שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    ברית אש: התורה לא שורפת את האנושות
    המשוררת זלדה העמידה את האש בעימות עם הברוש, במעין מלחמת עולם פנימית המצויה בכולנו בין הסדר והמתינות לשאיפה לאור אין-סופי. אבל בריאת העולם בבראשית - ברית אש - מכוננת סדר פנימי

    התורה מתארת את ראשית הבריאה במילה "בראשית". מילה אחת שיש בה עולם ומלואו. רבות דרשו עליה חז"ל, עומק ורוחב תלו בה. ברצוני להציע פרשנות נפשית למילה הפותחת את התורה, ובזה להביט לא רק על תיאור המציאות שבה, אלא בעיקר על האופי הכמוס בבריאה כולה, הרמוז במילה "בראשית".

     


     

    << הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

     

    רבנו יעקב בן אשר ("בעל הטורים") לימד אותנו שמילה זו מתפרשת גם כצמד המילים ברית ואש, "שבזכות הברית שהיא המילה, ובזכות האש שהיא התורה, ניצולים מדינה של גיהינום".

     

    הלהבה שבכולנו

    המילה "בראשית" מורה לנו על שני מרכיבי העולם- הברית והאש. ואם נדייק - היא מלמדת על כך שבתוך הברית מונחת אש. וכפרשנותו - ביסוד כל "ברית מילה" מצויה "אש תורה".

     

    זלדה המשוררת מתארת באחד משיריה דו-שיח עמוק בין שני מוטיבים במציאות: הלהבה והברוש.

     

    "הַלֶּהָבָה אוֹמֶרֶת לַבְּרוֹש

    כַּאֲשֶׁר אֲנִי רוֹאָה

    כַּמָּה אַתָּה שַׁאֲנָן

    כַּמָּה עוֹטֶה גָאוֹן

    מַשֶּׁהוּ בְּתוֹכִי מִשְׁתּוֹלֵל

    אֵיךְ אֶפְשָׁר לַעֲבֹר אֶת הַחַיִּים

    הַנּוֹרָאִים הָאֵלֶּה

    בְּלִי שֶמֶץ שֶל טֵרוּף

    בְּלִי שֶמֶץ שֶל רוּחָנִיּוּת

    בְּלִי שֶמֶץ שֶל דִּמְיוֹן

    בְּלִי שֶמֶץ שֶל חֵרוּת

    בְּגַאֲוָה עַתִּיקָה וְקוֹדֶרֶת.

    לוּ יָכֹלְתִּי הָיִיתִי שׂוֹרֶפֶת

    אֶת הַמִּמְסָד

    שֶׁשְּׁמוֹ תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה

    וְאֶת הַתְּלוּת הָאֲרוּרָה שֶׁלְּךָ

    בָּאֲדָמָה, בָּאֲוִיר, בַּשֶּׁמֶשׁ, בַּמָּטָר וּבַטַּל".

     

    הלהבה מייצגת את יסוד האש שבנפש האדם. בכולנו ישנה להבה, כעין התלהבות בלתי פוסקת המבקשת שינוי דרמטי כל העת. יש המודעים ליסוד הלהבה שבנפשם, ויש המתכחשים לו. אך בכולנו הוא קיים. לעומת יסוד הלהבה, בכולנו ישנו גם את יסוד ה"ברוש". הכוח המסודר, המצוי ביחס עמוק עם הסביבה, מקבל ממנה ומעניק לה, ובעיקר - מתחשב בה.

     

    יש פעמים בחיינו שבהם ה"אש" מבזה את הברוש: אנחנו רוצים דרמה, שינוי, קפיצה הרת נצורות לעולם שכולו מואר באור אין-סופי, והברוש שבנו, הוא שותק ואינו מגיב:

     

    "הַבְּרוֹש שוֹתֵק,

    הוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טֵרוּף

    שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֵרוּת

    שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דִמְיוֹן

    שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחָנִיּוּת

    אַךְ הַשַּׁלְהֶבֶת לֹא תָבִין

    הַשַּׁלְהֶבֶת לֹא תַאֲמִין".

     

    יסודות שנלחמים בתוכנו

    השלהבת טוענת שלוש טענות: העולם נורא, הברוש אטום לרגשותיו, והברוש משועבד לכוחות הטבע. אולם האש איננה מפרשת נכון את הברוש. הברוש יודע שגם בו קיים אור אין-סופי ורצון של שינוי, תנועה כלפי שמים בלתי נגמרים. אמנם גם הברוש חוטא ביחסו ללהבה. הוא איננו יוצר קשר איתה, משום שלדעתו "השלהבת לא תבין/ השלהבת לא תאמין". הוא סבור שרק הוא, כיסוד הסדר והמתינות, יכול להבין ולהגיע לעומקי הנצח.

     

    לברוש וללהבה יש טעות משותפת - הם אינם מבינים האחד את השני, ואינם נותנים אמון האחד בשני. לעומת מלחמת עולם זו המצויה בנו לפעמים, התורה קוראת לשלום עולמים – "בראשית". אולם כיצד יכולים הברוש והלהבה לדור בכפיפה אחת באדם במלוא כוחם, ובשלום?

     

    כאן מגיע החידוש הגדול של רבי יעקב בן אשר: "אש" היא תורה. "אש" איננה פרא ודרור לכל תועבה. היא לא אש זרה, אלא אורייתא; אש המאירה, שאיננה מזלזלת בחוק הטבעי והמוסרי, אלא מפרשת אותו נכון, נותנת לו את ערכו מתוך ההבנה ההדדית העמוקה שלברוש וללהבה יש תפקיד משמעותי בשיתוף הפעולה ביניהם.

     

    אש כזו, מצילה את האדם מאש הגיהינום, המבקשת לכלות את הברוש ואת החיים המסודרים של האנושות. הברוש מכונן ברית עם הלהבה, הוא מבין את ערכה ומאמין בכוחה. במקום ביטול האחד של חברו, קוראת התורה לפרשנות והיכרות נכונה של כל כוח את חברו. וכדברי רבי צדוק מלובלין: "העולם הוא ספר חתום, והתורה היא פירושו".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים