שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אל תרימו עליהם יד, אל תהרסו את חייהם
    אלימות היא מוות. היא מוות רגשי. והיא עלולה לגרום גם למוות פיזי. אז כשאתם מרימים יד על הילד שלכם, גם אם אתם קוראים לזה "פליק", או "סטירה קטנה", או אוחזים בידו בחוזקה כדי להכאיב לו, על מנת להפחיד אותו, אינכם יודעים מה מתחולל בנפשו

    אמא הייתה מעירה אותי בבוקר בצביטות קטנות. אולי היא חשבה שזה מצחיק. אני חושב שהיא טבעה באלימות ופרקה עליי את התסכול שלה. אבא היה מכה אותי עם נעל בית כדי לחנך אותי. הוא לא הכיר שום דרך אחרת לתקשר איתי. ואני פשוט שנאתי אותו בכל ליבי. שניהם גם חיבקו אותי, נישקו אותי, ליטפו אותי, אבל אני זוכר דווקא את הרגעים הללו שבהם הכאיבו לי. כי הגוף לא שוכח.

     

    זה לא נגמר שם. בעקבותיהם הגיעו תלמידי החטיבה והתיכון בגימנסיה הרצליה, שדחפו, היכו, חנקו, גרמו לי להרגיש חסר אונים וחילצו מתוכי פרצי אלימות קשים כנגד לפחות שלושה. האחד ספג אגרופים בטיול השנתי. בבטנו של השני הלמתי בהפסקה. ואת ראשו של השלישי חבטתי ברצפה. אחרי שנים נהרג במלחמת לבנון הראשונה. רק אל תספרו לי על רגשי אשם.

     

    לעוד טורים של אבישי מתיה

     

    אל תרימו עליהם יד (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    אל תרימו עליהם יד(צילום: shutterstock)

     

    חברתי בגלי צה"ל, שאהבתי כל כך, ספגה ממני בעיטות כשאיבדתי שליטה. זה קרה יותר מפעם אחת ובמשך שנים נצרתי בלבי את הזיכרון הנורא, מהול בבושה גדולה. היא לא הייתה היחידה שם שהתפרצתי כלפיה בבעיטות. כשהדפתי את חברתי השנייה ממני והיא נחבטה בקיר והחלה להזיל דמעות, החלטתי להיפרד ממנה. הבנתי ששוב אני נוגע בתהום.

     

    התחלתי לטפל בעצמי. ואני ממשיך בכך עד עצם היום הזה. אין לי שום תירוצים לאלימות שבקעה ממני פעם אחר פעם, אבל אני יודע איפה זה התחיל. כשאתה גדל בבית שיש בו אלימות, היא נספגת בעורך, שוקעת עמוק לתוכך וממתינה לשעת הכושר. ילד שספג אלימות, מילולית ופיזית, מהוריו ומחבריו, ילד שהושפל, שהרגיש מבודד, שבלע את דמעותיו וחרק בשיניו, הוא פצצת זמן מתקתקת, הוא מיכל דלק שזקוק רק לניצוץ כדי להידלק ולהתפוצץ לפתע פתאום, ללא כל אזהרה מוקדמת.

     

    אם הוא שולט בעצמו יחסית, זו תהיה ביקורת מילולית ארסית שפיו יגיר ללא הרף או מדי פעם. אבל אלה עלולות להיות גם צעקות אימים, מלוות בקללות ובגידופים שקשה לשאת. או אלימות פיזית של ממש, הכוללת דחיפות, סטירות לחי, בעיטות ואף אגרופים. אתם אף פעם לא יודעים מה עלול לקרות.

     

    כל אדם אלים היה פעם ילד שספג אלימות. כל הדיקטטורים הרצחניים בהיסטוריה, היטלר, מוסוליני, סטאלין, אפילו סדאם חוסיין, היו ילדים שספגו התעללות רגשית או פיזית מהוריהם. את התוצאות של אותה ילדות אומללה כולנו ראינו. כמה מיליונים סיימו את חייהם כתוצאה מכך שאנשים כאובים, מושפלים, חסרי אונים, פצצות מצרר של זעם ואימה, מצאו פורקן בבניית כוח פוליטי שהפך לכוח להשחית.

     

    היום צפינו, שני ילדיי, רעייתי ואני, בסרט הישראלי "מוטלים בספק", שגיבורו, נער אבוד ואלים בשם עדן, רוצח את שכנו ונשלח למאסר עולם. זה לא סרט, זו המציאות. עדן אוחיון דקר למוות לפני 6 שנים את שכנו גדי ויכמן.

     

    הוא לא נולד רוצח. הוא הפך לרוצח. מישהו התעלל בו. היכה אותו. השפיל אותו. וההשפלה כיבתה את החמלה שבו, הציתה את להבות השנאה וחיברה אותו לכוח מדומה. הוא היה רק בן 18 כשהחדיר את הסכין לגופו של אדם אחר, לעיני אשתו שצפתה ברצח מחלון דירתה, ועכשיו הוא יושב בבית הסוהר וכל עתידו נמחק.

     

    אלימות היא מוות. היא מוות רגשי. והיא עלולה לגרום גם למוות פיזי. אז כשאתם מרימים יד על הילד שלכם, גם אם אתם קוראים לזה "פליק", או "סטירה קטנה", או אוחזים בידו בחוזקה כדי להכאיב לו, על מנת להפחיד אותו, אינכם יודעים מה מתחולל בנפשו, כיצד המעשה שלכם נחרט אצלו בזיכרון, צורב את עורו, מה הוא מעולל לו ומה יעולל לאחרים כשינסה להיפטר בעוד מספר שנים מתחושת חוסר האונים שקיבעתם אצלו.

    אל תכו.

    אל תרביצו.

    אל תשפילו.

    אל תעליבו.

    אל תתעללו.

    ותצילו אותם מהגורל המר המצפה להם.

     

    הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    שלום דוקטור
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים