שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "נשים אתיופיות מעצימות זו את זו"
    "אנו קבוצת נשים, עשרות אלפי נשים בנות הקהילה. יש בינינו נשים בעלות תפקידים משמעותיים במגזר הציבורי והפרטי, בעלות עסקים, וכישרונות רבים, ויש להן יש המון מה לתת לקהילה ולחברה". רחלי טדסה מלכאי, מייסדת קבוצת פייסבוק להעצמת נשים יוצאות אתיופיה, בראיון מעורר השראה

    "אנשים אומרים על ימים רעים שהם ימים 'שחורים', הם עוברים צד ברחוב ואפילו יורקים כשמולם עובר חתול שחור. זה דבר שטמוע בחברה, שחור מתכתב בצורה אוטומטית לדבר רע, לקללה. אני מלמדת את הילדים שלי ששחור מסמל חוזק ויוקרה, אז שיהנו מהצבע שלהם". מספרת רחלי טדסה מלכאי – בת 35, מאשקלון נשואה + 3, סטודנטית לתואר ראשון בעבודה סוציאלית, ועוסקת בתחום החינוך המיוחד.

     

    טדסה מלכאי היא גם יוזמת ומנהלת את קבוצת הפייסבוק "נשים אתיופיות מעצימות זו את זו".  היא מנסה להתפתח וללמד את עצמה – וגם את ילדיה, לשנות גישה.

     

    "אני בטוחה שכל בחור או בחורה מהקהילה האתיופית חוו גזענות. זה משהו שתמיד יקיף אותנו, הסוד הוא להתחיל לעבוד עם עצמך מבפנים. ברגע שאתה מקבל את עצמך בשלמותך, אתה נהיה חזק מספיק כדי להתמודד עם כל רעש מבחוץ", היא משתפת.

     

    הגישה שלה, שעליה גם מתבססת דרך החינוך של ילדיה, הניעה אותה לפתוח את קבוצת פייסבוק המושתתת על העקרונות בהם היא מאמינה.

     

    רחלי טדסה מלכא  (צילום: יובל יוסף )
    "ברגע שאתה מקבל את עצמך בשלמותך, אתה נהיה חזק מספיק כדי להתמודד עם כל רעש מבחוץ". רחלי טדסה מלכאי(צילום: יובל יוסף )

     

    "לפני כשנתיים החלטתי לצאת ללימודי תואר. כן, ככה, כמו שאני – נשואה עם ילדים, נרשמתי לפסיכומטרי וידעתי שאני עומדת לשנות את החיים שלי,

    אבל לא חשבתי שאשנה את חייהן של עוד אלפי נשים כמוני.

     

    פתחתי קבוצה בפייסבוק שנועדה בתחילה לעודד נשים אתיופיות נשואות, או בנות 30 ומעלה, לצאת ללימודי תואר. התוכן עסק בעצות וטיפים להפסיק לפחד מהפחד, ונתן זריקת מוטיבציה לנשים לצאת ללמוד. עם הזמן מספר המצטרפות לקבוצה גדל, והתוכן התחיל להשתנות בהתאם. תוך שנה הצטרפו 12 אלף נשים לקבוצה, שהיום הייעוד שלה רחב יותר, והשם שלה אומר הכל: 'נשים אתיופיות מעצימות זו את זו'", מסבירה טדסה מלכאי.

     

    הקבוצה מעודדת עסקים של נשים אתיופיות שנאלצות לעבוד במשרה נוספת כדי לפרנס את עצמן, באמצעות שיטת "חבר מביא חבר" – מתוך הקבוצה. "הנשים בקבוצה מפרסמות את העסק שלהן ומספרות על עצמן, ואנחנו משתמשות בכלים אחת של השניה כדי לתמוך בעסק ולפרנס אחת את השנייה. למשל, הלכתי לקבל טיפול קוסמטי אצל חברה בקבוצה או תספורת חדשה אצל ספרית שהיא חברה בקבוצה, וכך העסקים של כולנו התחילו להתפתח.

     

    לאט לאט, זה התחיל להצליח והבנו שאנחנו מעצימות אחת את השנייה. גם בלימודים, גם בתעסוקה וגם בפרנסה. היום כשיש אלפי נשים שהן חברות בקבוצה, השמועות עוברות מפה לאוזן, גם לאנשים מחוץ לקהילה האתיופית – וזה בעצם היה כל הרעיון".

     

    המטרה: להפוך לחזקות מבפנים

    גם נשים שאינן אתיופיות חברות בקבוצה, בעיקר כאלו שנשואות לגברים מהקהילה וחוות גזענות "מהצד השני". הגילאים של חברות הקבוצה נע בין 17 ל-50, ולכולן תפקיד אחד: להעצים.

     

    נשים אתיופיות בתצוגת אופנה (צילום: גדעון אגז'ה)
    נשות הקבוצה בתצוגת אופנה(צילום: גדעון אגז'ה)

     

    "בין אם את אתיופית או לא, כנראה שאם את נשואה לאחד כזה גם את תחווי גזענות. אנחנו משתפות אחת את השניה בקבוצה בחוויות האישיות שלנו, ולמרות שרוב חברות הקבוצה אתיופיות, אני לא חושבת שזה סוגר אותנו בתוך הקהילה. המטרה היא להפוך לחזקות מבפנים, ורק מי שיודע שצבע העור שלו מרתיע אנשים יוכל להבין את החוויה הקשה הזו.

     

    גם את הבת שלי אני מחנכת על העקרונות של הקבוצה. יש לנו בבית פסל קרמי שחור, ואני מקדישה אותו לילדים שלי. כשהיא נכנסת לכיתה בבית הספר, או לחדר מלא באנשים – היא יודעת שכולם יישאו את עיניהם אליה. היא שחורה, היא בולטת. היא רק בת 10, אבל אני מסבירה לה שהיא צריכה להמשיך לעמוד זקופה גם כשנועצים בה מבט".

     

    נשים אתיופיות בתצוגת אופנה (צילום: גדעון אגז'ה)
    " החוזק והעוצמה שלנו יכולים להוביל לחשיפת הדברים החיוביים והאדירים שקורים בקהילה ולא זוכים לסיקור כלל"(צילום: גדעון אגז'ה)
     

     

    הקבוצה קמה בעקבות בעקבות מחאת יוצאי אתיופיה בשנת 2015, "כלי התקשורת הציגו תמיד את הקהילה באור שלילי ולא חיובי", מוסיפה רחלי. "לכן החלטתי שהדבר הבא הוא להיראות ברשתות החברתיות. החוזק והעוצמה שלנו יכולים להוביל לחשיפת הדברים החיוביים והאדירים שקורים בקהילה ולא זוכים לסיקור כלל.

     

    אם אין אנו לנו, מי לנו? דמיינתי שכך נצליח להשפיע על החברה, הכלכלה ועל החינוך כי כולנו חיים יחד בבית והבית הזה הוא המדינה שלנו.

     

    אנו קבוצת נשים, עשרות אלפי נשים בנות הקהילה. יש בינינו נשים בעלות תפקידים משמעותיים במגזר הציבורי והפרטי, בעלות עסקים, וכישרונות רבים, ויש לנו המון מה לתת לקהילה ולחברה בכלל. חוץ ממני יש שתי מנהלות שמובילות יחדיו איתי את החזון והדבר הגדול הזה, שגם אחראיות על הנעשה בקבוצה - בנצי'אמלק מששה סלמסה, ורותי זנבה.

     

    אני חושבת כל הזמן על הציטוט של הקומיקאית רואנדה האנסם, "גבר צריך לעשות מה שגבר צריך לעשות, ואישה צריכה לעשות מה שגבר לא יכול לעשות", היא מחייכת.  

     

    נשים אתיופיות בתצוגת אופנה (צילום: גדעון אגז'ה)
    "דמיינתי שכך נצליח להשפיע על החברה, הכלכלה ועל החינוך כי כולנו חיים יחד בבית והבית הזה הוא המדינה שלנו"(צילום: גדעון אגז'ה)

     

    שלי אברהם, בת 35, אמא לארבעה ילדים המתגוררת באשקלון, משתפת גם היא חוויות מהחברות בקבוצה: "עבדתי כתופרת במשך שנים. חייתי בקיבוץ גברעם והייתי עושה עבודות קטנות לחברי הקיבוץ, פה איזה ג'ינס ושם איזו חצאית או חולצה. חלמתי להיות מעצבת בגדים, והכנתי רישומים של עיצובים אותם שמרתי במגירה. פחדתי להציג אותם בפני אנשים, בעיקר כי פחדתי מהתגובות ולא הייתי בטוחה בעצמי ובסטייל שלי.

     

    אני מכירה את רחלי באופן אישי, והיא סיפרה לי על הקבוצה בפייסבוק. סיפרתי לה על החלום והקושי שלי, והיא הציעה לי להגיע לערב מיוחד שהיא תארגן בהשתתפות חברות הקבוצה.

     

    למעשה, זה היה ערב שבו הקמתי תצוגת אופנה עם הבגדים שלי, בפעם הראשונה בחיי. מאז, התחילו להגיע הזמנות, הצעות ובקשות, נשים התחילו להכיר אותי והבנתי שיש אהדה לסגנון שאני מעצבת. הפסקתי לפחד! הקבוצה הזו מעצימה, היא חשובה עבור נשים, והיא פשוט גורמת לי להמשיך לעסוק במה שאני עושה".

     

    • לפרטים והצטרפות לקבוצה "נשים אתיופיות מעצימות זו את זו" לחצו כאן.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: גדעון אגז'ה
    הוציאה את הרישומים מהמגירה. שלי אברהם
    צילום: גדעון אגז'ה
    רוח טובה
    יד שרה
    כיתבו לנו
    מומלצים