עצרו אותנו כדי להסתיר מישראלים את הכיבוש
הצבא נכנע סופית לדרישות המתנחלים ולאלימות שלהם, ולכן נעצרו אנשי שוברים שתיקה בדרום הר חברון. הכול כדי שהאמת לא תיחשף
יאללה, עלה לג'יפ. אבנר גבריהו ביום שישי(צילום: "שוברים שתיקה")
כביש צר ומפותל מוביל אל המאחז מצפה יאיר. מההתנחלות הבלתי חוקית הזו יצאו בשבת שעברה פורעים יהודים ותקפו את פעילי תעאיוש שביקשו לתעד את הבנייה העבריינית הנעשית שם תוך עצימת עין של הרשויות. במעלה הכביש הזה נסענו בצהרי יום שישי האחרון, כ-120 ישראלים ובהם היועמ"ש לשעבר מיכאל בן יאיר וח"כ מוסי רז, להביע סולידריות עם חברינו המותקפים. המטרה, כתמיד, הייתה לחשוף לעיני עוד אנשים את המציאות באזור. וכתמיד, חשיפת האמת היא בדיוק מה שבארץ המתנחלים אסור לעשות.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
כשהגענו לאזור התצפית הקבועה שלנו, מעט לפני שער הכניסה למאחז, מצאנו שג'יפ מג"ב חוסם את הדרך לרוחבה ולא מאפשר לנו להתקדם. הקצין שהגיע למקום הכריז על האזור כולו שטח צבאי סגור. "יש לכם דקה להעלות את כולם לאוטובוסים", פקד. השבתי לו שנעביר את התצפית למקום אחר, אבל ייקח זמן ארוך מזה להחזיר את כל המשתתפים לכלי הרכב. בתגובה הוא הורה לעצור אותי. מיד לאחר מכן נעצר גם מנהל התקשורת של "שוברים שתיקה", אחיה שץ, ולאחריו הועלה אחר כבוד לזינזאנה אחרת היועץ המשפטי של הארגון, עו"ד מיכאל ספרד.
שעתיים היינו בג'יפ הצבאי ומשם לתחנת המשטרה. פעולת שיטור מיותרת שהיוותה הדגמה חיה לכניעה המוחלטת של הצבא לדרישות המתנחלים ולאלימות שהם מפעילים.
לראשונה התוודעתי לאזור דרום הר חברון כשנשלחתי כחייל לאבטח את התנחלות האם של המאחז - סוסיא. את ההוראות וגבולות הגזרה חילק לנו אז רכז הביטחון של היישוב, כמובן מתנחל בעצמו. המאחז הלא מורשה חוות הר סיני היה חלק משגרת הפטרול שלנו. כך הכרתי לראשונה את מרכיביו של הכיבוש מקרוב, קרבת עור, כשנשלחתי כחייל לאכוף את חוקיו ואת אלימות השגרה שלו.
אלא שאז לא שמעתי על בורות המים של הפלסטינים שכלואים בשב"מ (שטח ביטחוני מיוחד) סביב ההתנחלות, או על העובדה שהמאחז הבלתי חוקי מחובר למים וחשמל בזמן שהפלסטינים, החיים על אדמתם, לא זכאים ליהנות מאותן התשתיות. כשהשתחררתי התחלתי לחבר בין הנקודות ולקח לי זמן נוסף להבין את החשיבות המכרעת שיש בחשיפת הפרטים המרכיבים את פסיפס כיעורו.
הכיבוש מורכב מפעולות קטנות וכך צריך להכירו. יש מי שאינו זקוק לסיורים של שוברים שתיקה כדי לעשות זאת: כשמתנחל קם בבוקר, הוא עושה כיבוש. כשהוא מצחצח שיניים ומרתיח מים לקפה, הוא תורם לקיבועו. חיילים מפטרלים מסביב לביתו. בסמטה הסמוכה נכנסים לבית פלסטיני כדי לעשות "מיפויים". בכביש הקרוב עוצרים מכוניות פלסטיניות לבדיקה. נוכחותו נכפית על שגרת חייהם של הפלסטינים וקובעת איך היא תיראה. כך גם פעולתו היומיומית של פקיד האוצר שמעביר תקציבים; של הסרטט הרכון על מפה ושל השופט בבית המשפט הצבאי ב"עופר" החותם על עוד גזר דין.
כשמכונה משומנת זו עובדת כבר למעלה מיובל, נדרשת מצד מיליוני ישראלים אחרים תשומת לב מיוחדת כדי להבחין ברעשי גלגלי השיניים המאפשרים לה להתנהל. ולדרגה כזו של שכלול הגיע הכיבוש, עד שעבורנו, מיליוני ישראלים שבשמם נעשים הדברים, קל לשכוח שרק בסוף המערכה מופיעה היד המכה, הנשק השלוף, הפלנלית שמכסה על עיניים. רק בקצה צצה האלימות הגלויה, שכמו מסתירה את הבנאליות הבירוקרטית של השליטה היומיומית. את הבזבוז הנורא של דם ודמעות, של יזע ומשאבים. את השגרה.
ממשלות ישראל לדורותיהן החליטו להטיל על הצבא משימה נוראה ואבודה: כפייה של דיקטטורה צבאית על אוכלוסייה אזרחית. אין דרך יפה לכפות עריצות, ולכן האמת מאיימת כל כך על מנהיגי המתנחלים, שבשם חזון האפרטהייד שלהם אנחנו שולחים חיילים להרוג ולהיהרג בלב אוכלוסייה זרה. בין המתנחלים ששברו את המצלמות של פעילי תעאיוש לצו שטח צבאי סגור שהוצא כדי לעצור סיור שלנו מחבר קו אחד שמנסה להסתיר מציאות. עבור הכיבוש, האמת עצמה היא סכנה ביטחונית.
לא לחינם מושקעים כל כך הרבה משאבים ואלימות בהסתרת המציאות בדרום הר חברון. לא מנהיגי המתנחלים ולא הממשלה רוצים שהציבור ישראלי יראה כיצד נשלחים חיילים לאבטח ילדים שהולכים לבית ספר, במקום לעצור את המתנחלים שפורעים בהם.
אבל זו המציאות, זו השגרה שחיילים נשלחים לתחזק יום-יום, וחשיפתה היא האיום המרכזי על הכיבוש. לכן המתנחלים לא רוצים אותנו שם. לכן גם אנחנו נחזור לשם שוב. ושוב. ושוב. עד שהכיבוש יסתיים.
- אבנר גבריהו הוא מנכ"ל שוברים שתיקה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
אבנר גבריהו
צילום: קיקה קירשנבאום
מומלצים
