שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הסודות של מנהל ההייטק: הכבל המסתורי שיקנה לכם שליטה במשרד
    מכירים את הרגע בו אתם חוזרים מחופשה ומגלים שלקחו לכם את העכבר, הכיסא או המטען? אודי הרשקוביץ מתאר בטור ההומוריסטי השבועי משהו גרוע בהרבה - הכבל הכחול-אדום-צהוב נעלם לכם מהשולחן. וגם, האוזניות שהצילו את הרעיון המהפכני
    מי הזיז את העכבר שלי? זה קורה בדרך כלל אחרי מספר ימי העדרות רצופים מהעבודה, זה יכול להיות בגלל חופשה, מחלה או נסיעה עסקית. אתה חוזר לעבודה עם חיוך, מופתע לגלות שאפילו קצת התגעגעת ומחליף כמה דאחקות עם החבר'ה בפינת קפה. אתה נכנס למשרד או לקוביה, מוריד את התיק, תוקע את הלפטופ בשקע הטעינה, מדליק את המחשב ו… אין עכבר.

     

    כף היד תופסת רק אוויר (או במקרה הגרוע את הצלחת עם שאריות העוגה שהשארת לפני עשרה ימים…). מבטים קצרים מעל ומתחת לשולחן. אין עכבר. מאחורי המסך, בארון, במגירות, בין עשרות הכבלים שבארגז שבפינה. אין עכבר.

    גם כאן מסתתר כבל מסתורי (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    גם כאן מסתתר כבל מסתורי(צילום: shutterstock)

    אשר יגורת בא לך

    לרגע אתה עוד מקווה שאולי המנקה החליט לבצע ניקיון יסודי והזיז כמה דברים, אבל מבט חטוף ושמונה כוסות קפה חצי מלאות, עדיף לא לדעת במה, והאפשרות הזו יורדת מהפרק. לאט לאט חודרת ההבנה פנימה. הידיעה האכזרית, שמישהו, וככל הנראה מישהו קרוב, השלים ציוד. התגובה המיידית היא לראות מה עוד חסר. המטען של הטלפון הוא החשוד המיידי, אבל אז אתה נזכר שבעצם אתה בעצמך לקחת אותו איתך לפני שעזבת.

     

    עוברים לסריקה יסודית יותר. פתאום אתה שם לב שהכסא קצת נמוך מדי. כן, זה בכלל לא הכסא שלך. כנראה שמישהו השאיל אותו לאיזה ישיבה מרובת משתתפים מכיסאות. האמת, יפה שבכלל החזירו כסא, אפילו שזה לא הכסא שלך. ממשיכים הלאה.

     

    הקופסא המטופשת שבה יש כל מיני עטים נראית ריקה באופן חשוד. היו שם לפחות חמישה או שישה עטים, שלפחות אחד מהם היה כותב. עכשיו יש שם רק שניים, ורוב הסיכויים ששניהם כבר מזמן שכחו איך נראה דיו. הסקירה ממשיכה, אבל עמוק בפנים כבר מחלחלת המחשבה המפחידה. אתה דוחה את הבדיקה ליותר מאוחר ויושב לנסות להרוג את המפלצת שיושבת לך בתיבת הדואר הנכנס בדמות אלפי מיילים שמחכים שתעבור עליהם. אבל הסקרנות הורגת אותך, למרות שאתה לא חתול. אתה מסתובב שמאלה, מתקרב מעט לפינת השולחן מזיז את הקקטוס טיפה ו… אשר יגורת בא לך.

     

    הכבל הכחול-אדום-צהוב נעלם. כן, הכבל המיוחד, שיש רק שלוש כמוהו בכל הקומה הושאל שלא מדעת. הכבל הכחול-אדום-צהוב הוא רק דוגמא ומופת לכל ציוד יקר ערך הקיים בכל חברת היי-טק, שנדרש על מנת לבצע פעולה בסיסית כלשהיא, ובגלל מחירו או נדירותו אף פעם אין מספיק כאלה.

     

    זה יכול להיות כבל שרק באמצעותו ניתן לעדכן את התוכנה של מכשיר מסוים, או אולי דיסק-און-קי שרק איתו אפשר לשחרר גירסאות לפרודקשן, או סתם מברג אלן 7/128 שרק איתו ניתן לפתוח את הקופסא של השרת, או המפתח לארון הציוד המשרדי (שווה ערך בעולם הלואו-טק הוא כמובן הכרטיס הנשגב והמיסתורי בקופות בסופר, שבכוחותיו המופלאים יכול להחזיר את הזמן לאחור ולבטל את פעולת הקופאית).

      

    לטורים נוספים במדור:

    היום שבו הפכתי למנהל קטן בחברת הייטק גדולה

    איך הגיעה התוצאה של הדרבי לדו"ח השבועי?

    הסיבה האמיתית לנסיעה עסקית בהייטק

    המהפכה החברתית לצמצום מספר המיילים בעבודה

    כל אחד נהיה צ'יף: כך נעלמו "פשוטי העם" מההייטק

     

    מי שמחזיק ברשותו את הציוד הנדיר באופן אוטומטי נחשב לבעל מעמד בכיר יותר בחברה, והוא כמובן יכול לסחור בציוד תמורת טובות הנאה שונות, כגון: "אני אתן לך את הכבל בתנאי שתפנה כמה שעות לעבוד איתי על הבאג האחרון". ועכשיו הכבל נעלם ואיתו גם המעמד והיכולת להזיז דברים. ישנם אלו שעל מנת למנוע את התופעה שמים מדבקות עם השם שלהם על הציוד, כמו על המחברות בבית הספר.

     

    וישנם אלו שאף ילכו צעד נוסף וינעלו או יקשרו את הציוד, משל הכבל הוא עט בסניף דואר. אבל אני לא מוכן לנקוט בשיטות כאלו. לי יש אמון בסיסי באנשים וביושרה שלהם. מה גם שאני יכול להבין את הצד השני. לפעמים יש צורך דחוף ביותר באותו ציוד נדיר ויקר ערך, ואין זמן לשאול או לבקש רשות או לחפש את בעל הבית. אז לוקחים ומשתדלים להחזיר מיד בתום השימוש, או מקסימום למחרת. ואם למחרת בדיוק הייתי חולה אז בשבוע שאחרי, או מיד כשאני אחזור מהנסיעה העסקית. או מתי שייצא לי. לא צריך לעשות מזה סיפור.

     

    איך אפשר להציג רעיון מהפכני בלי אוזניות?

    אני זוכר מקרה, בו נשארתי מאוחר במשרד לטובת ישיבה חשובה עם חבר'ה בארצות הברית שבה הייתי אמור להציג את הרעיון המהפכני שלי. אני ידוע כאחד שתמיד יש לי כמה רעיונות מהפכניים איך לגרום למוצר ולחברה להיות הרבה יותר מוצלחת (לפחות לדעתי). כמה דקות לפני הישיבה פתאום גיליתי שהאוזניות האלחוטיות שלי לא עובדות.

     

    לא רק הכבל חשוב במשרד. הקרב על האופן ספייס    (צילום: אלי סגל | ניצן דרור)

    לא רק הכבל חשוב במשרד. הקרב על האופן ספייס    (צילום: אלי סגל | ניצן דרור)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    ברגעים אלו, שעתיד החברה, או לפחות עתידו של הרעיון המהפכני שלי תלוי על בלימה, אין זמן לזוטות כמו בקשת רשות לשאול ציוד. מה גם שהייתי די לבד בכל הבניין כך שלא היה ממי לבקש. הסתובבתי בין עמדות העבודה עד שמצאתי בעמדה של מישהי שאני מכיר אוזניות בדיוק כמו שלי. לקחתי את האוזניות שלה חיברתי אותן למחשב שלי והעברתי את הפרזנטציה בהצלחה. (הצלחה משמעותה שהרעיון שלי נדחה על הסף כמשהו שאין סיכוי שהוא יעבוד, וגם אם הוא יעבוד, בכל מקרה כבר מאוחר מדי, וגם אם עוד לא מאוחר מדי, אין מי שיממש אותו. וגם אם נמצא מי שיממש אותו, נמצא כבר תירוץ אחר עד שתתייאש).

     

    בכל אופן, עם סיום הישיבה, כבר היה מאוחר אז הלכתי הביתה ושכחתי להחזיר את האוזניות. למחרת כשחזרתי למשרד, השתעשעתי עם הרעיון שאולי עדיף להשאיר את האוזניות התקינות אצלי, כי הגברת בעלת האוזניות פחות צריכה אותם ממני. אני יכול פשוט לשים את האוזניות שלא עובדות אצלה, והיא בכלל לא תדע שהייתה החלפה.

     

    אבל ברגע האחרון התעשתתי והחלטתי להחזיר את האוזניות, ועוד להקפיד לעשות את זה בפניה ולא כמו גנב בחשיכה. מעשים כגון אלו לא מתאימים לאיכות של האנשים שעובדים במקום הזה. כשהגעתי לעמדה שלה עם האוזניות ביד, היא אמרה לי: "אה, זה אתה שלקח את האוזניות? איזה קטע! בדיוק אתמול בצהרים האוזניות שלי התקלקלו והייתי חייבת לדבר עם אמא שלי שתוציא את הילד מהגן, אז לקחתי את האוזניות שלך ושמתי לך במקום את האוזניות המקולקלות שלי…"

     

    הכותב בעל נסיון ניהולי, וממשיך לצבור חוויות בהייטק על בסיס יומיומי. טורים ופוסטים נוספים שלו ניתן לקרוא בבלוג "פינת הקפה ".

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים