שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "בני הדייג זה שם שכל הזמן מחפשים"
    בני הדייג, האיש שהמציא את קונספט מסעדות הדגים, מדבר על ים, על משפחה, על מסעדנות ועל הדרישה לשלם למס הכנסה 15 מיליון שקל. בני רבא: " ממה שאני נותן בחינם - מסעדות עושות מיליונים. לבית משפט עליון יש מספיק שכל כדי להגיע לאמת"
    צילום: ירון ברנר

    צילום: ירון ברנר

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    "מהיום שנולדתי אני לא זוכר את עצמי בלי ים. לאבא היו סירות דייג והחזקנו אותן במעגן במכמורת ובנחל אלכסנדר, כשעוד היה שם נחל והיו דגים והיינו יכולים לשחות שם. כל הילדות שלי דייג היה העניין, אני דייג, ככה זה כל החיים שלי" – במונולוג הזה פותח בני רבא את השיחה, עוד לפני בכלל שנשאל משהו.
    בני רבא,
    (צילום: ניר פקין)
     
    הוא לבוש טיפ טופ, מכף רגל ועד ראש. מכנסי ברמודה לבנים, חולצה לבנה עם איורים אופטימים של סירות מפרש, נעליים לבנות, גרביים לבנים, ולהשלמת הלוק הוא חובש לראשו כובע קש לבן. ברגע הראשון נראה כאילו הוציאו אותו מאיזה קטלוג אופנה לגיל השלישי. אפילו אפשר לטעות ולחשוב שהגבר הזה בכלל לא מפה, ולא רק בגלל איך שהוא נראה אלא גם בגלל הנימוסים שהוא מפגין והגינונים שהוא מפזר לכל עבר.
    בני רבא,
    (צילום: ניר פקין)
     
    רבא (68) מוכר יותר בשם "בני הדייג", האיש שנולד בנתניה והביא לנו את ז'אנר "פתיחת השולחן" במסעדות הדגים, כשפתח לפני 38 שנה בנמל יפו את המסעדה הראשונה המיתולוגית – "בני הדייג", שלימים הייתה הבסיס לרשת. שמו של רבא עלה שוב לכותרות בחודש אוגוסט האחרון כשבית המשפט המחוזי בתל אביב הכריע במחלוקת בין רשות המסים לרשת המסעדות, וחייב את הרשת לשלם 15 מיליון שקלים תוספות מס לרשות המסים.
     (צילום: יח"צ) (צילום: יח
    (צילום: יח"צ)
     

    15 מיליון? הוא חוזר שוב ושוב על הסכום ומגחך. מה לו ולמסעדות יותר, הוא יטען, אפילו במספר מדויק של סניפים הוא לא יודע לנקוב, ואולי בכלל הכל רק קונספירציה של עורכי העיתונים שבערו להם בקצות האצבעות כותרות מפוצצות כמו "דג שמן נתפס ברשת" או הסיפור על דג הזהב.

     (צילום: ירון ברנר) (צילום: ירון ברנר)
    (צילום: ירון ברנר)

    אם תשאלו אותו הוא בכלל רק בקטע של הים, מוציא מהמים מדי יום דגים למסעדות שלו: "כל יום אני יוצא עם הסירות, פעם ב-2:00 לפנות בוקר ופעם ב-5:00, תלוי במצב הים. כל יום אני בים, אין אף יום שלא. אני מביא דגים יפים וטובים, ואני לא מוכר את הדגים ואני עושה את זה רק למסעדות שלי. אם מישהו רוצה שאמכור לו אני אומר לו קח במתנה.

     

    "אני מקצועי ביותר, כל החיים שלי עבדתי בזה ואני מבין הכל ומכיר הכל. אין יום אחד שתמצאי אותי נח מהים. לפעמים אשתי מחפשת אותי ולא מוצאת, והיא יודעת שאני בים. גם בלילה. אבא שלי היה אחד הקבלים הגדולים בארץ והוא גם היה חובב דייג מושבע. הוא הדביק אותי בזה בדבק שלא משתחרר. ברחתי רק לים, לא רציתי כלום. כילד, אם לא הייתי מדבר על דייג ועל ים אז לא הייתי יכול להתרכז בכלום".

     

    כבר לא מעט שנים שרבא צמחוני או "כמעט טבעוני", כהגדרתו. בשר כבר לא עושה לו את זה והוא אוכל רק דגים - לא אוכל ביצים ולא מוצרי חלב. רק דגים ופירות ים. הוא מתגורר ברמת אביב ובמרינה בהרצליה, לסירוגין.

     (צילום: ירון ברנר) (צילום: ירון ברנר)
    (צילום: ירון ברנר)

    מה אתה יותר – מסעדן או דייג?

    "פעם אהבתי לעבוד במסעדות. את המסעדה הראשונה פתחתי בנמל יפו כשהייתי בן 30 – 'בני הדייג' קראו לה. אני אוהב ים, לא אוהב להיות במסגרות. בנמל יפו עשיתי מסעדת נמל לתפארת בשני גרוש. עכשיו הולכים ומשקיעים שם מיליונים ותראי איך זה נראה. 'בני הדייג' בנמל יפו הייתה מוסד. היום ההאנגר הזה כבר הרוס כשזה בכלל מקום לשימור.

     

    "היינו מאכילים שם 1500 אנשים ביום, עד אבולעפיה היו מחכים, אז אתם הורסים את ההאנגר הזה בשביל לבנות שם חנייה? מיד אחרי זה צ'יק צ'אק פתחתי עוד ועוד מסעדות, הייתי מתכנן הכל על חתיכת נייר קטנה. אני בשלן טוב, אלוף עולם. ביום אחד החלטתי, ועשיתי ופתחתי עוד ועוד מסעדות".

     (צילום: ירון ברנר) (צילום: ירון ברנר)
    (צילום: ירון ברנר)

    "כשאתה לא טוב אני מוריד אותך"

    אחרי המסעדה הראשונה רבא המשיך לעסוק בדייג ובמקביל לפתח את רשת המסעדות. בשיא היו 10 סניפים בארץ, והיום יש חמש מסעדות. מעורבותו של רבא בעסק צומצמה עם השנים והיום הוא מסתפק בלבוא לאכול שם ולהביא להם סחורה. שלושת ילדיו חולשים על שלוש מהמסעדות, ואשתו זהבה מנהלת את הכל מלמעלה – הבן יוסי אחראי על המסעדה הנמל תל אביב, הבת רינת על המסעדה בהרצליה והבן גל על המסעדה בחוף ימה של ראשון לציון.

     

    איך נשארו רק חמש מסעדות מתוך עשר?

    "זכיין שלא עומד בתנאים של 'בני הדייג' – אני מוריד אותו. אני לא מחפש שמישהו יקלל לי את השם. בנתניה היה לי סיפור עם זכיין. עשיתי להם מקום למופת שהיה מפוצץ והיה הצלחה אדירה, גם בגלל שאני מנתניה במקור. יום אחד לפני שנתיים אני רואה בטלוויזיה שמשרד הבריאות עשה עליהם כתבה לא טובה, היה חסר רישום על איזה ארגז וטענו שזה פג תוקף. מיד גמרתי איתם והורדתי להם את השלט של 'בני הדייג'. וזאת הייתה מסעדה כשרה מצליחה, אבל אותי לא מעניין כלום, כשאתה לא טוב אני מוריד אותך".

     

    לא חסר לך להיות קצת יותר מעורב בעסק שהקמת?

    "אני מעורב בזה שאני מביא להם דגים וסחורה טובה. אני יוצא לים, וכשאני חוזר הם באים למרינה בהרצליה, אוספים את הדגים ואני לא שואל שאלות. היום מתוך 5 מסעדות חלק בזכיינות וחלק שלנו. הילדים מעורבים בעסק ואני לא בתמונה. אני לא צריך את זה, אני בים, אני דואג שתהיה להם סחורה טרייה. אני לא שותף בעסק ולא רוצה להיות שותף בעסק, עבדתי מספיק שנים ואני לא צריך את זה".

     

    למה המרחק הזה שתפסת מהמסעדות?

    "אני מבוגר ואני מרגיש שזה לא בשבילי יותר הקטע הזה. יש את הילדים שלי ואת אשתי זהבה שעוזרת להם. יש לנו שמונה נכדים, ואני אוהב את זה שההם והילדים שלי ימשיכו את הדרך. אנחנו מוסד".

    בני רבא,
    (צילום: ניר פקין)

    מה אתה חושב על מסעדות דגים אחרות בז'אנר שלך? גם "ג'קו" מוסד ו"ברבוניה".

    "ג'קו? הוא עשה כמה טעויות והוא עף באוויר. חבל עליו. הכרתי אותו בקטנה, הוא חיפאי, בחור טוב, אבל איפה הוא היום? ובנוגע לברבוניה, אז רק שתדעי שעזרא, זיכרונו לברכה, לא דייג, הוא בכלל התחיל כמסעדן בחוף המערבי. אבל אני הייתי לפני כולם. עזרא היה מוכר לי דגים".

     

    מיליונרים מחומוס

    מה יהיה עם הדרישה לתשלום של 15 מיליון שקלים לרשות המסים?

    "הם רק יכולים לחשוב שצריך לשלם. שיבוא הגאון שיגיד שאנחנו צריכים לשלם. זה לא הגיוני, זה לא יעבור אצל שום שופט, אנחנו מערערים על זה לעליון. מה שאני נותן בחינם – חומוס וסלטים – מסעדות אחרות עושות רק מזה מיליונים. הגיעה למסעדה חוקרת של רשות המסים ושקלה את הדגים בשולחן, מי עושה דבר כזה? אם הם רוצים לשקול את האוכל אז מגיע לי מהם כסף בחזרה. אני סומך על הבן שלי ועל בית המשפט, יש להם מספיק שכל כדי להגיע לאמת".

    בני רבא,
    (צילום: ניר פקין)

    ומה האמת?

    "את יודעת שאנשים הופכים מיליונרים מחומוס ואנחנו נותנים חומוס בחינם? כל מה שאני נותן בחינם אנשים מוכרים בכסף, המוצר שלנו מאוד יקר. אז שמי שמדבר יעשה חישוב טוב ושהשופט בעליון יחליט. אני קיבלתי את זה לטובה, והבנתי שלעיתונים היה טוב לפרסם שתפסו את בני הדייג בחכה, אז בוא נראה. אנחנו משלמים כל חודש מסים, אין אצלנו משהו לא בסדר. הם לא יכולים לקחת את הילד שלי ולעשות לו ככה בתחילת החיים שלו.

     

    "החוקרת שבאה ושקלה לי את הדגים – מה היא מבינה בדגים? היא בכלל יודעת איפה הראש ואיפה הזנב? היא בכלל יודעת מה בלאי ומה לא בלאי? לדג ששוקל קילוגרם אחד יורד 30 אחוז מהמשקל אחרי הניקוי. אבל אני בטוח שהמשפט הזה ייגמר ברוח טובה, יושבים אנשים חכמים בבית משפט עליון, וכל בנאדם נורמלי יבין שמה שעשו כאן לא הגיוני. אבל אני כבר יודע ש'בני הדייג' זה שם שכל הזמן מחפשים אותו".

     

    אתה מרגיש נרדף?

    "לא. זה שהם חסרי היגיון זה משהו אחר. גם אבא שלי היה שם גדול. אני חושב שהם חיפשו כותרת. עשיתי טוב למדינה, האכלתי הרבה אנשים פה, זכיתי להיכנס למאה המסעדות הכי טובות בעולם. 'בני הדייג' וכתית. וזה כבוד. על המשפט הזה שמעתי רק כשהייתי בחו"ל. הבן שלי שלח לי את הכתבה וצחקתי. אם זה הרווחים שהם מדברים עליהם אז כדאי לעשות רק מסעדות. את מבינה, בגלל זה אני אוהב רק את הים. אני מעדיף לא להתעסק בזה וללכת לים".

     

    אז אתם לא עושים מיליונים?

    "תגידי כמה אפשר להרוויח מהדג אם את נותנת הכל חופשי? אולי את הזנב של הדג. אני אוכל בעולם, אני רואה איך זה עובד. אתה מחכה שעה ולא מקבל כלום, ואצלנו אתה מקבל כזה סט און דה האוס. אז מהזנב של הדג, ברוך השם, חיים".

     (צילום: ירון ברנר) (צילום: ירון ברנר)
    (צילום: ירון ברנר)

    אתה מרגיש שחיפשו אותך?

    "תראי, אני הגעתי לנמל תל אביב לפני 17 שנה ובינתיים כולם פשטו שם רגל. אני העוגן שלהם. בנמל יפו השקיעו מיליונים ולא הצליח להם, בנמל תל אביב כולם נפלו, כמעט כל מסעדה עשתה בנמל חמישה סיבובים ואני עדיין עובד, אז זה הכבוד שמגיע לנו? כולם מסביבי התחלפו והפסידו כספים ורק 'בני הדייג' נשאר.

     

    "אני חושב שמגיע לנו קצת יותר כבוד. לא קל להחזיק מסעדה כשמשלמים 90 אלף שקלים שכירות בחודש. זה בכלל לא קל. גם במרינה בהרצליה הסכום דומה. זה צחוק? באולגה היה חלל שרוף במשך שנים וגם בחוף ראשון היה מקום מוזנח, ותראי איך הרמנו להם והדלקנו להם אור בחוף. אנחנו אנשים שנותנים, יש לנו מה לתת, אנחנו יודעים לתת אבל כשמגיעים מוסדות בלי דין ובלי דיין – כבר עדיף לא לעבוד.

     

    "אבא שלי היה אומר: 'העבודה היא לא ארנבת, היא לא תברח, אפשר לשבת'. אתם רוצים להרוס את בני הדייג? אי אפשר להיות מסעדן קמצן, זה חוק ראשון במסעדנות. אז זה לא כיף ולא פייר. המדינה צריכה להתגאות במוסד כמו 'בני הדייג', כל כך הרבה משפחות המקום מחזיק, ומי לא עבד אצל בני הדייג, אפילו עידו רוזנבלום. מה אתם רוצים מאיתנו? תביני, מאיפה שהם רוצים ללכת אני כבר חזרתי מזמן. אני לא מקשיב לשטויות האלה. אשתי אמרה לי שאם היא תפתח עכשיו עסק, היא לא רוצה לקרוא לו 'בני הדייג' יותר".

     (צילום: ירון ברנר) (צילום: ירון ברנר)
    (צילום: ירון ברנר)

    למה, כי זה שם שמושך אש?

    "כן, בדיוק. 'בני הדייג', זה שעושה דברים רק טובים. הילדים שלי עובדים יום ולילה כמו חמורים, רק שבסוף לא יעזבו את הארץ. אני לא רוצה להיות מסעדן אם זו הדרך. לא רוצה בכלל, למה לי אם זה הכבוד שאנחנו מקבלים. תראי איך מסעדות נסגרות מסביב. 'בני הדייג' זה שם ותמיד היו לי את המכוניות הכי יפות והייתי מתלבש הכי יפה אז נראה להם שיש פה משהו, אבל מה לעשות, אני גדלתי ככה. תמיד היו לנו מכוניות יפות. לאבא שלי ואימא שלי היה בשנות ה-60 שברולט עם גג פתוח, ועכשיו אני נוסע במרצדס 500 אבל מה זה אוטו בשבילי היום, אני לא מתייחס לאוטו בכלל".

    בני רבא,
    (צילום: ניר פקין)

    צריך כסף בשביל מרצדס כזאת.

    "נכון, אבל מה אנחנו עושים – אנחנו עובדים או גונבים? אנחנו עובדים ומותר לנו הכל. אני חי בריא, אני לא חי חולה. אני לא חי איך שאנשים רוצים שאחיה אני חי כמו שאני רוצה. המדינה צריכה לעזור לעסקים ולא לשים רגל. בואי נראה את המדינה שלנו שבוע שלם כשכל המסעדות סגורות. זה מה שהם רוצים? בואו בהיגיון.

     

    "בטח שיסגרו מסעדות, איך לא יסגרו. אף אחד לא נותן להם תמיכה. זה חבל. צריכים לתת יד למסעדנים ואם משהו לא בסדר אז שידריכו אותם ויעזרו להם ולא להפיל אותם ולחפש אותם. אני, בני הדייג, והילדים שלי, חזקים אוד לעבור הכל. תפסו את בני הדייג בחכה? את בני הדייג יכולים לתפוס רק בחכה מפתיבר".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים