שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לצאת למסע הגדול: כיצד לקבל החלטות
    לפעמים הלב אומר ימינה והראש אומר שמאלה. הרגש נוטה לכאן והשכל נוטה לשם. הסוגיה כיצד לקבל החלטות בחיינו גורמת ללב ולראש להתווכח. כיצד נחליט? התורה מציגה: מדריך

    הצו האלוקי לאברהם ללכת אל ארץ מובטחת, זועק בתוך כל אחד ואחת מאיתנו. ההליכה אל עבר ארץ ישראל איננה רק ההליכה הלאומית החשובה אל עבר "ממלכת כהנים וגוי קדוש" בארץ ישראל, אלא גם קריאה אלוקית למסע אישי אל עבר הארץ הנפשית, האינדיבידואלית, המיוחדת לכל אחד ואחת, אשר רק שם אפשר לצמוח בישרות ובריאות.

     


     

    << הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

     

    אולם כיצד אני מחליט לצאת למסע, וכיצד אכריע אנה אפנה בו? לפעמים הלב אומר ימינה והראש אומר שמאלה. הרגש נוטה לכאן והשכל נוטה לשם. הסוגיה כיצד לקבל החלטות בחיינו גורמת ללב ולראש להתווכח. כיצד נחליט?

     

    הלב משתוקק תמיד לחירות. הוא רוצה להחליט על פי מצפונו, על פי רוחו, ולהוביל אותנו למקום עצמאי שהחלטנו להגיע אליו לבדנו. והשכל? הוא דורש מאיתנו כאנשים בוגרים להביא בחשבון את מכלול הנתונים, להתייעץ, להמתין, ולהגדיל את נקודת המבט לפני שאנו ממהרים להחליט על פי הרגש.

     

    אמנם לשכל אין את האווירה המשוחררת של הרגש, אך מצד שני יש בו אחריות ושיקול דעת. השכל רוצה שנקשיב לאחרים, והלב מבקש להחליט לבדו. אז

    למי להקשיב, לשכל או ללב?

     

    ישנו פסוק שעונה על לבטים אלה: "ועבדת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". "בכל לבבך" - זו עבודה רגשית, למשל בתפילה. "ובכל מאודך" - בממונך. זוהי עבודה הגיונית, אחראית, של שיקול דעת כמה להוציא ועל מה.

     

    התורה מדריכה אותנו לתת מקום משמעותי הן לרגש והן לשכל. אסור לנו להתנהל בחוסר אחריות אחר לבבנו למקום פסול, ללא הפעלת שיקול דעת הגיוני - "ולא תתורו אחרי לבבכם". מצד שני, אסור לנו להיות אנשים קרים, "מחשבים אנושיים" חסרי לב ומצפון רגשי. "ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך".

     

    נראה אם כן, שמתבקש מאיתנו איזון נכון בין הצד הרגשי לזה השכלי. אנחנו נקראים להיות אנשים שלמים - בכל לבבנו, בכל מאודנו.

     

    איזון בריא

    ניתן לנסח זאת כך: את ההחלטה לצאת למסע ואת הגדרת היעדים אנחנו מקבלים על ידי איזון בין השכל ללב. השכל מברר היטב מהו הצו האלוקי שה' נטע בי, מהו הרצון האמיתי הראוי לי על פי התורה - וכיצד אוכל לממשו מבלי ליפול בדרך. אך לאחר שיצאתי, עליי לתת מקום גדול לרגש כביטוי לשמחת החיים וחדוות היצירה שהחלטתי לבצע.

     

    אם נלך על פי גישה זו, נעמיד את חיינו תמיד על שלושה קודקודים: הרצון, השכל והרגש. ראשית עלינו להחליט לאן אנו רוצים להגיע, ולתת לרצון האלוקי הישר מקום נכבד בהנהגה הנפשית שלנו. לאחר מכן, עלינו לבדוק על ידי השכל כיצד אוכל לממשו, והאם הוא אכן רצון אלוקי או דחף שלילי. ולאחר שיש לי רצון נקי ודרך לממש אותו באחריות בוגרת, עולה שלהבת הרגש ושמחת החיים.

     

    גם ההתייעצות עם דמויות ערכיות חשובה מאוד, משום שהיא מעניקה לנו מנסיונם של אחרים, ומרחיבה את נקודת הראות שלנו. על ידי העצות נוכל לבנות דרך טובה יותר על מנת לממש את מאוויינו ורצונותינו.

     

    אך את נקודת ההתחלה עצמה - את הרצון עצמו - אין להעתיק מאחרים אלא להנביט מתוך נשמתנו. רצוננו הוא אוטונומי, בעל חירות. חלק אלוה ממעל.

    פורסם לראשונה 19/10/2018 14:01

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים