"חזרתי מחופשת לידה והחלטתי להתפטר"
כשמאיה פולק חזרה לעבודה נרגשת לאחר חופשת לידה היא ציפתה לקבלת פנים חגיגית אבל הבינה שמלבדה אף אחד לא מתרגש. כשהחליטה לעזוב ולפתוח עסק אנשים אמרו לה שזה לא הזמן לצאת להרפתקה, אך למרות הכל היא התמודדה עם הפחדים ועשתה מהלך
כאשר יהונתן בני הבכור נולד, חוויתי את אחת התקופות הלא פשוטות בחיי - אמא בפעם הראשונה לבדי בעיר חדשה. כולם מתעוררים בבוקר ויוצאים לעבודה, ואני? בבית עם תינוק שאני לא ממש מבינה מה אני צריכה לעשות איתו עכשיו.
אלו היו ימים של למידה והכרות של הדבר המופלא הזה שנקרא הורות. אלו היו ימים של עצב, תסכול, בכי והרבה שאלות כלפי עצמי. לא ידעתי מה יהיה מעכשיו, האם החיים יהיו אותו הדבר? ידעתי שמשהו צריך להשתנות, אבל לא ממש ידעתי מה.
בסיומה של חופשת הלידה חזרתי נרגשת לעבודה שלי, התרגשתי כי הייתה סיבה להתלבש, להתאפר, לשמוע מוסיקה ברכב בדרכי לעבודה ולתת למוח להתנקות ממחשבות.
הגעתי לעבודה ופני נפלו. אף אחד לא שם לי בלון? שלט? הכין לי עוגה? אין חגיגה לאמא שחזרה מחופשת הלידה? חלק מהפרצופים השתנו וחלקם נשארו אותו הדבר.
ואני בדמות של אמא טרייה לא מבינה איך אין מהומה, איך דבר לא השתנה כאשר הייתי בחופשת הלידה. הרגשתי אכזבה גדולה, אחרי תקופה ארוכה בבית, קיוויתי וציפיתי שיקבלו את פני באופן אחר.
חזרתי הביתה בסיומו של יום העבודה, חצי נוסעת חצי עומדת בפקקים ומבואסת על החיים. חישבתי את מסלולי מחדש ולמחרת הגשתי את מכתב הפיטורים.
קראו עוד:
- קל יותר להיות אמא לשניים מאשר לילד אחד
- 10 שנים מנסים להיות הורים ולא מצליחים
זהו? ככה מסתיימות להן ארבע שנים? ומה עכשיו? החלטתי לפתוח עסק עצמאי, להתמודד עם פחדים ישנים. כולם חשבו שהתחלקתי על השכל. איך אני עוזבת מקום עבודה קבוע שמספק לי שכר חודש בחודשו? "עכשיו זה זה הזמן לצאת להרפתקה?" כולם שאלו, "יש לי ילד שצריך אותך".
ובדיוק בזה בחרתי להיות אמא לצד העסק שלי. העסק יגדל לאט ואני אהיה נוכחת בחייו של הבן שלי, לא אהיה בלחץ לצאת בזמן מהעבודה כי יש פקקים, לא אהיה בלחץ לנסוע בטירוף בכבישים. כאשר הבן שלי יהיה חולה אף אחד לא יעשה לי פרצופים. אני זאת שאנהל לעצמי את הלו"ז של החיים.
תגובות של הורים לטלפון מהגן כשהילד חולה:
עם זאת, יש הרבה תסכולים, עצות וויכוחים. אני עם עצמי, לא כלפי האנשים. וכיום? כמעט שלוש שנים חלפו מלידת בני הבכור מאז הצטרף הבן השני שלי למשפחה שלנו, והעסק חי וקיים. אני רוצה לומר תודה לכל מי שלא תלה לי בלון או הכין לי ברכה. בזכותכם לא נשארתי תקועה במקום העבודה.
כולם שואלים - "הבן שלך לא בצהרון?", "לא רשמת אותו לשני סבבים של קייטנה?" התשובה שלי היא לא. לא חלילה כי זה לא בסדר או שיש לי משהו רע נגד, אלא כי בחרתי להיות קודם כל אמא , והקריירה בהילוך איטי יותר.
זה מתסכל שהסביבה אומרת לי "טוב נו יש לך אפשרות", "את עובדת מהבית". גם לשכירה שעובדת בחצי משרה יש אפשרות לצאת לאסוף את הילד לפני צהרון, ובנוסף יש לה גם תנאים טובים. לעצמאית אין כלום, הכל לבדי ובעצמי. אני לא מתלוננת על כך, בזה בחרתי. אני מתלוננת אל המשפטים הכל-כך לא נכונים שיש לסביבה לומר לי.
אם זה יהיה לנצח? אני לא יודעת איזו אמא אני אהיה בשנה הבאה. כרגע זה מה שבחרתי ואני מאוד שלמה עם ההחלטה שלי. אני בונה קריירה במקביל לאמהות שלי, ויש לזה מחירים כבדים.
יש גם אמהות שבוחרות אחרת ואני לא שופטת. אין נכון ולא נכון בהורות. כל הורה ומה שנכון לו.
הכותבת היא יועצת שינה ומדריכת הורים
לפנייה לכתב/ת 
