שתף קטע נבחר

גרים קרוב לעבודה במרכז? כנראה שאתם משלמים יותר על הדירה

לפי מחקר שבדק את דפוסי הנסיעה למקום העבודה בישראל, שלושה מכל ארבעה עובדים בגילאי 25–64 נוסעים עד 20 ק"מ בלבד למקום העבודה, לרוב במכונית פרטית. הניתוח מראה כי עובדים המתגוררים קרוב יותר למרכזי תעסוקה משלמים יותר על דיור

משלמים יותר ועדיין עומדים בפקקים בדרך לעבודה: מרבית העובדים נוסעים מרחק קצר לעבודה ומעדיפים רכב פרטי על פני תחבורה ציבורית, אולם מבלים זמן ממושך יחסית בנסיעה. כך עולה ממחקר חדש של מרכז טאוב המתפרסם היום (ד'), אשר בחן גם את דפוסי הנסיעה לעבודה בהקשר של מחירי הדיור באזור המרכז (גדרה עד חדרה).

 

בנק ישראל: זמן הנסיעה לעבודה התארך בצורה משמעותית

חסומים: למה הגברים הערבים הם הבעיה הבאה של שוק העבודה בישראל

 

 (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)

לפי הניתוח שנעשה על ידי החוקר חיים בלייך, מתקיים מתאם שלילי בין רמת מחירי הדיור באזור, (במונחי עלות למ"ר של דירה) ובין המרחק החציוני שתושבי האזור עוברים מדי יום בדרכם לעבודה. כלומר, אלו הגרים ביישובים קרובים יותר למרכזי תעסוקה משלמים בממוצע סכום גבוה יותר על הדיור, ואילו עובדים הנאלצים לנסוע למרחקים ארוכים יותר זוכים ל"פיצוי" בדמות מחירי דיור זולים יותר.

 

בלייך מציין כי ההבדלים בין האזורים במחירי הדיור, לצד הפריסה של מקומות העבודה והשוני בהזדמנויות בשוק העבודה שנובע מכך, עשויים להוות גורמים בהחלטה על מקום המגורים. 

 

כלומר מגורים ביישוב שהוא אינו זהה למקום העבודה יכולה להוביל להתאמה טובה יותר בין העובדים למקום העבודה, בכך שהיא מאפשרת להם לחיות ביישוב שהם מעדיפים ובבית שהם יכולים להרשות לעצמם.

דו
(מקור: חיים בלייך מרכז טאוב)
 

עוד עולה מהמחקר כי רוב הנסיעות לעבודה הן למרחקים קצרים. שלושה מכל ארבעה עובדים בטווח הגילים 25–64 נוסע עד 20 ק"מ, לרוב במכונית פרטית (נכון לשנים 2016–2014).

  

במונחי זמן שהייה בדרכים, כ-60% מהעובדים מגיעים לעבודה תוך כחצי שעה, 30% בטווח זמן שבין חצי שעה לשעה, וכ-10% נוסעים מעל שעה לכל כיוון. לפי מחקר של בנק ישראל שפורסם לפני מספר חודשים, זמן הנסיעה לעבודה התארך בצורה משמעותית בין השנים 2005 ל- 2016.

 

עלייה בשיעור הנוסעים ברכבת

לפי הנתונים, בשלושים השנים האחרונות טיפס מספר העובדים המועסקים מחוץ ליישוב מגוריהם מ-42% ל-54% בקרב גילאי העבודה (נכון לשנת 2016). התרחבות הנסיעה לעבודה מחוץ ליישוב המגורים מאופיינת בשימוש מוגבר במכוניות פרטיות, שהן  כאמור אמצעי התחבורה המרכזי בקרב העובדים.

 

לפי המחקר, בנוסף לעלייה הגדולה במספר הנוסעים ברכב חלה עלייה בשיעור הנוסעים ברכבת. "בשנים האחרונות עובדים רבים יותר משתמשים ברכבת כאמצעי הגעה עיקרי למקום העבודה – ואף ששיעורם עומד רק על כ-3.5% מהעובדים, בראייה ארוכת טווח זהו שינוי חשוב", כותב בלייך.  

 

דו
(מקור: חיים בלייך מרכז טאוב)

 

 

 

מהמחקר עולה כי ישנם הבדלים גדולים בין דפוסי הנסיעה לעבודה בין האזורים השונים בישראל. לפי בלייך, הבדלים אלו משקפים את הפריסה המרחבית של מקומות תעסוקה מתאימים ביחס למקום המגורים, את ההעדפות האישיות של התושבים ואת חלופות התחבורה הזמינות, הנובעות מהחלטות מדיניות ואזוריות כמו פיתוח תשתיות ותחבורה ציבורית.

 

כך, למרות ש91% מתושבי ירושלים עובדים בעיר, 33% נוסעים בין חצי שעה לשעה בכל כיוון. כנראה הסיבות הן גודלה של העיר והשימוש הרב בתחבורה ציבורית – דבר הנובע גם ממאפיינים חברתיים-כלכליים של האוכלוסייה.

 

גם בפתח תקווה רבים מהעובדים נמצאים בדרכים בין חצי שעה לשעה, אך הם משתמשים ברכב פרטי ונוסעים עד 20 ק"מ, כלומר משך הנסיעה נגזר מעומסי תנועה. לעומתן באופן לא מפתיע ניצבת העיר תל אביב בה 68% מהעובדים המגיעים לעבודה בזמן קצר והיא מאופיינת בריבוי הולכי רגל ורוכבי אופניים.

 

 

דו
(מקור: חיים בלייך מרכז טאוב)

זה לא המגזר אלא התשתיות

הבחירה באמצעי התחבורה לעבודה מושפעת מגורמים כלכליים, חברתיים וגיאוגרפיים שונים. מהניתוח שערך בלייך עולים הבדלים בין יהודים לערבים, המושפעים גם ממקום המגורים. בקרב ערבים המתגוררים ביישובים ערביים בולט השימוש המועט בתחבורה ציבורית, הנובע מהיצע נמוך עקב היעדר תשתית הולמת לתחבורה ציבורית. אך לעומת זאת, בקרב עובדים ערבים יש שימוש נרחב יחסית בהסעות מאורגנות מטעם המעסיק.

 

עובדה ידועה היא שתשתיות התחבורה ביישובים ערביים טובות פחות מאשר ביישובים יהודיים, והדבר ניכר גם בסקרי שביעות רצון שנערכו בקרב התושבים. אזרחים ערבים המתגוררים ביישובים שיש בהם רוב יהודי מרוצים ממצב הכבישים יותר מתושבים ביישובים ערביים, והם משתמשים יותר בתחבורה הציבורית.

 

דו
(מקור: חיים בלייך מרכז טאוב)
 

נשים ערביות: הגיאוגרפיה משפיעה על שיעור התעסוקה

למרות ששיעור התעסוקה של נשים ערביות עלה בשנים האחרונות, יש עדיין צורך בעידוד התעסוקה בקרב אוכלוסיה זו. במחקר נבדקה השפעת דפוסי ההגעה לעבודה על שיעור התעסוקה.

 

מהנתונים עולה כי כשליש מהמועסקות עובדות מחוץ ליישוב המגורים שלהן. בקרב נשים שעובדות מחוץ ליישוב המגורים שלהן, נשים באזור המשולש נוסעות יותר לעבוד ביישובים יהודיים, בעוד שבצפון כמחצית מהן עובדות ביישובים ערביים ומחצית ביישובים יהודיים.

 

בלייך מצא גם כי מרחק הנסיעה לעבודה בקרב נשים ערביות מהמשולש גדול יותר מאשר בקרב ערביות מהצפון. הסיבה לכך היא שבצפון אפשרויות התעסוקה הפתוחות בפני נשים ערביות במרחק הנחשב סביר (כמו עפולה וכרמיאל) מוגבלות, ולא תמיד יש באפשרותן לנסוע מרחק גדול יותר (למשל לחיפה).

 

לכן, נראה כי למרות המרחק מאזור המשולש ליישובים אחרים במרכז, נשים מהאזור מוכנות לנסוע רחוק יותר ולשהות זמן רב יותר בכבישים כדי להרחיב את הזדמנויות התעסוקה. סיבה אפשרית נוספת לפי בלייך היא מצוקת תעסוקה באזור, שדוחקת רבות להתרחק מיישוב המגורים.

 

שיעורי התעסוקה של נשים ערביות בגילי 64-25 מאזורי הצפון והמשולש דומים זה לזה (כ-33%). לפי בלייך, שיעורי התעסוקה הנמוכים באזורים אלו, וכן העובדה שבמחוז הצפון יש שיעור גבוה של נשים ערביות שאינן מחפשות עבודה מפני שלפי עדותן אין בעבורן אפשרויות תעסוקה באזור, עשויים להעיד שלצד הגיאוגרפי יש חשיבות רבה בקביעת שיעורי התעסוקה באוכלוסייה זו.

 

לפיכך טוען בלייך, "כדי להעלות את שיעורי התעסוקה של נשים ערביות בכלל, ובצפון בפרט, אפשר לשקול תמריצים לתעשייה כדי ליצור מרכזי תעסוקה חדשים הקרובים ליישובים ערביים, וכן לשפר את אמצעי התחבורה באזורים אלו".

 

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים