא התקבלה בממשלה החלטה עקרונית לא להחליף שבויים, ולכן גם ישראל, כמו כל המדינות והארגונים שנגדם היא נלחמה ונלחמת, עסקה ועוסקת עד היום בחטיפת אנשים והחזקתם בשבי לצרכי מיקוח.

 

גם ועדת "שמגר" שהוקמה ב-2008 ופרסמה חלק ממסקנותיה ב-2012 אחרי עסקת גלעד שליט, לא עסקה בעקרונות חילופי השבויים אלא בעיקר בטכניקת המשא והמתן וב"תעריף". עצם העובדה שאלפי הפלסטינים שיושבים בבתי כלא בישראל אחרי שנשפטו על עבירות נגד חיילים ואזרחים, כולל הריגה, נחשבים על ידינו כטרוריסטים, לא משנה את העובדה שבעיניי הפלסטינים הם לוחמי חופש הנאבקים בכיבוש.

מכאן נשארת רק שאלת מחיר עסקת חילופי השבויים, שעליו אפשר להתווכח, כשברור שלביצוע העסקה דרושה הסכמת שני הצדדים. כשנלחמים, צריך לקחת מדי פעם פסק זמן ולהחליף שבויים, חללים ואף חלקי גופות.

 

אגב, גם בקלישאה "אנשים עם דם על הידיים", יש הרבה צביעות. כשנלחמים, יש לכולם, משני הצדדים, דם על הידיים, החל מהמנהיגים שמקבלים את ההחלטות על המדיניות ועד אחרון האנשים שלוחץ על ההדק.

 

להזכירכם, אצ"ל ולח"י, שנחשבו על ידי הבריטים טרוריסטים והרגו חיילים בריטים ואזרחים יהודים וערבים, נחשבו בעיני חלק מהיישוב היהודי דאז ללוחמי חופש, וברבות הימים שניים ממנהיגיהם, מנחם בגין ויצחק שמיר, הפכו לראשי ממשלה.

 

לכן, כדאי אולי כבר להבין, שאנחנו לא ממש שונים מכל אלה שנגדם אנחנו נלחמים - מדינות וארגונים כאחד – מאז קום המדינה.

 

אגב, מבחינת המצרים, עסקת החלפת השבויים מהאי שדואן בחיילי צה"ל לא השתלמה, ולכן גם אנשיהם וגם אנשינו, חזרו רק במסגרת עסקת חילופי השבויים הגדולה שבוצעה אחרי מלחמת יום הכיפורים, כמעט ארבע שנים אחרי הפעולה.

 

  • חגי זמיר הוא מאמן כדורעף ונכה צה"ל

 

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים