בית המשפט קבע שוב: מצלמות המהירות לא אמינות

הסאגה סביב מצלמות המהירות הדיגיטליות (א3) אינה פוסקת. לאחר שאמינות מכשיר האכיפה לא הוכחה בבית המשפט בעכו, קובע גם בית המשפט המחוזי בלוד כי לא הוכחה יכולת מצלמות המהירות להבחין בין כלי רכב ולקבוע מי מהם עבר עבירה. בית המשפט החליט לכן לזכות נהג שתועד לכאורה במהירות גבוהה מהמותר, תוך שהשופט מזכיר את כישלונה של המשטרה - ושל מכון התקנים שטען כי בחן את מכשיר האכיפה - לשכנע את בית המשפט כי מצלמות המהירות אמינות.

שתי המכוניות שנתפסו במצלמה - מי עבר עבירה?

יש להזכיר כי רק לפני ימים ספורים הודיעה המשטרה כי מצלמות המהירות נמצאו על ידיה כאמינות בכל זאת, לאחר שמהנדסי הטכניון העבירו דו"ח מבדיקה שנערכה לבקשת המשטרה ובו הובהר כי מצלמות א3 אמינות. בעקבות הכרזה זו הודיעה המשטרה כי כל מי שצולם נוהג במהירות מופרזת, קיבל דו"ח אך זכה להארכה עד סיום בדיקת המהימנות, ייאלץ לשלם את הקנס עד 15 בנובמבר.

בית המשפט זיכה נהגים מעבירת מהירות: "לא הוכחה אמינות המצלמות"

לאחר החלטת בית המשפט בעכו 

לאחרונה הוגש נגד תושב המרכז כתב אישום לבית משפט לתעבורה, שבו נטען כי נהג בכביש 5 ותועד על ידי מצלמת א3 כשהוא נוהג במהירות של 139 קמ"ש במקום 100 קמ"ש. לכתב האישום צורף צילום של הרכב בכביש ולצידו רכב נוסף. סנגורו של הנהג כפר במיוחס לו וטען כי המדינה לא בדקה מעולם וגם לא הוכיחה את יכולת ההפעלה של המערכת במצב של ריבוי כלי רכב בתמונה. עוד טענה ההגנה כי המערכת לא מסוגלת להבחין בין הנתיבים ולהפריד ביניהם במקרה של ריבוי כלי רכב, ואינה יכולה לשייך את עבירת המהירות לרכב אחד.

מצד התביעה העידה שוטרת שערכה את הדו"ח, ואמרה בבית משפט כי "היא יודעת בוודאות שרכב הנאשם ביצע את העבירה". עד נוסף מטעם התביעה העיד כי המערכת יודעת לזהות איזה רכב נמדד. באותו דיון הוצגה גם חוות הדעת של אילן כרמית, ממכון התקנים, אשר עומד במרכז כישלונה של המשטרה להוכיח כי מצלמות המהירות אמינות. השופטת רות רז התרשמה מעדויות התביעה והחליטה להרשיע את הנהג במיוחס לו.

בעקבות ההרשעה הגיש עורך דינו של הנהג, תום עופר ממשרד מירה וולף, ערעור לבית משפט המחוזי בלוד. בפסק הדין הורה השופט אברהם יעקב להחזיר את הדיון לבית משפט לתעבורה, על מנת שימונה מומחה בלתי תלוי מטעמו לבדיקת הסוגיה. בית המשפט לתעבורה סירב למנות מומחה, והשאיר את הרשעת הנאשם במיוחס לו.

צוות ההגנה לא התייאש והגיש ערעור נוסף לבית המשפט המחוזי בלוד. בפסק הדין קבע השופט אברהם יעקב כי "השאלה שעמדה לדיון הייתה אם המערכת מסוגלת להבחין בין שתי המכוניות. העידו מספר עדים, בהם מומחים, לרבות חוות דעת שהוגשה על ידי מר אילן כרמית. חוות הדעת של מר אילן כרמית נידונו בבית משפט לתעבורה בעכו, שם נקבע כי חוות דעתו בעניין מערכת א3 אינן אמינות, מאחר שלא נכח בזמן שהתבצעו, אם התבצעו, בהולנד". השופט הוסיף וקבע בפסק הדין כי "למעשה, עד היום לא נבדקה היכולת של המערכת להבחין בין שתי מכוניות המופיעות באותה תמונה".

עורכי הדין מירה וולף ותום עופר אשר ייצגו את הנהג

השופט קבע עוד כי "לטעמי לא הוכח כי המערכת יכולה להבחין בין שתי המכוניות הנמצאות באותה התמונה. מאחר ולא הוכחה תקינות המערכת במובן זה, ולא נבדקו יכולותיה להבחין בין שתי מכוניות סמוכות, אין מנוס בנסיבות העניין לקבל את הערעור ולהורות על זיכויו של הנאשם". השופט מתח ביקורת על השופטת רז שלא ביצעה את הוראתו למנות מומחה, וקבע כי "בית המשפט לתעבורה, בהתחמקות מיותרת, סירב לבצע את האמור, ועניין זה יידון במקום אחר".

עו"ד עופר אמר בתגובה: "עוד לא הוכח אילו בדיקות עברה המערכת, ומדובר בפסק דין רלוונטי לכל סיטואציה דומה. תוצאה זו משקפת תמונה מדאיגה בנוגע להתנהלות מכון התקנים. כיום, למרות שכל הגורמים הרלוונטיים מודעים לפסק הדין, אין הדבר מונע מהמדינה לצאת בהודעה לציבור להזדרז ולשלם את הדו"חות כאילו המערכת נבדקה והיא אמינה".