בהוטן, ממלכת החץ והקשת
הספורט הלאומי של הממלכה הקטנה בהימלאיה הוא הקשתוּת – ובמדינה נערכות תחרויות חץ וקשת המלוות באלכוהול וריקודים. השליטה של הענף הייתה בלתי מעורערת, עד שהטלוויזיה הראשונה הגיעה ב-1999 והרסה הכול
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
בבהוטן, ממלכה קטנה בהרי ההימלאיה, הקשתוּת היא ספורט לאומי – דרך חיים של רבים מ-800 אלף התושבים. ברחבי בהוטן מתקיימות תחרויות רבות מדי חודש, והמנצחים ממשיכים לאליפות הארצית ומתחרים לעיני מאות צופים נלהבים.
"אלכוהול וקשתות הולכים יד ביד", אומר טאשי דורג'י בן ה-25 מאיגוד הספורט והמשחקים הילידיים בבהוטן. "אנחנו שותים כדי לצבור ביטחון. אנחנו מאמינים שאם נשתה נוכל לפגוע במטרה טוב יותר". במשחק שהוא וחבריו משחקים בבירה טהימפהו משתתפות שתי קבוצות של 11 שחקנים, והקבוצות מנסות לפגוע במרכז המטרה – הנמצאת במרחק 140 מטר מהם. השחקנים, לבושים שמלות מסורתיות, רוקדים ושרים שירי עם. למנצחים ולמפסידים שמורים שירי עם שונים.
הספורט הלאומי האהוב מופיע באגדות העם של בהוטן, ובהן מסופר כיצד חצים וקשתות שימשו לציד טורפים ולגירוש שדים ורוחות רעות. בבהוטן מספרים גם כי במאה ה-19 נלחמו המקומיים בעזרת חצים מורעלים בחיילים הבריטים – שהיו חמושים ברובים.
המלך הראשון של בהוטן, גונגסה אוגיין וונגצ'וק (1926-1862), היה חובב גדול של חץ וקשת. לאורך השנים המשיך הספורט לפרוח בחסות בית המלוכה, אבל דעיכה מסוימת החלה כשהמדינה המבודדת החליטה שהיא רוצה להתפתח כלכלית ולהפוך למודרנית מעט יותר. ההחלטה הובילה להגעתה של הטלוויזיה הראשונה לממלכה בהימלאיה – וזה קרה רק ב-1999.
הטלוויזיה פגעה בקשתוּת, מסביר קינזאנג דורג'י, נשיא איגוד הספורט והמשחקים הילידיים. "היא הפכה את הספורט המודרני לזמין – והציגה לתושבים ענפי ספורט כמו כדורגל וכדורעף, שזול יותר לשחק בהם. פתאום לספורט המסורתי שלנו הייתה תחרות. היום יש לילדים אפשרויות בחירה רבות יותר משהיו לדורות הקודמים".
במקביל למודרניזציה המסוימת בבהוטן התקדם ענף הקשתות בעולם והציוד בו הפך למודרני יותר. הקשתים מבהוטן, הרגילים לקשתות עשויות במבוק, נותרו מאחור והתקשו למצוא את מקומם בתחרויות הבינלאומיות. המדינה המסוגרת שלחה קשתים לכל אולימפיאדה מאז 1984 – אבל טרם זכתה במדליה.
יש האומרים שלתושבי בהוטן אין את היצר התחרותי הדרוש כדי להצטיין בספורט. יגיין דורג'י, יועץ בתחום בריאות הנפש וקשת נלהב, רוצה לחלוק על הטענה הזאת. "היריבות די אינטנסיבית. בדרך כלל היריבים 'שותלים' נשים ביציע כדי להסיח את דעת היריב. הנשים מחקות אותך ומנסות להכשיל אותך, ואתה צריך להתרכז מאוד – כשהגאווה והכבוד על הכף".
משתתף נוסף בתחרות, קארמה צ'רינג, חושב שהקשתים בבהוטן אינם רוצים באמת תהילה עולמית – אלא מעדיפים לשמור על המסורת. "כל אחד יכול לירות בקשתות מודרניות ומתוחכמות. הקשתות המסורתית לעומת זאת מאתגרת יותר – אתה חייב להתמקד גם בגוף וגם בנפש".
עוד כתבות על בהוטן:
- המעוז האחרון: ממלכת הדרקון נכנעה לסלולר
- המהפך הדמוקרטי של הממלכה מההימלאיה
- בהוטן רוצה שקארמה תביא מדליה
לאחרונה השיקה התאחדות הקשתים בבהוטן תוכנית שנועדה לעודד ילדים להצטרף לאימוני חץ וקשת. בקיץ, באליפות העולם בהונגריה, זכו שני ספורטאים מבהוטן במדליית זהב – וזה היה "חץ ברגל" של חובבי הקשתות המסורתית.
"זאת הייתה חוויה להתחרות עם עוד 300 קשתים מרחבי העולם", אומר דאמצ'ו וונגדי, שזכה במדליית זהב. "זה הראה שהקשתות המסורתית יכולה לקום לתחייה בהתחשב בכך שבהרבה מדינות באירופה ובאסיה יש היסטוריה של ירי בחץ וקשת. ועם ההיסטוריה העשירה שלנו והתרבות שלנו – בהוטן יכולה להראות לאחרות את הדרך".
לפנייה לכתב/ת 
