סערת #לאהתלוננתי: מה השתנה בין תלונה לתלונה?
שנה אחרי קמפיין #MeToo, וכשברקע קמפיין #לאהתלוננתי, ניסינו לבדוק האם משהו השתנה בטיפול של הרשויות השונות בנפגעות ונפגעי אלימות מינית, ולכל הפחות מה צפוי להשתנות. "בשורה התחתונה, המערכת עדיין לא רואה את הנפגעות"
בדיוק שנה לאחר פריצתו של MeToo#, קמפיין הרשת העולמי הגדול אי פעם, שתורגם בישראל ל#גם אני ועורר גלים רבים גם בארץ, שטף בשבוע האחרון את הרשתות החברתיות ההשטאג #לאהתלוננתי, עם אלפי פרסומים על תקיפות והטרדות מיניות שלא הסתיימו בתלונה.
התלוננו, וזה מה שקרה - שילמנו את המחיר
העניין שעומד במרכז גל הפרסומים האחרון הוא התשובות הרבות שניתנות לשאלה "למה לא התלוננת", על רקע הדרישה של הנשיא דונלד טראמפ לדעת מדוע כריסטין בלייזי פורד, המתלוננת נגד השופט ברט קבאנו, לא דיווחה על התקיפה המינית שלו נגדה כבר לפני שנים.
סערת #לאהתלוננתי(צילום: shutterstock)
#לאהתלוננתי. התגית והסיפורים שסחפו את הרשתות החברתיות
מתוך קמפיין בקנדה: חוק "השומרוני הטוב"
"הדבר הראשון הוא ההיבט האישי", היא מסבירה. "הבושה, ההאשמה העצמית שאני גרמתי את זה לעצמי, וגם חשש מאיזשהו כתם שירבוץ על המתלוננת ויפגע בקבלה לעבודה, בצבא וכו'. בנושא זה חלה התקדמות, לא בגלל שום דבר רגולטורי, אלא בגלל שינויים שקרו בחברה ובעיקר בקרב נשים. תהליך אחד שקורה ועוזר להרבה מאוד נשים הוא ה'רול מודל' - נשים מאוד חזקות, בעיקר בתחום התרבות, שחשפו כל מיני מקרים והתעללויות שעברו ובזכות זה נשים אחרות רואות שזה קרה אפילו לאופרה ווינפרי למשל, אז זה יכול לקרות לכולן".
"בנוסף, נשים נוטות לא להתלונן בגלל תפיסות חברתיות ישנות ומעוותות שמובילות להאשמה, קלון והוקעה של הקורבן במקום של הפוגע", מוסיפה סוליציאנו. "אמנם החברה עברה בשנים האחרונות שינוי, אבל זה עדיין לא מספיק. הייתי רוצה שאדם כמו חיים רמון לא ילמד באוניברסיטה. הוא יכול להיות מנכ"ל של קניון אבל שלא ימשיך לכהן במשרות ציבוריות, חברתיות או תרבותיות. בעיה נוספת שמונעת מנשים להתלונן היא שהמערכת המשפטית עדיין מדברת בשפה שונה מאשר שפת הפגיעה. אין מספיק הכשרות לשופטים. הנפגעות עדיין סובלות מכל המיתוסים והדעות הקדומות והסניגורים רומסים אותן".
האם בין שני הקמפיינים שעושים שירות חשוב להעלאת המודעות החברתית, השתנה משהו באופן מעשי?
"בשורה התחתונה, גם היום המערכת עדיין לא רואה את הנפגעות", אומרת מנכ"לית שדולת הנשים בישראל, עו"ד מיכל גרא מרגליות. "הציבור התקדם אבל המערכת לא השתנתה".
ברמה הממשלתית חלו שתי התפתחויות חשובות בשנה החולפת. הראשונה היא הקמת ועדה לגיבוש תוכנית לאומית למניעת הטרדות מיניות, בראשות מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה, אוה מדז'יבוז', וביוזמת השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל.
מדובר בוועדה בין-משרדית מורחבת שתגבש המלצות אופרטיביות ממוקדות למניעת הטרדות מיניות במקומות עבודה, והעלאת המודעות הציבורית לתופעה. נוסף על כך, הודיעו השרה גמליאל ושרת המשפטים איילת שקד כי יפעלו לבחינה מחודשת של חוק ההטרדות המיניות ושל תקופת ההתיישנות בעבירות המין, אך הדבר טרם מומש.
"אנחנו מתגבשים לקראת מסקנה שיש פה בעיה של מודעות חברתית ותפיסה", מספרת מדז'יבוז' על דיוני הוועדה בראשותה. "מדינת ישראל מאוד מובילה בנושא החקיקה ומדורגת בציון המקסימלי ב-OECD מבחינה זו. יש מדינות, כולל ארצות הברית הגדולה, שאין בהן חוק מיוחד למניעת הטרדה מינית כמו בישראל. צריך לשים את הזרקור על יישום החוק. הדבר הגדול הוא המודעות החברתית וההבנה שמה שהיה זה לא מה שיהיה, בלי קשר לחקיקה. שנבין שמי שיודע ולא עושה דבר הוא שותף לפשע, כמו שקרה בפרשת אלון קסטיאל. בעניין זה עלה רעיון של חקיקת משהו בסגנון 'חוק השומרוני הטוב', שמחייב אנשים לדווח על מה שהם היו עדים לו, אבל לכך יש עוד דרך ארוכה. בסופו של דבר יש שיפור אבל עדיין אין מספיק קלון חברתי לתופעה".
"גם היום המערכת עדיין לא רואה את הנפגעות". מיכל גרא מרגליות
"יש פה בעיה של מודעות חברתית ותפיסה". אוה מדז'יבוז'(צילום: ענבל מרמרי)
נוסף על כך, השדולה ממליצה בין היתר על טיפול בהטרדות רחוב. לדוגמה, בצרפת נחקק לפני חודשים אחדים חוק האוסר על הטרדות רחוב ומחמיר את הענישה, כך שרק בסוף השבוע הקודם הוטלו קנס של 300 יורו ומאסר על תנאי על גבר שטפח על ישבנה של אישה ברחוב והשפיל אותה מילולית.
בהקשר של טיפול הרשויות, משרד העבודה והרווחה מפעיל שמונה מרכזי הגנה ברחבי הארץ, המעניקים מענה וסיוע ראשוני מידי לקטינים נפגעי נפגעי אלימות ומין, בהם מטפלים בכאלפיים מקרי פגיעה מינית בשנה. כמו כן מפעיל המשרד מפעיל 13 מרכזי טיפול לקטינים נפגעי עבירות מין, בהם מועסקים מטפלים מוסמכים המטפלים בכ-1,750 קטינים בשנה,
לפנייה לכתב/ת 
#לאהתלוננתי
צילום: shutterstock
מומלצים
