שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "מפצח האגוזים": פסולת בעטיפה של זהב
    העיבוד של דיסני לקלאסיקה מרוקן אותה מתוכן - סיפור על צעצועים שקמים לתחייה הופך לסרט חסר חיים. התפאורה והתלבושות המפוארות רק מדגישות את ריקנות העלילה של "מפצח האגוזים וארבע הממלכות" ואת הניסיון ליצור נסיכה נוספת מפס הייצור של החברה


     

    לא פשוט ליצור עיבוד ל"מפצח האגוזים" – אותו סיפור של א.ת.א הופמן (1816), שזכה לגרסה חדשה ע"י אלכסנדר דיומא האב (1844), ושלבסוף היה הבסיס, בגרסה שנייה זו, לבלט המפורסם של צ'ייקובסקי (1892). העיבוד מחייב יצירה של עולם פנטזיה, ומימוש האלמנט המרכזי בעלילה של צעצועים קמים לתחייה. כיוון שאלו דרישות הסף אין זה פלא שרוב העיבודים היו באנימציה – מיקי מאוס, תום וג'רי ואפילו ברבי כבר היו שם (שלא לדבר על השפעות על סרטי אנימציה נוסח "צעצוע של סיפור"). עיבודי "לייב אקשן", לעומת זאת, היו מועטים ביותר. הדימויים של עולם פנטזיה עם צעצועים שקמים לתחייה היה כמעת בלתי אפשרי למימוש ללא טכנולוגיות האנימציה הממוחשבת של 20 השנים האחרונות שכעת מאפשרות ליצור עיבוד היברידי של אנימציה ו"לייב אקשן".

     

    לפני 9 שנים נעשה "מפצח האגוזים" (או בשמו המלא והמפוקפק "מפצח האגוזים בתלת ממד") בבימוי של הבמאי והתסריטאי הרוסי המוערך אנדריי קונצ'לובסקי. הפקה בריטית-הונגרית שנעשתה בתקציב גדול וכשלה כלכלית וביקורתית. קונצ'לובסקי הקצין את הממדים האפלים באגדה, והפך אותה לאלגוריה לזוועות המאה ה-20 – עם מלך-עכברוש נאצי ופתרון סופי לצעצועים. הגרוטסקה הזו הבטיחה שנים של טיפול פסיכולוגי לצופים צעירים ומבועתים.

     

    ביקורות קולנוע נוספות:

    "רפסודיה בוהמית"

    "אורי זוהר חוזר"

    "ילד יפה"

     

    בעוד שסרטו של קונצ'לובסקי שייך לסוג הסרטים שמעלים את השאלה "מי לעזאזל חשב שזה יהיה רעיון מוצלח?" אי אפשר לומר זאת על הגרסה הנוכחית. כאן התשובה ברורה עד כאב. מנגנוני ההפקה של תאגיד דיסני, אלו העומדים מאחורי ההפקה הנוכחית, לא יאפשרו לעיוות כעור ומטריד לצאת משערי המפעל. "מפצח האגוזים וארבע הממלכות" (The Nutcracker and the Four Realms) מציג עושר של תפאורות ולבוש, ומדלל את המרכיבים העלילתיים לבל יהיו מאיימים יתר על המידה. האם נולדה כאן קלאסיקה נוספת של דיסני? ממש לא.

     

    מתוך
    מוצר מפס ייצור. "מפצח האגוזים וארבע הממלכות"
     

    גם אם "ארבע הממלכות" נוקט הפוכה ביחס לסרטו של קונצ'לובסקי, בדרכו הוא לא פחות גרוע, וככול הנראה מדכא עוד יותר. עדיף סרט לא מאוזן מעוד מוצר צריכה מפס ייצור. זוהי פסולת סינתטית מצופה בזהב ועטופה באריזה של מתנת חג מולד. שימוש נוסף במודל שהפך לכה נחשק לאחר "אליס בארץ הפלאות" (2010) של טים ברטון: לקחת יצירת מקור, לרוקן אותה מתוכנה המקורי בכדי לבנות אותה מחדש כשבלונה לדמותה של נסיכת דיסני בגרסת "העצמה נשית". בפועל זהו "מסע הגיבורה" עם עלילה מונעת מטרה שניתן לתרגם בקלות לשלבים במשחק מחשב.

     

    העלילה מתרחשת בלונדון של סוף המאה ה-19, עם תוספות נקודתיות של טכנולוגיית רטרו מועצמת (Steampunk). הגיבורה היא קלרה סטולבאום (מקנזי פוי). נערה פיקחית, יפה, בעלת אופי וחושים הנדסיים מפותחים. מר סטולבאום (מת'יו מקפיידן), אביה של קלרה, מתקשה להתאושש ממותה של האם המשפחה שהתרחש לפני זמן לא רב. המועד הוא ערב חג המולד וקלרה, אחיה הקטן פריץ (תום סוויט) ואחותה הגדולה לואיז (אלי באמבר) מקבלים מתנות שהשאירה להם האם. קלרה מקבלת ביצת כסף סגורה במנעול וללא מפתח. בפתק המצורף האם המנוחה כותבת לה כי בפנים היא תמצא את כל מה שהיא צריכה – לו רק היה לה מפתח!.

     

    מתוך
    מסע שבלוני של נסיכת דיסני
     

    בביתו המפואר של דרוסלמאייר (מורגן פרימן), הסנדק של קלרה וממציא מכונות וצעצועים משוכללים, מתקיים נשף חג מולד. הוא מחלק מתנות לאורחיו באמצעות חוטים המכוונים כל אורח למקום שבו נמצאת מתנתו. כשקלרה הולכת בעקבות החוט שלה, היא מגיעה לארץ דמיונית (הדים ל"מכשפה, האריה וארון הבגדים"). היא פוגשת מפצח אגוזים בצורת חייל (ג'יידן פוורה-נייט) שקיבל גוף אנושי, שם (פיליפ הופמן) המאזכר את היוצר המקורי של האגדה, וצבע עור מפתיע (שחור) לדמות באגדה לונדונית של סוף המאה ה-19.

     

    מתברר כי קלרה היא נסיכה, בת למלכה ששלטה בממלכות האגדתיות. בראש כל ממלכה ישנם שליטים הכפופים לה - הות'ורן (השחקן המקסיקני יוג'יניו דרבז) שליט ממלכת הפרחים, שיבר (ריצ'ארד אי. גרנט) ממלכת פתיתי השלג ופיית שזיף הסוכר (קיירה ניטלי) מממלכת הממתקים. לכולן נשקף איום של התקפה וכיבוש מצד הממלכה הרביעית - ממלכת השעשועים הנראית, באופן הגיוני לסרט של דיסני, כסוג של פארק שעשועים. בראשה עומדת אמא ג'ינג'ר (הלן מירן), ובמקביל אליה יש גם מה שנראה כאיום מצד מלך העכברים – מעין ישות המורכבת מאלפי עכברי CGI קטנים המתלכדים לידי גוף המשנה צורתו כל הזמן.

     

    מתוך
    הפקה מפוארת
     

    בקיצור: נסיכה. איום על ממלכה. מסע לגילוי עצמי שבסופו היא תהיה יורשת ראויה לאמא שלה. חרף ההרעשה הוויזואלית המתמדת של תפאורות ותלבושות העלילה צפויה ומייגעת (גם התפניות שמתחוללות בה). פאר ההפקה רק מדגיש את הריקנות.

     

    ההפקה עצמה הייתה בעייתית: הבמאי העיקרי – איש השמאלץ לאסה האלסטרום, הוחלף במהלך הצילומים בג'ו ג'ונסטון. התחושה היא שמדובר בסרט שתוכנן מעל שולחן ישיבות במטה של דיסני. כל היבט נידון באמצעות סקרים ומצגות. בסרט על צעצועים שקמים לתחייה מתרחש פלא הפוך – סרט עם שחקנים אנושיים שזזים, ועדיין כל הסרט חסר חיים.

     

    ניתן לציין לחיוב את הנטייה המופגנת בסרט לליהוק רב גזעי, גם אם המקור לא בהכרח מתיישב עם בחירות אלו. מלבד דמויות מפצח האגוזים והממציא דרוסלמאייר, יש הופעת אורח (תרתי משמע) של דמות כהת עור נוספת בסצנה המהווה את שיאו של הסרט. "ארבע הממלכות" מכיל הדים לעלילת הבלט, אבל, למעט סצנה אחת, אין בו בלט. הסצנה הבודדת היא מופע בלט בביתו של דרוסלמאייר שבו יש רגעים מהבלט של צ'ייקובסקי בתפאורה מפוארת ורבת דמיון, ובהופעתה של הבלרינה האפרו-אמריקנית פורצת הדרך מיסטי קופלנד. הסצנה ראויה לציון אך במכלול הלא מזהיר של הסרט היא לא מאזנת את הפיכת "מפצח האגוזים" לעוד מסע שבלוני של נסיכת דיסני.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הטבות למנויים
    מומלצים