שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    המסע המופלא במדבר גובי
    ספי בן יוסף מזמין אתכם לחצות איתו את המדבר המונגולי העצום. המרחבים האינסופיים, הדיונות הציוריות והגמלים כפולי הדבשת – כן, כמעט כל האגדות על מדבר גובי נכונות. קדימה, בואו נצא לדרך

     

     

    לפחות דור עבר מאז שחלמתי על מדבר גובי ועד שממש חרשתי אותו. לא חוכמה - מונגוליה וסין, בעלות הבית של מדבר גובי, נעלו את שעריהן בפני ישראלים, ואחר כך הלכתי למקומות אחרים, ומדבר גובי שקע בדמדומי הכלום והפך לחלום של אגדות מרחפות כהילה זוהרת סביב שמו - שיירות של גמלים כפולי דבשת, דיונות אינסופיות, נשרים ועיטים חגים בשמיים בתורם אחרי נוודים אשר מתו בצמא ובחורב, ואחת לכמה זמן היה מגיח ממנו צבא פרשים אימתני כדי לכבוש חלקים מהעולם. מין ג'ינג'יס חאן מחזורי כזה.

     

    המסע של ספי בן יוסף בארצות הוודו

     

    מדבר גובי 2 (צילום: ספי בן יוסף)
    מישורי החצץ של מדבר גובי(צילום: ספי בן יוסף)

    מדבר גובי 3 (צילום: ספי בן יוסף)
    עופות טרף מרחפים בשמי המדבר(צילום: ספי בן יוסף)

    מדבר גובי 5 (צילום: ספי בן יוסף)
    גמלים במדבר(צילום: ספי בן יוסף)

    מדבר גובי 6 (צילום: ספי בן יוסף)
    דיונה(צילום: ספי בן יוסף)
     

    והנה, עם נפילת האימפריות והמהפכות והטלטלות, הגובי נפתח בפני כדי שאשרף בו בחום של 40 מעלות (צלזיוס, כן? שלא תהיינה טעויות), וגם כדי שקור מקפיא של 40 מעלות (אותו צלזיוס) מתחת לאפס יגרום לעצמותיי להתכווץ מתחת לכיסוי הפרווה ולאפי להפוך לבליטה מיותרת ומיוסרת במשטח הקפוא של פרצופי.

     

    וכיום, אחרי שנים של ביקורים חוזרים בגובי הגדול הזה - המדבר השלישי בגודלו בעולם (כנראה), שפירוש שמו במונגולית הוא "מישור חצצים" - אני יכול להעיד בשבועה שהאגדות נכונות. הכל נכון - חוץ מעניין צבא הפרשים, שכבר לא הגיח ממנו מאות שנים ולא עושה רושם שיחזור בקרוב על התעלול הזה - הגמלים, הנשרים, הדיונות וגם החלקים שאינם דיונות ושבהם נתקלתי יותר.

    מדבר גובי 7 (צילום: ספי בן יוסף)
    הנוף המדברי(צילום: ספי בן יוסף)
     

    עם הכניסה אליו, הוא ממש כלום. כלומר, לא ברור בדיוק מה יש לבני אדם לחפש במרחב הריק הזה. נכון, אתה יודע על מחצבים ומכרות, מינרלים ויישובי כורים, אבל מה? כמה אתה יכול ממש להתעניין בברזל גרוס ובפחם 99%, אם כל מה שאתה זה נווד של יופי וצועני של חוויות?

     

    כאן בדיוק המקום להוריד את "מהלך הסיפוק המיידי". שום דבר לא יכול להיות מהיר מדי שם בגובי. היום נע לאיטו, הגבעות הופכות להרים – לאיטן. החריצים הדלים במישור החצץ יהפכו באיטיות לקניונים, והחדגוניות האפרורית של המרחב תהפוך לחגיגה סוערת של צבעים פסיכדליים באותה ליאות נינוחה שמשתלטת על הבא בשערי המדבר, ומכתיבה בו את התנועה הנמשכת לאיטה, לכאורה עד אין-קץ.

    מדבר גובי 8 (צילום: ספי בן יוסף)
    הגובי משנה צבע(צילום: ספי בן יוסף)

    מדבר גובי 9 (צילום: ספי בן יוסף)
    הופעת הקניונים(צילום: ספי בן יוסף)

    מדבר גובי 10 (צילום: ספי בן יוסף)
    צבעי המדבר(צילום: ספי בן יוסף)
     

    מדבר גובי 11 (צילום: ספי בן יוסף)
    (צילום: ספי בן יוסף)

    מדבר גובי 12 (צילום: ספי בן יוסף)
    (צילום: ספי בן יוסף)
     

    התנועה במרחב הריק הזה חולפת על פני מתלולי סלע צבעוניים שעורבים שחורים מנקדים אותם, כאילו כדי להדגיש את הרעננות הבלתי צפויה של גוונים סוערים בשממה. כך גם נקיקים חבויים, שבוסתנים אלוהיים מסתתרים בהם כי מים – שבכלל אין לראותם בעין – מפכים בהיחבא מתחתיהם ובעומקים שרק שורשים עקשניים של החיים כאן מסוגלים להגיע אליהם.

    מדבר גובי (צילום: ספי בן יוסף)
    בוסתן חבוי בנקיק(צילום: ספי בן יוסף)
     

     

    גן חיות של אלוהים 

    מדבר כמו מדבר. כדי לפגוש את עולם החי שלו צריך להיות מצוידים בסבלנות ובמזל. חיפושיות שחורות תימצאנה תמיד ובכל פינה כמעט; גם קרציות חול מעצבנות, שאין לנו כל צורך נפשי לראות ובטח לא להרגיש את עקיצתן הרעה. ובכל זאת, המדבר הזה הוא גן חיות ענק, בתנאי המקדים כמובן של הסבלנות והמזל. רק "שא עיניך וראה", כמאמר האלוהי העתיק והנכון.

     

    יעלים, ממש כמו במדבר הקטן שלנו, מזנקים על הסלעים, או שחוצים בבהלה את ערוצי הנהרות היבשים זה עשרת אלפים שנה. גם עזי הרים וגם איילים, מרמיטות, צבאים ואפילו סוסי בר נדירים שבנדירים, שנקראים טאחי.   

    מדבר גובי 14 (צילום: ספי בן יוסף)
    יעלים חוצים אפיק(צילום: ספי בן יוסף)

    מדבר גובי 15 (צילום: ספי בן יוסף)
    יעלים על מצוק(צילום: ספי בן יוסף)

    מדבר גובי 16 (צילום: ספי בן יוסף)
    עז הרים(צילום: ספי בן יוסף)

    מדבר גובי 17 (צילום: ספי בן יוסף)
    סוסי בר (צילום: ספי בן יוסף)

    מדבר גובי 19 (צילום: ספי בן יוסף)
    מרמיטה(צילום: ספי בן יוסף)

    מדבר גובי 21 (צילום: ספי בן יוסף)
    איילים(צילום: ספי בן יוסף)

    מדבר גובי 22 (צילום: ספי בן יוסף)
    אנטילופות(צילום: ספי בן יוסף)
     

    ובשמיים - עופות, כאלה של המדבר וכאלה שרק חלפו בו, עייפו וירדו אל שממתו בניסיון למצוא משהו להחיות את נפשן, מנקדים את המרחבים, את השמיים ואת המצוקים.  

    מדבר גובי 23 (צילום: ספי בן יוסף)
    עגור קדוש(צילום: ספי בן יוסף)
     

    מדבר גובי 24 (צילום: ספי בן יוסף)
    קטה(צילום: ספי בן יוסף)
    מספיקה טיפת מים חשופה על פני השטח, למרגלות דיונה או סתם ביצה שנקוותה בטעות מוחלטת בשטח, כדי למשוך עופות מים וביצה, כאילו יש כאן חגיגה טרופית עתירת ממטרים, כשבעצם כל מה שמחוץ לשלולית האקראית והארעית זה חורב ויובש נטול טיפת לחות.
    מדבר גובי 25 (צילום: ספי בן יוסף)
    ביצה למרגלות דיונה(צילום: ספי בן יוסף)

    מדבר גובי (צילום: ספי בן יוסף)
    איריס מלך השלולית(צילום: ספי בן יוסף)

    המרחב הענק הזה מטשטש את ההבדל בין מה שהוא בר מוחלט, מבוית למחצה או מתורבת לחלוטין. החיות אף תורמות מאבריהן וממהותן הסמלית והסגולית לפולחן הרוחות העשיר של בני האדם שחיים בגובי. 

     

    עדרים אינסופיים של כבשים, עיזים, גמלים כפולי דבשת וחאיניקים (תערובת של יאק עם "סתם" פרה...) מנוהגים בגובי, בין אם על ידי אדם שהולך איתם במו רגליו, או אדם על סוס – שלעתים אנחנו משוכנעים כי זה בעל חיים אחד – או שהם מתנהלים בשטח בעצמם, ורק אחת לזמן מה מגיעה החיה הזו – אדם על סוס – ומזיזה את כל ההולכי על ארבע ממקום למקום על פי "קוד העשב": טרי ורענן, או יבש כחציר.

    מדבר גובי 27 (צילום: ספי בן יוסף)
    עדר של חאיניקים(צילום: ספי בן יוסף)

    מדבר גובי 28 (צילום: ספי בן יוסף)
    (צילום: ספי בן יוסף)

    מדבר גובי 29 (צילום: ספי בן יוסף)
    עיזים על שוקת מצמיג(צילום: ספי בן יוסף)

    מדבר גובי 30 (צילום: ספי בן יוסף)
    רועי סוסים(צילום: ספי בן יוסף)
     

    לעתים מוטל זוג קרניים של יעל או של עז הרים על גל אבנים מקודש. גלי האבנים האלה נקראים "אובו" ובכל אחד מהם שוכנת רוח, כלומר נשמה. באובו של מעברי הדרכים שוכנות רוחות הדרך, באלה שליד המעיינות שוכנות רוחות המים, והאובו שבראשי ההרים מכילים את הרוחות של... ראשי ההרים.

    מדבר גובי (צילום: ספי בן יוסף)
    אובו עם קרני יעל(צילום: ספי בן יוסף)

    מדבר גובי (צילום: ספי בן יוסף)
    אובו עם קרני יעל(צילום: ספי בן יוסף)
     

    לא ברור אם הקרניים נלקחו בכוח המאכלת מראשו של המקרין על ארבע, או שמא חיכו למותו ורק אז נטלו את סימני האון החייתיים כדי להקדישן לרוח המתאימה. במקום כמו מדבר גובי צריך להיות מחושבים וחסכניים מאוד בניצול משאבי החיים. סביר בעיני שאת בעל הקרניים אכלו, ורק אחר כך העבירו לרוח את מה שמגיע לה.

     

    ספק אם אצליח אי פעם להתמודד באמת עם עוצמתן של הרוחות האלה, עם כוחן להביא ברכה כמו גם צער, חיים ארוכים או מוות חטוף; גם לא עם כמותן האינסופית – שעל כן כולן מבטאות את המפרט המלא והכולל של כל הכוחות ביקום. קטונתי.

     

    המשך בשבוע הבא 

     

    ספי בן יוסף מוליך מסעות מיוחדים במקומות יוצאי דופן בעולם. לפרטים נוספים - הקליקו

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים