שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    רודריגו גונזלס חושף את הלם הקרב ושובר את לב הצופה
    רודריגו גונזלס שב ממלחמת לבנון השנייה הלום קרב ונעלם מהתודעה הציבורית. בסרט התיעודי על מסע הטיפולים שעבר, "הקרב שלא נגמר", הוא נחשף עד הסוף - וזה מטלטל

    רודריגו גונזלס היה נער שעשועים פופולרי כשבתולי הריאליטי שלנו כישראלים אך זה בותקו, עם "קחי אותי שרון" (35 אחוזי רייטינג בערוץ 2 הצעיר). שלוש שנים אחר כך, בעיצומה של קריירת הבידור שלו, הוא זומן לשירות מילואים במלחמת לבנון השניה. מהשירות הזה הוא כבר חזר מצולק כהוגן, לא ממש כשיר להמשיך לשמש בתפקידים אליהם הוסלל בתעשיית הבידור. אלה היו ימים שגיבורים עוד לא עפו בהם, בשביל אף אחד, ולכן הוא שמר את הסיוטים שלו לעצמו. לקח לו עשור אחד להבין שהוא הלום קרב ולהתחיל לטפל בעצמו. במהלך השנים האלה הוא גם החליט להשתלב בלימודי תקשורת. סרט הגמר שלו, שבו תיעד את מסע הטיפולים שעבר - הפך לסרט הטלוויזיה "הקרב שלא נגמר", בבימויו של איתי רזיאל, ששודר אתמול (ד', 21:15) בערוץ עשר.

     

    מתוך "הקרב שלא נגמר"

    מתוך "הקרב שלא נגמר"

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    רודריגו גונזלס (באדיבות ערוץ עשר)
    תיאורים גרפיים ומטלטלים. רודריגו גונזלס(באדיבות ערוץ עשר)

    "הקרב שלא נגמר" אכן ממוקם איפשהו בין סרט גמר לסרט טלוויזיה. הוא מורכב בעיקר משיחות של גונזלס עם כל מיני אנשים – אשתו, אפרת, הפסיכולוגית שלו, אמא שלו והחברים שלו מהמילואים (חצי מהם עזב את הארץ והחצי השני דווקא הקצין לצד הלאומני). יוצר הסרט בגרסתו הסופית (איתי רזיאל) ניסח נרטיב שנפתח בהחלטה האמיצה של גונזלס לגעת בכאב שלו ולטפל בעצמו, וממשיך משם עד הסוף הטוב, בו הוא פותח דף חדש. אלא שהנרטיב הזה לא ממוצה. גונזלס הוא לא היחיד, לצערנו. הוא אפילו לא יוצא דופן, ובמהלך הצפייה עולה התהייה האם הסרט האפוי-למחצה שלו קיבל במה משום שהוא ידוען. למרות זאת, אפשר להניח בצד את השאלה הזאת, מכמה סיבות.

     

    ביקורות טלוויזיה נוספות:

    "מעורב ישראלי": מתעכלת בקלילות

    "ילדותי": מהממת, ולא רק בזכות ג'ים קארי

    "ביטים": רק אם אתה צעיר

     

    הסיבה הראשונה היא שגונזלס הוא שגריר מצוין של הלומי הקרב, אם אפשר לקרוא לזה ככה. הוא חשוף לחלוטין, התיאורים שלו גרפיים ומטלטלים והלב לא יכול שלא לצאת אליו. היתרון בפרסום של גונזלס הוא קטעי הארכיון שמשולבים בסרט – האירוח שלו בערוץ הילדים, ממש כמה שעות אחרי שחזר מלבנון והראיון אצל קובי מידן ולינוי בר-גפן, שבמהלכו המצוקה שלו נשפכת החוצה בזמן אמת. כאומה שניזונה מזונדה לווריד של סיפורי גבורה וקשיחות צבאיים, אנחנו זקוקים לכל גילויי הלב מהצד השני, שיזכירו לנו שיש לכל זה מחיר.

     
    הסיבה השנייה היא שכל יצירה שמעלה לתודעה את זוועת הלומי הקרב מצדיקה את עלייתה. אני לא חסידה גדולה של טלוויזיה וקולנוע "חשובים", אבל במקרה הזה (כמו בסרטים על יציאה מהארון או להבדיל, הטרדות מיניות) הסיפוק שנובע מהעובדה שאנשים כמו גונזלס שואבים כח ותחושת שייכות מהחשיפה שלו ממש משלים את חווית הצפייה. פערי הזמן בין מלחמות ישראל לעיתוי שבו הן מחלחלות לקולנוע ולטלוויזיה הולכים ומתקצרים וזה כנראה סימן טוב, כי זה אומר שזמן ההדחקה מתקצר. אם פעם תוכנית ריאליטי סידרה לגונזלס את החיים, אולי הסרט הזה יעזור לו להתמודד גם עם המציאות עצמה.  

     

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים