שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    10 שנים מנסים להיות הורים ולא מצליחים
    כששרה ישראלי ניסתה להיכנס להיריון ללא הצלחה, הרופאים המליצו לה לרדת במשקל. לאחר שכל הדיאטות לא עזרו היא עברה ניתוח לקיצור קיבה. הניתוח הסתבך והוביל לכך שכניסה להיריון מהווה סכנת חיים. בני הזוג החליטו לפנות לתהליך של פונדקאות כדי להגשים את חלומם, אך מבינים שלא יצליחו לעמוד בעלות הכספית

    כששרה (37) וערן (40) ישראלי מקרית ביאליק הכירו והפכו לזוג לפני עשור, לא היה להם מושג איזו דרך ארוכה הם יאלצו לעבור כדי להפוך להיות הורים. לאחר נסיונות רבים להיכנס להיריון, הרופאים הסבירו לשרה, ששקלה באותה תקופה כ-100 קילו, שעודף המשקל שלה מקשה עליה להיכנס להיריון.  

     

    "לאחר שהבנתי משרה שהיא לא מסוגלת יותר להתמודד עם הדיאטות החוזרות ונשנות התחלנו לחשוב על ניתוח לקיצור קיבה", מספר ערן. "אח של חברה שעשה את הניתוח וירד פלאים היה מודל להצלחה בשבילנו, והחלטנו לבדוק את העניין. היו מעט לבטים אם זו אכן הדרך אבל סקר אצל כמה רופאים מנתחים שכנע אותנו סופית על המהלך".

     

    לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

     

    שרה: "אני פחדתי, ולקח לי יותר משנה להחליט שאני הולכת על זה, מתוך ידיעה שאני רוצה להיכנס להיריון ולהיות בריאה עבורי ועבור המשפחה שאני רוצה להקים. חקרתי, בדקתי, הלכתי לכמה רופאים, דיברתי עם אנשים שעברו את התהליך, פורומים וכו'. לא תיארתי לעצמי שפחות משנה לאחר הניתוח אמצא את עצמי בסכנת חיים ממשית ועם נכות פיזית שמלווה אותי עד היום".

     

    בני הזוג מספרים על הרצון להיות הורים:

     

     

    הניתוח היה האור בקצה המנהרה שיעזור לבני הזוג להגשים את חלומם ולהפוך למשפחה, אולם מאותו רגע הדברים רק הלכו והסתבכו. "כמה ימים לאחר השחרור מבית החולים סבלתי מזיהום חריף באחד מהחתכים", מספרת שרה. "לאחר מכן במשך שבועיים סבלתי מחוסר ספיגת מזון והייתי מחוברת להזנה תוך ורידית. אחרי שהסיוט הזה נגמר, היו לי אבנים בכיס מרה ובהחלטה גורפת של הכירורג הוחלט לעשות כריתת כיס מרה.

     

    "באותו ניתוח התחיל הסיבוך האמיתי, ותוך זמן קצר הגעתי למשקל של 50 ק"ג. אושפזתי שוב למשך שבועיים כשאני סובלת ואומרים לי כל הזמן שלא יודעים מה יש לי. הכאבים לא פסקו והחלטנו לעבור בית חולים. שם עשו לי בדיקת CT ותוך שעה הייתי כבר בניתוח חירום שבו הצילו את חיי. לפי הרופאים לא הייתי שורדת עוד לילה במצב כזה. כבר הגעתי למצב של 40 ק"ג. לצערי הרב המצב היה כל כך חמור שלרופאים לא הייתה ברירה אלא לעשות פתיחת בטן מלאה. אני זוכרת שקמתי בחדר הניתוח מזועזת מכמות הצינורות המחוברים אליי".

     

    איך מתאוששים מטראומה כזו?

    שרה: "לקח לנו שנה וחצי להתאושש מכל הטלטלה שעברנו. לגוף שלי לקח המון זמן לחזור לעצמו. עם כל הקושי, לאחר כשנתיים החלטנו שוב לנסות להיכנס להיריון . עברנו כמה וכמה טיפולים: הזרעות, IVF וטיפולים טבעיים. הרגשתי שהגוף שלי לא עומד בזה. מנהל יחידת ה-IVF אמר לי במילים האלו: 'העובר אולי ישרוד, האמא לא בטוח'.

     

    "הלכנו לעוד רופא בכיר באופן פרטי שאמר לנו שהיריון עבורי זו ממש סכנת חיים. הייתי שבורה לרסיסים. הרגשתי שלוקחים ממני את הדבר הכי טבעי עבור כל אישה שזה להיכנס להיריון ולהיות אמא. לקח לי זמן להשלים עם הסיטואציה המאוד קשה הזו".

     

    משפחת ישראלי (צילום: אלבום פרטי)
    "לקח זמן להשלים עם הסיטואציה המורכבת"(צילום: אלבום פרטי)

    בני הזוג הבינו שאין ברירה והחליטו להתחיל תהליך של פונדקאות בחו"ל ובימים אלו החלו בפרויקט מימון המונים למען המטרה. "היכולת הכספית שלנו להביא בעצמנו סכום של לפחות רבע מיליון שקלים לא קיימת לצערנו", אומר ערן. "אין לנו גב כלכלי שיכול לעזור".

     

    "בהתחלה זה היה הזוי", אומרת שרה. "חשבתי לעצמי למה שמישהו יממן לי להביא ילד לעולם, אני צריכה לדאוג לזה, אך מהר מאוד אתה מבין שפונדקאות זה הליך שעולה הרבה כסף ואין שום תמיכה או סבסוד של המדינה. זה פתרון לעשירים".

     

    קראו עוד:

    יום הולדת 7 מתחת לפני הים

    האם אתגר המומו גורם לילדים להתאבד?

    "ערימת הכביסה נודדת באופן מסתורי בבית"

     

    מה דעתכם על השיח שעלה לאחרונה בנוגע לפונדקאות? האם היו לכם לבטים?
     ערן: "הלבטים היו בעיקר האילוצים הכספיים והלוגיסטיים סביב ההליך בחו"ל שזה הנתיב שבחרנו ללכת בו. ברור לנו מעל כל צל של ספק שעבור ילד משלנו ניסע עד סוף העולם אם צריך. אני לא חושב שאישה שרוצה לתרום את רחמה עבור אישה אחרת היא מנוצלת. מאמין שלרוב זה שילוב של מניעים רגשים, אידאולוגיים וכספיים. זו אכן עובדה שבמדינות העולם השלישי נשים פונדקאיות מקבלות סכומי עתק במונחים מקומיים, מה שמסדר להם ולמשפחתם את החיים אבל זה תועלתני לחלוטין ולא מנצל".

     

    שרה: "בטח שיש חששות ולבטים. זה לשחרר במקום שהכי אין לך שליטה עליו. לשים את הדבר הכי יקר שיש לנו עלי אדמות אצל מישהי אחרת. זה מפחיד. לגבי ניצול נשים שהולכות להיות פונדקאיות - לעניות דעתי תלוי איפה ועם איזו סוכנות פונדקאות עוברים את התהליך.

     

    אישה שבחורת להיות פונדקאית עושה זאת מבחירה ומקבלת על זה סכום כסף לא מועט. אני בעד שאם אשה מוכנה מוכנה לתת מעצמה ולעבור תהליך שהוא מכבד ולא משתמש בה כאינקובטור אנושי, והיא עושה זאת בהסכמה מודעת אז למה לא? יבורכו הנשים שמוכנות לעשות פונדקאות. בלעדיהן לא הייתה לי את האפשרות להביא ילד לעולם".

     

    מה החלום שלכם?

    שרה: "מה שמחזיק אותי בחיים עם כל הקושי - אני רואה בדמיוני את הלידה של הילד שלנו כשאני שם ואני מחזיקה אותו . להיות אמא ואבא זה החלום".

     

    ערן: "החלום שלנו הוא להיות מאושרים, להקים משפחה בריאה ומאושרת, למלא את הבית בשמחה וחיים נוספים שיתנו לנו כוח ואור אחרי כל הסבל שעברנו. לדעת שכל המאמצים שאנו עושים עכשיו הם באמת עבור משהו שאי אפשר למדוד אותו במילים".

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אלבום פרטי
    "רוצים להקים משפחה בריאה ומאושרת"
    צילום: אלבום פרטי
    שלום דוקטור
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים