שתף קטע נבחר

מותר לטבול במקווה עם תפרים של ניתוח קיסרי?

האם התפרים והרטייה שעליהם מהווים חציצה לצורך טבילה במקווה?

שאלה:

עברתי ניתוח בטן לפני כשלושה שבועות ויש לי תפרים (במקום של הניתוח קיסרי) שעדיין לא נמסו. בנוסף יש לי פלסטר שאמור לרדת מעצמו על התפרים. הוא עדיין לא ירד.

 

השאלה שלי: האם אני יכולה ללכת לטבול במקווה, או שזו חציצה? (מיכל ע').

 

יש לכם שאלה? לחצו על "שלח שאלה" - כתבו ותיענו

 

<< לכל השו"תים במדור החדשו"ת >>

 

תשובה:

אקדים, תפירה רפואית היא פעולה כירורגית או כירורגית-פלסטית, הנעשית לצורך סגירת חתך או קרע בעור. קיימות שיטות תפירה נוספות, המתאימות לצרכים כירורגיים רבים ושונים. בעבר תפרו בחוטי משי או פלסטיק, ולכן היה צורך בטיפול מיוחד להוצאת התפרים. כיום מעדיפים במידת האפשר להשתמש בחוטי תפירה העשויים מרקמות הנלקחות מדפנות המעיים של בעלי חיים, היתרון בשימוש בחוט מסוג זה הוא, שהם נמסים מאליהם בתוך כשבועיים, ונספגים אל תוך רקמות הגוף.

 

לכאורה, תפרים מהווים חציצה (בין הגוף למים), וחציצה פוסלת את הטבילה במקווה. עם זאת, נראה שניתן לטבול עם התפרים, ומן הסיבות הבאות:

 

הראשונה מוגדרת בהלכה כ"מיעוט שאינו מקפיד".

חז"ל והפוסקים קבעו תנאים שונים בדיני חציצה: מהתורה, רק דבר החופה את רוב גופו של הטובל, והוא מקפיד עליו ורוצה להעבירו, הרי זה חוצץ. אולם אם הדבר הנמצא על הגוף ואין מקפידים עליו, או שהיה חופה רק את מיעוט הגוף - אינו חוצץ.

 

כל זה מדין תורה, אולם חכמים הוסיפו וגזרו גם על דבר הנמצאים על מיעוט הגוף, והטובל מקפיד עליו, או על דבר הנמצא על רוב הגוף והטובל אינו מקפיד עליו. אולם גם חכמים הקלו, שאם היה הדבר החוצץ על מיעוט הגוף והטובל אינו מקפיד עליו – אין הדבר שעל הגוף פוסל אפילו מדרבנן. אף למחמירים, כשלא ניתן להסיר - הרי זה כדיעבד ומותר לטבול.

 

במקרה שלך מדובר על תפרים שהם על מיעוט הגוף, ואינך מקפידה שיישארו שם, לכן הם אינם מהווים חציצה לטבילה.

 

סיבה שנייה להקל - צורך רפואי.

דבר חוצץ המשמש לרפואה אינו נחשב כדבר שמקפידים עליו ואינו חוצץ. ועוד, היות שאי אפשר להסירו מחמת הסכנה שבדבר, אינו נחשב לחוצץ.

 

סיבה שלישית - דבר הבלוע.

ההלכה מבחינה בדין דברים חוצצים בין מקום גלוי על הגוף (ובמקום כזה צריך שהמים יגעו בפועל בכל מקום), לבין מקום נסתר. במקום נסתר (שאף פעם לא מגיעים לשם מים) אין צורך שיהא ראוי לביאת מים, ואין דבר שנמצא שם חוצץ ופוסל את הטבילה.

 

לאור זאת נראה להתיר לטבול עם התפרים, כיוון שהתפרים נבלעים במשך הזמן בבשר או מתכלים מאליהם. וכן הורו הרב וואזנר והרב אויערבך להתיר גם אם הם בולטים מעט מהבשר (עיין "אוצרות הטהרה", פ”ז אות נ"ז).

 

ומה לגבי הרטייה?

ביחס לרטייה (פלסטר), נחלקו האחרונים האם רטייה שעל גבי מכה חוצצת; מצד אחד, הרי עתיד להסירה ואינה טפילה לגוף, ואם כן, הפלסטר נחשב כחציצה. מצד שני, האישה הרי רוצה ברטייה כל זמן שיש לה את הפצע ואינה מסירה אותה כל אותו הזמן.

 

אפילו תחבושת גבס שעושים על היד שנשברה ומונחת למשך כמה שבועות או חודשים ואין מסירים אותה כל אותו הזמן, ואם כן, היות והגבס נעשה לשם רפואה, ונוח לה בדבר והינו בגדר מיעוטו המקפיד, ובכלל רטייה החוצצת.

 

אולם ניתן לומר שדווקא ברטייה שמתקיימת זמן רב והאישה רוצה בקיומה משום רפואה, והיא אינה מקפידה עליה, ואם כן איננה נחשב לחציצה. מכיוון שיש כאמור מקילים בפלסטר, את יכולה לטבול במקווה (משיב: הרב אברהם רזניקוב).

 

לבירורים ושאלות אפשר לפנות למענה הטלפוני של צהר בענייני בהלכה. ימים א'-ה', בין השעות 19:00-23:00, בטלפון 1-800-200-377.  

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: נעמי קרוגר, מרכז עדן
מותר אחרי ניתוח?
צילום: נעמי קרוגר, מרכז עדן
מומלצים